רע"ב 3297/12 דב אייזיק נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"א 9968-04-12 (כב' סגן הנשיא א' טל ) מיום 5.4.2012, במסגרתו נדחתה עתירתו של העותר לצאת לחופשה לרגל חג הפסח. העתירה הוגשה בתאריך 25.4.2012, היינו, כשבועיים לאחר תום חג הפסח.

2.

העותר מרצה תקופת מאסר של 15 חודשים בגין עבירות תעבורה שונות, ביניהן עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה וכן תקופת מאסר נוספת של 546 יום בגין הפקעת רישיון אסיר. במהלך תקופת מאסרו, פנה העותר לשירות בתי הסוהר בבקשה לאשר לו יציאה לחופשת חג הפסח. בקשתו זו נדחתה מן הטעם שהעותר גילה התנהגות שלילית בכל הקשור לשימוש בסמים, לרבות זיוף בדיקת שתן. אי לזאת, עתר העותר לבית המשפט המחוזי מרכז. במסגרת עתירה זו, הדגיש המשיב כי קיים מידע חסוי המעיד על חשש מפני ביצוע עבירות מצד העותר בתחום הסמים. העותר מנגד, טען כי ההתנהגות השלילית המתוארת על ידי המשיב בכל הקשור לשימוש בסמים היא מלפני כשנה, כאשר המידע החסוי איננו מעיד על התקופה הסמוכה לבקשתו לצאת לחופשה. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו בנימוק כי הגם שיש ממש בטענותיו כי התנהגותו השלילית בוצעה לקראת סוף שנת 2011, אין בכך כדי להועיל לעותר שעה שהתנהגות זו משתלבת עם המתואר במידע החסוי האחרון "המלמד על חשש למעורבות בעבירות סמים באם העותר יצא לחופשה". הוטעם, כי מדובר במידע "מזמן האחרון ממש, ולאור ההסבר של קמ"ן בית הסוהר באשר לאותו מידע, הוסר החשד כי מדובר במידע מוזמן".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

עיקר טענותיו של העותר הוא כי נבצר ממנו לגייס עורך דין לדיון מפאת הזימון "הבהול" לבית המשפט המחוזי, יום לפני החג. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי עת אימץ את המידע המודיעיני בעניינו. מדובר באירועים הקשורים לתקופת מאסרו הקודמת ולתחילת ריצוי מאסרו הנוכחי, שעה שהוא מרצה בפועל מזה למעלה ממחצית תקופת מאסרו. מניעת יציאתו לחופשה בגין מידע מודיעיני עליו נשענה הרשעתו אינה אלא בבחינת "ענישה כפולה".

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. כלל הוא, כי תינתן רשות ערעור מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. לא כך הוא המקרה שלפניי. עניינה של הבקשה במהותו תחום בדל"ת אמותיהם של הצדדים ולא נמצא בה פן עקרוני או ציבורי החורג מכך. שאלת שילובו של אסיר בסבב חופשות של אסירים בבית הסוהר היא על פי רוב שאלה פרטנית הלוקחת בחשבון את נסיבותיו של האסיר הספציפי (ראו למשל רע"ב 623/12 רועי צאפאנא נ' מדינת ישראל

) 14.3.12); רע"ב 927/04 חיים דקל נ' שירות בתי הסוהר (9.2.2004)). יציאה לחופשה הוגדרה בשיטתנו המשפטית באופן הבא:

"זוהי פריבילגיה שהפעלתה מותנית בשיקול דעת הרשות המוסמכת, אשר אמורה לערוך איזון ראוי בין חשיבותו של ערך חופש האסיר, לבין האינטרס הציבורי הכללי ובכללו חובת השמירה על ביטחון הציבור מפני מסוכנותו של האסיר והגנה מפני החשש להימלטותו בעת החופשה [ראו: רע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.4.2009)]. הוועדה היא הגורם המקצועי אשר מוסמך להעריך את מסוכנותו של המבקש, וזאת בהסתמך על החומר המוצג לפניה והתרשמותה מן המבקש [ראו: רע"ב 4271/08 קורן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.10.2008)]. בית המשפט כמובן מוסמך להתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת אולם זאת רק אם נפל בו פגם המצדיק התערבות שיפוטית [ראו: רע"ב 1402/07 לי נ' הוועדה למניעת אלימות במשפחה

(לא פורסם, 11.3.2007)]" (ראו רע"ב 4175/09 דבורה נ' מדינת ישראל (18.5.2009), פסקה 6).

המידע החסוי המצביע על חשש למעורבות בעבירות סמים אם העותר יצא לחופשה הוא מידע "מהזמן האחרון ממש". זוהי קביעה עובדתית ואין להתערב בה. לכך יש להוסיף כי חופשת הפסח חלפה זה מכבר וניצבים אנו לפני "מעשה עשוי". רוצה לומר, כי משהעתירה הפכה לתיאורטית, אין בית משפט זה נוהג לדון בה (ראו רע"ב 5898/10

מג'אדבה נ' שרות בתי הסוהר (23.11.2010); רע"ב 5497/05 סוויסה נ' שירות בתי הסוהר (19.7.2005); רע"ב 7850/99 סמסאן נ' שירות בתי הסוהר (28.3.2000)). ברם, לנוכח חשיבות העניין למבקש במישור הכללי, אומר כי על פי החומר שהוגש לפני בית המשפט המחוזי ושאף עיינתי בו, לא נפלה כל שגגה בדין. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהעותר להשיג בעתיד כלפי אי קבלת חופשה קונקרטית במסגרת ריצוי עונשו. תצוין העובדה כי על פי דברי העותר הוא צפוי להשתחרר ממאסרו בעוד כ-3 חודשים.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית.