פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
153/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
פבל
דולינסקי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל) מתאריך 31.12.2014 ב-עת"א
41368-10-14; תגובת המשיב מתאריך 16.02.2015; הודעת עדכון מטעם המבקש מתאריך
25.02.2015
בשם המבקש:
עו"ד מיקי חובה
בשם המשיב:
עו"ד לירון
הופפלד
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ), בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש לאפשר לו להשתלב בסבב חופשות.
להלן יובאו הנתונים הדרושים להכרעה.
תמצית הרקע העובדתי
2.
החל מתאריך 05.02.2006 המבקש מרצה עונש מאסר בן 13 שנים בגין הרשעה בעבירת הריגה, זאת לאחר שבחודש ינואר 2006, בעקבות מצבו הנפשי של המבקש והשימוש שהוא עשה בסמים, הוא סבר בטעות כי המנוח, שהיה חברו, מתכנן לפגוע בו. ואז בעת מפגש חברתי – המבקש דקר את המנוח וגרם למותו.
יצוין כי מועד שחרורו המלא של המבקש עתיד לחול בתאריך 04.02.2019 (מועד ריצוי שני שלישים ממאסרו חל בתאריך 04.10.2014).
3.
המבקש שוהה מתאריך 19.08.2013 בכלא "מעשיהו" ומרצה את יתרת עונשו שם. יצוין כי המבקש סירב להצעה לעבור לכלא "דקל", שנועדה לאפשר לו להשתלב בקבוצה לטיפול באלימות, וזאת בשל המרחק ממרכז הארץ וממקום מגורי הוריו. בנוסף, נבחנה התאמתו של המבקש לטיפולים מקבילים המתקיימים בכלא "חרמון", אך נמצא שלא ניתן להעבירו לשם "מטעמים שאינם תלויים בו", בראשם יתרת תקופת מאסרו, שהיא בשלב זה ארוכה מדי מכדי לאפשר לו להיקלט בכלא "חרמון".
4.
בחודש אפריל 2014 המבקש פנה למשיב בבקשה להשתלב בסבב חופשות, אך סורב , בין היתר, בשל עמדת גורמי הטיפול בכלא "מעשיהו". עתירה שהגיש המבקש כנגד ההחלטה האמורה, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' טל ) בתאריך 06.08.2014. יחד עם זאת, כב' הנשיא א' טל הורה למשיב לבחון מחדש את בקשתו של המבקש, בסמוך לסיום השתתפותו בקבוצה לניהול כעסים, שבה הוא נטל חלק באותה העת. ואכן, בקשתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות נבחנה מחדש, אך נדחתה בשנית, בין היתר לנוכח חוות דעת גורמי הטיפול בכלא "מעשיהו" מתאריך 24.12.2014.
מחוות הדעת האמורה עולה כי עד למועד הגשת הבקשה, מושא ענייננו, המבקש נטל חלק בשתי קבוצות טיפוליות, ואולם, חרף השתתפותו בקבוצות אלו – לא חלה התקדמות ניכרת במצבו של המבקש, אשר מתכחש לדפוסים האלימים הנטועים, כנראה, בו, ועל כן הומלץ לשלבו במסגרת טיפול נוספת בתחום האלימות טרם שתאושר יציאתו לחופשה.
יוער כי ביסוד החלטת המשיב הנ"ל שלא להוציא את המבקש לחופשה עמדה גם חוות-דעתם של גורמי המודיעין בשב"ס, מתאריך 22.12.2014, המבוססת על מידע מודיעיני חסוי מן העבר, ואשר הצביעה על התנהגות חריגה של המבקש.
5.
עתירה שהגיש המבקש כנגד החלטת המשיב הנ"ל – נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' טל ) בהחלטתו מתאריך 31.12.2014, והחלטה זו היא שניצבת במוקד הבקשה שלפני.
בית המשפט המחוזי הנכבד נסמך על עמדת גורמי הטיפול בכלא "מעשיהו", לפיה הגם שהמבקש השתתף בקבוצה "פסיכו-חינוכית, הרי ש"השתתפותו התאפיינה בהתנהלות טכנית וקונקרטית ועדיין קיים צורך לשלב אותו בטיפול נוסף בעבירות אלימות".
עוד נקבע כי לנוכח סירובו של המבקש להשתלב בהליך שיקום בכלא "דקל", כאמור, ומשנמצא כי המבקש איננו מתאים לעבור לכלא "חרמון" לנוכח יתרת מאסרו במועד מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי – יש "לבחון את התאמתו לקבוצת אלימות כללית שעתידה להיפתח ב'מעשיהו' בחודש פברואר 2015, וכאשר תנאי המאסר יאפשרו זאת, תיבחן התאמתו להליך טיפולי בכלא חרמון".
לאור כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי החלטת המשיב שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות – היא סבירה ומוצדקת בנסיבות. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה לגורמי הטיפול לבחון מחדש את אפשרות הוצאתו של המבקש לחופשה בתום קורס נוסף ל"שינוי דפוסים", בו המבקש נטל חלק באותה עת.
6.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
להשלמת התמונה אציין כי בתאריך 21.01.2015 (לאחר ההחלטה, מושא הבקשה ולפני שנסתיימה פעילות הקבוצה ל"שינוי דפוסים" בה המבקש לקח חלק, כאמור) התקבלה התייחסות עדכנית מטעם קצינת האסירים בכלא "מעשיהו" בדבר מצבו של המבקש, בגדרה צוין כי לא חל שינוי משמעותי בהתנהגותו, וכי המבקש עודנו "רואה עצמו כקורבן, אינו לוקח אחריות על העבירה ואינו רואה עצמו כאדם אלים". עוד צוין כי התנהגותו של המבקש "מתאפיינת בהתבודדות" והוא נראה כמי שעלול לפעול בצורה בלתי צפויה. בנוסף, הודגש כי הקבוצה ל"שינוי דפוסים" איננה נותנת מענה מיטבי לקשיי המבקש ולצרכיו, היות שהיא איננה מיועדת לטיפול בעבירות המתה באופן פרטני. לבסוף באה קצינת האסירים בהמלצה שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשות טרם שיינתנו לו "כלים יעילים יותר להתמודד עם מצבי תסכול ותחושות כעס".
עוד אציין כי בהתאם לאמור בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד, מושא בקשה זו, נבחנה על ידי גורמי שב"ס התאמתו של המבקש להשתתפות בקבוצה לטיפול באלימות כללית, שאמורה הייתה להתחיל את פעילותה במהלך חודש פברואר 2015 בכלא "מעשיהו". מתגובתו של המשיב לבקשה, שהוגשה על פי החלטתי, עולה כי מבדקי ההתאמה לקבוצה האמורה העלו שהמבקש עדיין איננו מודע להיותו אדם אלים, ואולם חרף זאת הוחלט לקבלו לקבוצה, בתקווה שההשתתפות בה תסייע לו לשפר את מצבו וכי לאחר השלמת השתלמות זו יבחן המשיב מחדש את אפשרות השתלבותו של המבקש בסבב חופשות.
טענות הצדדים
7.
בראשית טיעוניו בבקשה, ב"כ המבקש העלה טענה כי ההסדר הקבוע ב פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר ) וב תקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 , שלפיו עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי ניתנת לערעור לבית המשפט העליון רק ברשות, סותר את הכלל המעוגן בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה , הקובע כי פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות. כן טוען המבקש בהסתמך על העמדה שהובעה במספר החלטות של בית משפט זה, כי ראוי לנהוג גמישות במתן רשות ערעור בבקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר מן הטעם שמדובר בגלגול "ערעורי-שיפוטי" ראשון.
טענתו המרכזית של המבקש לגוף העניין היא כי החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשה ראשונה בחלוף תשע שנות מאסר מתוך 13 השנים שנגזרו עליו היא בלתי סבירה ובלתי הוגנת. לטענתו קיימים טעמים כבדי משקל הקוראים לאשר את יציאתו לחופשה קצובה, שבראשם: התנהגותו התקינה במשך שנות כליאתו, העובדה שלא נשקפת ממנו, לשיטתו, סכנה לציבור והעובדה שהוא כבר עבר שני קורסים טיפוליים ונמצא, נכון למועד הגשת הבקשה שלפני, בעיצומו של קורס שלישי.
בנוסף, המבקש הדגיש כי העובדה שהוא טרם עבר הליך טיפולי ממצה – איננה יכולה לעמוד לו, לשיטתו, לרועץ, זאת מאחר שהוא נמצא עקרונית מתאים לשיקום, אולם טרם שובץ בתכנית מתאימה – מטעמים שאינם תלויים בו.
