רע"ב 4748/12 אולגה בוריסוב נ. שירות בתי הסוהר

1.

זוהי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ). בגדרי פסק הדין נדחתה עתירתה של המבקשת לשלב אותה בתכנית החינוך בבית הסוהר, שבו היא אסורה, ולאפשר לה לצאת בליווי מבית הכלא לקבר בנה.

אפתח בהבאת העובדות הצריכות לעניין.

2.

המבקשת הורשעה בבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו בעבירה של הריגת בנה הקטן. בתאריך 9.12.2009 נגזר דינה לעונש מאסר בן שמונה שנים, וכן עונש מאסר על תנאי, בתנאים שנקבעו בגזר הדין. ערעור שהגישה המבקשת על גזר דינה נדחה (ע"פ 373/10) והיא ריצתה עד היום כארבע שנים מתקופת מאסרה.

3.

בחודש מרץ 2012 המבקשת הגישה למשיב בקשות בנוגע להוצאתה בליווי – לקבר בנה, והשתתפות בתכניות החינוך השונות בבית הסוהר. לאחר שאלו סורבו, היא הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד עתירה, שבגדרה ביקשה מספר סעדים: שילובה בסבב חופשות; הוצאה בליווי לקבר בנה; קבלה, או רכישה נעלי הליכה אורטופדיות; ושילובה בתכנית חינוך בבית הסוהר (לאחר שבשלב מסוים ננאסר על המבקשת להיכנס לשיעורי החינוך). בסופו של יום חזרה בה המבקשת מהבקשה לשילוב בסבב החופשות, ובנוסף היא הודיעה כי היא הגישה למשיב בקשה בעניין קבלת הנעליים האורטופדיות, אשר תיבחן על ידי הרשויות המוסמכות לגופה. על כן דן בית המשפט המחוזי הנכבד בשני הסעדים הנותרים שהתבקשו.

4.

במסגרת הדיון בעתירה, בית המשפט המחוזי הנכבד עיין, במעמד צד אחד, בדו"חות מודיעיניים, שהסבירו מדוע הופסקה השתתפותה של המבקשת בתכנית החינוך בבית הסוהר, ואלה הניחו את דעתו. עוד נקבע בגדרי פסק הדין כי יש מקום לבדוק מחדש את אפשרות שילובה של המבקשת בתכנית החינוך, בחלוף מספר חודשים, וכאשר איש החינוך שהיה קשור להפסקת השתתפותה של המבקשת בתכנית החינוך איננו בסביבתה, ואולם בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וקבע בעניין זה כי: "לא ניתן לבחון שאלה זו, כל עוד העותרת [המבקשת – ח"מ ] מזיקה לעצמה בהיותה סובלת מבעיות פסיכיאטריות, איננה נוטלת כדורים ו/או טיפול שהוצע לה על ידי מב"ן ... וכל עוד אינה מאוזנת, לא ניתן יהא לשלב אותה באיזה שהוא טיפול או ללכת לקראתה באיזו בקשה שהיא" (ראו: עמוד 4 לפסק הדין).

5.

באשר לבקשת המבקשת לעליה לקבר בנה, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי ניתן לבחון בקשה זו לגופה רק לאחר שהמבקשת תהיה מיוצבת מבחינה פסיכיאטרית, ותסכים לקבל את התרופות שנרשמו לה, ולהשתתף בטיפול שהוצע לה.

מכאן הבקשה שלפניי.

6.

המבקשת גורסת כי יש מקום לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לטענתה, יש צורך לקבל את עמדת הגורמים הרפואיים המקצועיים, טרם שתתקבל החלטה בעניינה. לגופו של עניין עמדת המבקשת היא כי בעניינה מתקיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות מתן אישור ליציאה בליווי לקבר בנה.

7.

המשיב מסר בתגובתו מתאריך 20.7.2012 כי הוא סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שהוא נכון וראוי בנסיבות, והוא מבקש שבית המשפט לא יתערב בו.

8.

זה המקום לציין כי בתאריך 26.7.2012 המשיב מסר, לבקשתי, את החומר הסודי שקיים בעניינה של המבקשת, שבו עיינתי שלא בנוכחות הצדדים.

9.

דין הבקשה – להידחות

מהטעמים שיפורטו בקצרה להלן.

בקשה זו איננה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת, ועל כן היא לא מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.1986)). יש לציין בהקשר זה עוד כי מאחר שהבקשה מבוססת רובה ככולה על הנתונים הקונקרטיים של המבקשת, ועל נסיבות המקרה, אין מקום לתת כאן רשות ערעור גם על פי המבחן המרחיב יותר שמוחל, לעתים, על בקשות מעין אלו (ראו: רע"ב 524/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009), בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס ). דין הבקשה להידחות, אם כן, ולו מטעם זה בלבד.

10.

להנחת הדעת אציין כי עיינתי במסמכים שהגישה המבקשת, בחוות הדעת שהוכנו בעניינה ובחומר הסודי שמסרה לי המדינה, והגעתי למסקנה גם לגופו של ענין – אין בטענות המבקשת כדי להצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט של המבקשת, לא אפרט כאן את השתלשלות העניינים הרלבנטית בהרחבה, אך אדגיש כי ההחלטה למנוע ממנה שילוב בתכנית החינוך של בית הסוהר היתה מידתית וראויה, בשים לב לנסיבות העניין. מעבר לכך, השתתפותה של המבקשת בתכנית החינוך הוגבלה , ולא הופסקה , כלומר – לפי מה שנמסר על ידי המדינה, המבקשת יכולה להשתתף ברוב הפעילויות שמתקיימות במסגרת תכנית החינוך בבית הסוהר (ראו: פיסקה 11 לתגובת המשיב מתאריך 20.7.2012).

11.

לבקשתה של המבקשת – להוצאתה בליווי-לביקור בקבר בנה אעיר כי על פי הנהלים של נציבות בתי הסוהר, הוצאתו של אסיר בליווי מותנית בהתקיימותם של תנאים מסוימים, שנראה שאינם מתקיימים כאן (ראו: פקודת נציבות בתי הסוהר 4.40.01 , שחלקים ממנה הובאו בתגובת המדינה, שם, בפיסקה 14). ודוק: אמנם יש אפשרות, על פי אותם הנהלים, להוציא אסיר בליווי גם ב"נסיבות מיוחדות", ואולם המבקשת לא הסבירה מדוע, לשיטתה, מתקיימות כאן "נסיבות מיוחדות" שכאלה. יתר על כן, בבחינת אפשרות זו הדעת נותנת כי יש להביא בחשבון את תפקודו של האסיר ואת מידת הסיכון הנשקפת ממנו. בהקשר זה, העובדה שהמבקשת מסרבת ליטול את התרופות שהותוו לה – משליכה על האפשרות להיענות בשלב זה לבקשה, נוכח מסוכנותה (שאיננה מתאיינת ללא ההשפעה של התרופות), כפי שגם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד. לבסוף יש לציין כי על פי מה שהוצהר על ידי המדינה, ככל שיחול בעתיד שיפור במצבה הנפשי של המבקשת, יהיה המשיב נכון לבחון עניין זה מחדש (ראו: פיסקה 16 לתגובת המדינה).

12.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית בזאת.