פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7429/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
בני סלע
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד (כב' הנשיא א' טל) מתאריכים 12.10.2015
ו-18.10.2015 בעת"א 12618-09-15
המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד
פנחס גורט
החלטה
1.
לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) ב-עת"א 12618-09-15 , מתאריכים 12.10.2015 ו-18.10.2015, בגדרן נדחו בקשותיו של המבקש להורות למשיבה לצרף תצהיר לתמיכה בתגובתה לעתירה, וכן לקבל עותק מהחלטה לתיקון טעות סופר שניתנה בעניינו.
למען שלמות התמונה אציין כי בתאריך 21.06.2016, המבקש הגיש במסגרת ההליך דנן בקשה נוספת, ובמסגרתה ביקש לעכב את ביצוע העברתו לכלא אשל (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע ). כבר כעת אומר, וארחיב בכך בפיסקה 24 שלהלן, כי לא מצאתי לדון ב בקשה לעיכוב ביצוע הנ"ל במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור שבכותרת.
אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
2.
המבקש הוא אסיר, אשר נדון לעונש של כ-39 שנות מאסר בגין עבירות מין ואלימות שונות
– עונש אותו החל לרצות בתאריך 13.12.1999.
3.
בתאריך 06.09.2015 המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי הנכבד, במסגרתה טען כי בכוונת גורמי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) להעבירו מבית סוהר השרון לבית הסוהר אשל, וזאת, לגירסתו, ללא שקיבל על כך הודעה מוקדמת, כנדרש. למען שלמות התמונה אציין כי בתאריך 09.07.2015, לאחר דיון בעניינו של המבקש – גורמי שב"ס
החליטו באותו שלב שלא
להעביר לבית סוהר אחר.
4.
בתאריך 09.09.2015, המשיבה מסרה בתגובה לעתירת האסיר הנ"ל, כי נכון למועד כתיבת הדברים, העתירה עיונית, באשר לא ידוע על כוונה להעביר את המבקש לכלא אחר, וממילא לא נמסרה למבקש הודעה על כך. המשיבה הוסיפה כי ככל שתתקבל החלטה כזו – המבקש יקבל עליה הודעה מראש בהתאם לנהלי שב"ס . עוד באותו היום בית המשפט המחוזי הנכבד מחק את העתירה, בקובעו
כדלקמן:
"לאור האמור בתגובת המשיב אני מוחק את העתירה. באם המשיב יחליט להעביר את העותר [המבקש – ח"מ ] יעשה כן לא לפני חלוף 48 שעות ממסירת ההחלטה למשיב " (כך במקור; ההדגשה שלי – ח"מ ).
בתאריך 12.10.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה, לבקשת המבקש, על תיקון טעות הסופר שנפלה בהחלטה הנ"ל כך שבמקום המילה: "למשיב", תבוא המילה: "לעותר".
5.
בתאריך 17.09.2015, לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד הנ"ל, אכן התגבשה כוונה בבית הסוהר השרון לבחון את העברתו של המבקש לכלא אחר. עם זאת, לאחר הליכים שונים שהתקיימו אצל גורמי
שב"ס – בתאריך 13.10.2015 הוחלט שלא להעביר את המבקש לכלא אחר.
6.
במקביל, בתאריך 06.10.2015, המבקש הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי הנכבד ובמסגרתה עתר לחדש את הדיון בעתירה, וזאת לאחר שנודע לו, לטענתו, כי: "הנתונים העובדתיים שמסרו המשיבים אינם מדויקים".
7.
בתאריך 11.10.2015, המשיבה הודיעה בתגובה כי נכון למועד כתיבת הדברים – אין כל החלטה מנהלית המורה על העברת המבקש לכלא אחר, וכי ככל שתתקבל החלטה כזו תימסר על כך הודעה למבקש מראש בהתאם לנהלי שב"ס . עוד באותו היום, המבקש שב ופנה לבית המשפט המחוזי הנכבד, וביקש כי המשיבה תצרף תצהיר תומך לתגובתה, וזאת בטענה כי המשיבה מסרה בתגובתה עובדות שגויות לבית המשפט.
8.
בתאריך 12.10.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה להורות למשיבה לצרף תצהיר לתגובתה (להלן: ההחלטה הראשונה ).
9.
בתאריך 18.10.2015 המבקש ביקש לקבל עותק מ ההחלטה הראשונה
הנ"ל. עוד באותו היום, בית המשפט קמא הנכבד דחה את הבקשה וקבע בקצרה כך: "ההחלטה נשלחה לשב"ס. הבקשה נדחית" (להלן: ההחלטה השנייה ).
10.
ההחלטה
הראשונה ו ההחלטה
השנייה הנ"ל הן מושא הבקשה למתן רשות ערעור שבפני.
טענות הצדדים
11.
המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה ב החלטתו הראשונה
בכך שלא דרש כי תגובתה של המשיבה תוגש בליווי תצהיר. לטענת המבקש, הגשת התצהיר לתגובת המשיבה היתה דרושה, בנסיבות, לשם עשיית צדק, ותכליתה למנוע מבית המשפט לבסס את החלטותיו על עובדות שגויות, כפי שלטענתו קרה בעניינו. המבקש טוען עוד כי הדבר מעורר שאלה משפטית, המצדיקה דיון בפני בית משפט זה.
המבקש מוסיף וטוען כי החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי הנכבד שגויה באשר היה על בית המשפט המחוזי הנכבד להורות על המצאת ה החלטה הראשונה הנ"ל לידיו, וזאת, לגירסתו, לאחר שלא הובאה לידיעתו.
12.
המשיבה טוענת בתגובה כי הבקשה איננה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. לטענת המשיבה, אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות, באשר לא נפל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד: החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד שלא לחייב את המשיבה בהגשת תצהיר לתמיכה בתגובתה מעוגנת בדין והיא סבירה, וה החלטה השנייה
הומצאה למבקש בידי גורמי שב"ס בתאריך 31.05.2016.
התפתחויות נוספות
13.
בתאריך 06.03.2016 – המבקש פנה פעם נוספת לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לחדש את הדיון בעתירתו, לאחר שלטענתו נושא העברתו: "שב להיות על הפרק".
14.
בתאריך 13.03.2016, המשיבה מסרה בתגובה כי בשלב זה רשויות שב"ס
לא קיבלו כל החלטה בעניין העברתו של המבקש. עוד באותו היום בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה לחידוש הדיון בעתירה.
15.
ב תאריך 15.06.2016 החליטה ועדת ה הפרדות הארצית ב שב"ס
להעביר את המבקש מכלא השרון – לכלא אשל (להלן: החלטת ועדת ההפרדות ).
16.
בתאריך 20.06.2016, 48 שעות קודם לביצוע העברתו של המבקש לכלא אשל, גורמי שב"ס מסרו למבקש הודעה על הכוונה להעבירו לכלא אשל בתאריך 22.06.2016 – וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, הנזכרת בפיסקה 4 שלעיל.
17.
בעקבות הודעת שב"ס על הכוונה להעביר את המבקש לכלא אשל, המבקש פנה במקביל
– הן לבית משפט זה והן לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשות הבאות:
(א) בתאריך 21.06.2016, המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העברתו לכלא אשל, לבית משפט זה, וזאת עד מתן החלטה סופית בעניינו (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע ). יודגש כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור שבכותרת.
(ב) בתאריך 22.06.2016, המבקש הגיש בקשה נוספת מקבילה
ל בקשה
עיכוב ביצוע – ל בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת מ' ברנט ), אשר עוד באותו היום עיכב את ביצוע העברתו של המבקש, וזאת עד למתן החלטה אחרת (עת"א 44492-06-16).
18.
בתאריך 26.06.2016, המשיבה מסרה בתגובה ל בקשה לעיכוב ביצוע , אשר הוגשה לבית משפט זה, כי דין הבקשה – להידחות, באשר המבקש
לא מיצה את הסעד החלופי שעמד לרשותו בבית המשפט המחוזי. המשיבה טענה עוד כי הבקשה לעיכוב ביצוע חורגת מגבולותיה של בקשת רשות הערעור שבכותרת.
19.
למען שלמות התמונה אציין כי בתאריך 26.06.2016, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירת המבקש בקובעו, בין היתר, כי ההחלטה בדבר שיבוצם של אסירים בבתי כלא שונים, לרבות העברתם, הינה בליבת שיקול הדעת המנהלי של שב"ס, וכי העברתו של המבקש לכלא אשל: "מתבקשת בשל הצורך בניוד אסירים" (ראו: עמ' 7 להחלטה).
20.
בתאריך 04.07.2016 המבקש הגיש בקשה נוספת, ובה עתר, בין היתר, להורות למשיב להמציאו לו פרטים נוספים מרישומי המחשב של שב"ס , המוכיחים, לשיטתו, כי בעת כתיבת תגובתה המקורית של המשיבה לבקשה למתן רשות ערעור (09.06.2016) כבר קיימת היתה כוונה להעבירו לכלא אשל, והדבר, כך לשיטת המבקש, נעשה כצעד ענישתי כנגדו. המבקש ביקש בנוסף כי ינתן לו ייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית.
21.
המשיבה טענה בתגובה כי אין מקום להעביר לידיו של המבקש תרשומות פנימיות הנוגעות לניהול ענייני בתי הסוהר, ואלו, ככלל, אינן מועברות לידי אסירים. המשיבה הוסיפה וטענה כי החלטות שב"ס בעניינו של המבקש מלמדות בבירור שהמידע שנמסר בידי שב"ס
לערכאות שדנו בעניינו של המבקש – לא היה מוטעה, כפי שטען המבקש.
דיון והכרעה
22.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר שצורף אליהן – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שבפני להידחות.
הטעמים להחלטתי זו יובאו מיד בסמוך.
23.
הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר, תינתן, ככלל, רק מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית, החורגת מעניינו של המבקש הספציפי (ראו: רע"ב 2020/15 נדב נ' שירות בתי הסוהר , בפיסקה 11 (03.08.2015). במקרה דנן לא מצאתי כי הבקשה מעלה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. זאת ועוד – מאחר שהבקשה מבוססת בעיקרה על נתוניו הפרטניים של המבקש – אין מקום לתת כאן רשות ערעור אפילו על פי המבחן המרחיב, אשר מוחל, לעתים, בפסיקתנו על בקשות מעין אלו (ראו: ראו: רע"ב 3960/12 מדינת ישראל נ' גרלה , בפיסקה יד (14.06.2012); רע"ב 153/15 דולינסקי נ' שירות בתי הסוהר , בפיסקה 15 (04.03.2015); רע"ב 5436/15 אסור נ' משטרת ישראל , בפיסקה 12
(15.03.2016)).
24.
אף לגופם של דברים – דין הבקשה להידחות לאחר שלא מצאתי שנפל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מושאי הבקשה למתן רשות ערעור, ואבהיר:
(א) ביחס ל החלטה הראשונה –
לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד שלא להורות למשיבה לצרף תצהיר לתגובתה. בית משפט זה איננו נוהג בדרך כלל להתערב בהחלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתו של המותב בפניו מתנהל ההליך (עיינו גם : רע"ב 159/15 דורנשטיין נ' נציב שירות בתי הסוהר (12.01.2015). כך גם פה. בנסיבות העניין,
ההחלטה האם להורות למשיבה לצרף תצהיר לתגובתה, אם לאו, מצויה בגדר שיקול דעתו של בית המשפט שדן בעתירה, והוא רשאי
(ולא חייב) להורות על הגשת תצהיר, כפי שמורה תקנה 4(א) ל תקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 , המנוסחת בזו הלשון:
"העתירה תישמע במעמד העותר והמשיב או באי כוחם, במועד שקבע בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על המשיב להשיב תשובה בכתב, בלווית תצהיר או בלעדיו תוך זמן שיורה בית המשפט" (ההדגשות שלי – ח"מ).
לא מיותר לציין גם כי כעולה מהשתלשלות הדברים, רק בתאריך 15.06.2016 – בחלוף יותר
מ תשעה חודשים
ממועד העתירה, מושא הבקשה למתן רשות ערעור דנן – ועדת ההפרדות אכן החליטה על העברתו של המבקש. לפיכך, טענת המבקש כי המשיבה מסרה עובדות בלתי מדויקות במסגרת הדיון בעתירה המקורית – דינה להידחות. יחד עם זאת מחובתי להעיר כי סמיכות התאריכים שבין הגשת תגובתה הראשונית של המשיבה לבקשה למתן רשות ערעור שבפני (09.06.2016) לבין החלטת ועדת ההפרדות (15.06.2016) אמנם מותירה תחושה לא נוחה על רקע המכלול.
(ב) ביחס ל החלטה השנייה – כעולה מתגובת המשיבה, החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד לעניין תיקון טעות הסופר הומצאה למבקש בתאריך 31.05.2016 בידי גורמי שב"ס (ראו: מש/8). לפיכך, בנסיבות אלו, בקשתו של המבקש בעניין זה – התייתרה.
25.
לבסוף אציין כי לא מצאתי לדון בטענותיו של המבקש כנגד החלטת ועדת ההפרדות לגופה והשיקולים שעמדו ביסודה.
הטעם לכך נעוץ בעובדה ש החלטת ועדת ההפרדות הנ"ל איננה חלק מהבקשה למתן רשות ערעור שבפני, אשר עניינה הוא רק ב החלטה הראשונה ו בהחלטה
השנייה של בית המשפט המחוזי הנכבד, מה גם שהמבקש השיג במקביל כאמור על החלטת
ועדת ההפרדות , וזכויותיו בהקשר זה נשמרו לו.
26.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה שבפני נדחית.
ניתנה היום, י"ז בתשרי התשע"ז (19.10.2016).
ש
ו פ ט