בשולי הדברים המבקש ציין כי העובדה שהוא טרם השתלב בסבב חופשות -
מרוקנת למעשה מתוכן, את זכותו לעמוד בפני וועדת שחרורים לצורך בחינת שחרורו המוקדם, ובכך מועצמת הפגיעה בו.
8.
המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא איננה מעוררת סוגיות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש, ומעבר לכך – הבקשה אינה מוצדקת אף לעיצומו של עניין. בנושא זה, המשיב סומך את ידיו על הכרעתו של בית המשפט המחוזי, המעוגנת היטב, לטענתו, בחוות דעתם של הגורמים המוסמכים בשב"ס (הן חוות דעת גורמי הטיפול לפיהן המבקש לא נתרם במידה מספקת מן ההליכים הטיפוליים שעבר עד כה, והן חוות דעת של הגורמים המודיעיניים, המבוססת על מידע חסוי באשר להתנהגותו החריגה של המבקש).
לגישתו של המשיב, החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד משקפת איזון ראוי בין רווחתו של המבקש ורצונו לצאת לחופשה, לבין מידת המסוכנות הנשקפת לציבור מן המבקש, ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בערעור.
לצד זאת, טען המשיב כי בסמוך לאחר סיום השתתפותו של המבקש בקבוצה ל"שינוי דפוסים" צפויה להתקבל כאמור החלטה חדשה בעניינו – וגם מטעם זה אין הצדקה להידרש לבקשה שבפני.
9.
לנוכח האמור בפיסקה 8 לעיל הוריתי למבקש להודיע אם הוא עומד על בקשתו. בתאריך 25.02.2015 הגיש המבקש הודעת עדכון, ובגדרה טען כי על אף שהקורס "לשינוי דפוסים" הסתיים כשבועיים עובר למועד הגשת הודעת העדכון מטעמו, לא זו בלבד שהמשיב טרם בחן מחדש את שילובו בסבב החופשות, אלא אף התנה את הבחינה המחודשת בהשתתפותו של המבקש בקבוצה נוספת לטיפול באלימות כללית. לפיכך עתר המבקש כי אכריע בבקשה.
בנוסף, הציג המבקש שורה של השגות בנוגע למידע המודיעיני החסוי ששימש גם הוא נדבך בהחלטתו של המשיב, ואשר הועבר אף לעיון בית המשפט קמא הנכבד, וטען כי אין לייחס לו את הנפקות שהמשיב מבקש לייחס לו.
10.
כפי שיובהר מיד בסמוך, החלטתי לדחות את הבקשה, בכפוף לאמור בפסקה 16 להלן, זאת מבלי להתייחס למידע המודיעיני הנ"ל ולמשקל שניתן לו בהחלטתו של המשיב, נוכח השגותיו של המבקש בהקשר זה והעובדה שהמכלול כולו אמור ממילא להיות מובא בקרוב לדיון מחודש.
דיון והכרעה
11.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה, בהודעת העדכון ובחומר שצורף להן – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יובאו בקצרה נימוקי למסקנה זו.
12.
הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר, תינתן, ככלל, רק מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינו של מבקש ספציפי (ראו לדוגמה: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986);
רע"ב 4748/12
בוריסוב נ' שירות בתי הסוהר (08.08.2012);
רע"ב 3297/12
אייזיק נ' שירות בתי הסוהר (17.04.2012); רע"ב 623/12
צאפאנא נ' מדינת ישראל , פיסקה 12 והאסמכתאות המובאות שם (14.3.2012) (להלן: פרשת צאפאנא ) ). בפסיקתו של בית משפט זה אכן הובעו גם דעות נוספות לפיהן ראוי לנהוג ביתר גמישות בהענקת רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסיר מהסוג שלפני, מתוקף העובדה ש"גלגולן" הראשון הוא בדיון לפני ערכאה מנהלית (ראו: רע"ב 3960/12 מדינת ישראל נ' איתן גרלה , פיסקה י"ד לפסק דינו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (14.06.2012); רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 לפסק דינו של חברי, השופט ע' פוגלמן (08.11.2011); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה סעיף 3 לפסק דינו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס
(11.3.2009)). יחד עם זאת, גם לפי הגישה המקלה – אינני רואה הצדקה להעניק רשות ערעור בנסיבות המקרה שלפני, וזאת מכיוון שמצאתי כי החלטת המשיב הייתה סבירה לגופה לנוכח חוות הדעת הטיפוליות העקביות בדבר מצבו של המבקש. לפיכך ממילא לא ראיתי צורך כי בית משפט זה יידרש במכלול זה לשאלת היחס בין פקודת בתי הסוהר , לבין סעיף 17 ל חוק יסוד: השפיטה . ארחיב עתה ואפרט את הדברים להלן.
13.
טענותיו של המבקש מתמקדות בנסיבותיו האישיות – החל מהרקע למאסרו ומצבו הנפשי, וכלה בקבוצות הטיפוליות שנטל בהן חלק במסגרת ריצוי עונשו או באלו שמן הראוי היה לשבצו בהן. נסיבות אלה מצביעות, לשיטתו של המבקש, על פגמים שנפלו בהחלטתו של המשיב שלא לאפשר לו להשתלב בסבב חופשות. אלא שטענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני, קרי אינן מעלות סוגיה בעלת חשיבות כללית ועל כן אין הן מצדיקות מתן רשות ערעור בנסיבות.
14.
יתרה מכך, הנני סבור כי דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים.
הסמכות להעניק חופשה לאסיר קבועה בסעיף 36(א) ל פקודת בתי הסוהר , ובהקשר זה תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן: תקנות בתי הסוהר ) קובעות במפורש כי לאסיר לא מסורה זכות קנויה לצאת לחופשה. מכאן שיציאה לחופשה מהכלא היא בחזקת פריבילגיה, שהקנייתה נתונה לשיקול דעתו של מנהל בית הסוהר (ראו: תקנה 19 ל תקנות בתי הסוהר וכן פרשת צאפאנא ,
בפיסקה 12 ).
פקודת נציבות שירות בתי הסוהר
מס' 04.40.00 , שעניינה: "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ) קובעת כללים להתוויית שיקול דעת מנהל בית הסוהר בבואו לשקול בקשה למתן חופשה כאמור. בין שיקולים אלה נמנים: תפקוד האסיר במסגרת ריצוי עונשו, לרבות השתתפותו בטיפולים , וכן מידת מסוכנותו לציבור (ראו: סעיף 1(ג) לפרק ה' ל פקודת החופשות , וכן סעיף 1(ב) לפרק ב' וסעיף 1(א) לפרק ד ל פקודה האמורה).
במקרה שלפני, החלטתו של המשיב התבססה על חוות דעת והמלצות של גורמי הטיפול בכלא "מעשיהו", בגדרן נקבע כי חרף השתתפותו של המבקש בקבוצות הטיפול שנזכרו לעיל – לא ניכרים עדיין שינוי, או התקדמות במצבו של המבקש, אשר ממשיך להתכחש להיותו אדם אלים ומועד להתנהגות בלתי צפויה. לאור זאת, המליצו גורמי הטיפול לשלב את המבקש בקבוצה נוספת לטיפול בעבירות אלימות טרם שתאושר יציאתו לחופשה, וכפי שעולה מתגובת המשיב ומהודעת העדכון של המבקש, כך אכן נעשה.
15.
החלטת המשיב, מושא הבקשה, משקפת אפוא בעיני בשלב זה איזון ראוי בין האינטרס הציבורי בשיקומו של המבקש ורווחתו לבין הסכנה לשלום הציבור הצפונה בשחרורו לחופשה טרם שבשלה העת לכך. על כן אינני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר הותיר את החלטת המשיב על מכונה ( ראו: רע"ב 8571/07
מדינת ישראל נ' גמליאל
(21.2.2008)) .
16.
מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, החלטתי ניתנת על בסיס ההנחה כי המשיב אכן יבחן מחדש ובקרוב את בקשת המבקש להשתלב בסבב חופשות מיד לאחר שישלים השתתפותו בקורס שנפתח בפברואר 2015, כנזכר בפיסקה 6 שלעיל, והכל כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, מושא הבקשה וכעולה מפיסקה 21 לתגובת המשיב.
17.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג באדר
התשע"ה
(4.3.2015).
ש ו
פ ט