רע"ב 5157/14 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיא א' טל ) מתאריך 16.07.2014 ב-עת"א 3585-06-14 במסגרתה נדחתה עתירת המבקש כי יותר לו לצאת לחופשות מבית הסוהר.

להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה.

תמצית הרקע העובדתי

2.

המבקש הורשע בתאריך 16.2.2000 בביצוע מעשה מגונה בקטינה עד לגיל 14, ובגין כך נידון למאסר בפועל למשך 12 חודשים (ת"פ 2540/98).

3.

בתאריך 4.11.2003, המבקש הורשע, פעם נוספת, בכך שחטף ילדה בת 9 וביצע בה עבירות מין קשות, אשר בגינן הורשע בבעילת קטינה מתחת לגיל 16 בכוח, חטיפה לשם עבירת מין, מעשה מגונה בקטין עד גיל 16 (ת"פ 1040/02).

בשל עבירות אלו השית בית משפט המחוזי על המבקש עונש מאסר בפועל בן 15 שנים, ועונשים נוספים. עם זאת, לאחר ערעור של המדינה על קולת העונש, קבע בית המשפט העליון כי יש להחמיר את עונשו של המבקש ל-20 שנות מאסר בפועל (ע"פ 10968/03), ושם נכתב, בין היתר כך:

"התמונה המצטיירת ביחס לאישיותו של המערער היא כי מדובר בעבריין מסוכן, פדופיל שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירות מאותו הסוג. הרשעתו הקודמת של המערער התייחסה לביצוע מעשים מגונים בקטינה בת 5. למרבה הצער, אין בחומר שלפנינו כל יסוד לתקווה שהביע בית המשפט קמא כי למרות שהמערער לא הודה בעבירות ולא הביע חרטה בגינן הוא לא יחזור בעתיד לבצע עבירות נוספות מאותו סוג. הניסיון מלמדנו כי עבריינות מינית בילדים אינה באה לידי ביטוי במעשה בודד אחד אלא מדובר, בדרך כלל, בדפוס התנהגות החוזר על עצמו (ראו את דברי השופטת דורנר

בע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(1) 684, 698)". (שם, פיסקה 6)

4.

בתאריך 2.6.2014 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי את העתירה מושא הבקשה שבפני, בגדרה ביקש לצאת לחופשות, והלין על חוות דעת של מב"ן שניתנה בעניינו, אשר קבעה כי לא ניתן להוציאו לחופשות בשל מסוכנותו המינית הגבוהה.

5.

בתאריך 16.7.2014, לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד דן בעתירה, שמע את טענות המבקש ועיין בחוות דעת עדכנית של מב"ן – דחה בית המשפט את עתירתו של המבקש.

תמצית טענות הצדדים

6.

לטענת המבקש בית המשפט התעלם מטעויות טכניות ומהותיות שנפלו בחוות הדעת של מב"ן. עוד נטען, כי בחוות הדעת לא הובא טעם מספיק לכך שלא ניתן להוציאו לחופשות, זאת, בין היתר, נוכח הזמן הרב שחלף מעת החל מאסרו, העובדה שלטענתו איננו נמשך לקטינות, וקיומו של קשר זוגי ארוך אותו מנהל המבקש.

7.

המשיב סומך מנגד את ידו על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר התבססה על חוות דעת מפורטת של מב"ן. לטענתו, דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא איננה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. מעבר לכך, המשיב גורס כי דין הבקשה אף להידחות לגופה מאחר שהחלטתו הסתמכה על חוות הדעת המנומקת של מב"ן, אשר מלמדת על מסוכנתו של המבקש.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב לבקשה, ובחומר שצורף להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות , כפי שאנמק מיד.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור תנתן רק במקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986); רע"ב 4748/12 בוריסוב נ' שירות בתי הסוהר (08.08.2012); רע"ב 3297/12 אייזיק נ' שירות בתי הסוהר (17.04.2012)).

10.

הטענות אותן העלה המבקש, נוגעות רק לעניינו הפרטני, ועל כן אינן מגלות כל עילה למתן רשות ערעור, ואף המבקש לא התיימר לשוות להן כל אופי עקרוני.

11.

גם לגופם של דברים הנני סבור כי דין הבקשה להידחות. חוות הדעת העדכנית של מב"ן הינה חוות הדעת המקצועית הנדרשת לצורך יציאת האסיר המרצה מאסר בגין העבירות שביצע המבקש (ראו: סעיף 5(א) לפרק ו' ל פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 "חופשות לאסירים" ). בית המשפט המחוזי הנכבד הסתמך, בהחלטתו המנומקת, על חוות דעת זו לפיה נקבע, בין השאר, כי המבקש הינו עבריין מין רצידיביסט, אשר מתקשה לשלוט בדחפיו המיניים, ואשר אף את עבירות המין, מושא מאסרו, ביצע תוך כדי ניהול מערכת יחסים זוגית. על כן, ובהתחשב בכך שהתערבותה של ערכאה דיונית (ועל אחת כמה וכמה של ערכאת ערעור) בהחלטות בדבר מסוכנותו של אסיר, אשר במהותן הינן עניין עובדתי תעשה ככלל בצמצום (השוו: רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל

(21.2.2008)) – אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי.

12.

נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית .