רע"ב 6626/14 אושר דנה נ. שירות בתי הסוהר

בפני שתי בקשות רשות ערעור, הראשונה (רע"ב 6626/14) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן ) מיום 9.9.2014 בעת"א

6766-07-14 , והשנייה (רע"ב 6627/14) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן ) מיום 7.9.2014 בעת"א 42067-07-14.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש מרצה עונש מאסר, שלישי במספר, לתקופה של 16 שנים, לאחר שהורשע בעבירות של אינוס; ניסיון למעשה סדום; מעשים מגונים; תקיפת קטין; איומים; כליאת שווא; גרימת היזק בזדון; והתעללות בקטין. ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על עצם הרשעתו ועל חומרת העונש - נדחה. יצוין, כי תקופת המאסר אותה מרצה המבקש כוללת 15 שנות מאסר בגין הרשעתו ושנתיים מאסר מותנה שהופעל, תוך שנקבע כי שנה אחת תרוצה בחופף למאסרו ושנה אחת תרוצה במצטבר. כמו כן, לאחר שהורשע בהליך פלילי נוסף שהתקיים בעניינו, הושת על המבקש, בין היתר, קנס בסך 1500 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו. משלא עמד המבקש בתשלום מלוא הקנס, נוספו למאסרו 41 ימי מאסר נוספים בגין יתרת קרן הקנס שטרם שולמה על-ידו. מועד שחרורו המלא ממאסר עתיד לחול ביום 7.5.2024, ומועד חלוף שני שלישים ממאסרו יחול ביום 7.1.2019.

עם כניסתו לכלא, סווג המבקש, בכל הנוגע לעניין יציאתו לחופשה, בקטגוריה א', אשר בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשות אסירים", נמנים עליה "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה". כמו כן, נוכח טיבן של העבירות בהן הורשע והרשעותיו הקודמות, הופנה עניינו של המבקש לבחינת הוועדה לאלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב או הוועדה ). משמעות הדבר היא, שבמהלך תקופת מאסרו, דנה הוועדה בעניינו מעת לעת ומגבשת המלצות בעניין שילובו במסגרות טיפוליות ויציאותיו של המבקש לחופשות, כאשר בבוא העת, תיתן הוועדה את המלצתה ביחס לאפשרות שחרורו המוקדם על תנאי. בצד זאת, ועקב אבחונו של המבקש כסובל ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה, ביום 30.5.2012 הוגדר המבקש כאסיר טעון השגחה. כעולה מתגובת המשיב, לאחר עריכת בדיקה נוספת בעניינו, החל מיום 10.2.2015 המבקש אינו מוגדר עוד כטעון השגחה.

2.

במהלך חודש יולי 2014 הגיש המבקש שתי עתירות אסיר שונות לבית המשפט המחוזי. בגדר עתירתו הראשונה , השיג המבקש על המלצות הוועדה שניתנו בעניינו, וטען כי זו משנה את עמדתה מעת לעת לפי צרכי שב"ס ולא לפי מחויבותה ותפקידה; על הטיפול בבקשתו להכנסת דיסקים לבית הסוהר אשר לא ניתן לרכוש במרכז המכר; ועל אי-קבלת ומסירת דברי דואר. ביום 9.9.2014 דחה בית משפט קמא את עתירתו של המבקש על כל חלקיה. בכל הנוגע להמלצותיה של ועדת האלמ"ב בעניינו של המבקש נקבע, כי המדובר בטענה כללית המעלה קושי של ממש להתייחסות פרטנית, ומשכך אין מקום לטענה זו. מכל מקום צוין, כי עיון בחוות הדעת של הוועדה בעניינו של המבקש מיום 30.12.2013 אינו מעלה כי החלטתה נבעה משיקולים זרים. עוד צוין, כי אין בטענתו של המבקש בדבר הפסקת השתתפותו בטיפול במסגרת קבוצות מסוימות שלא באשמתו, כדי לשלול את העולה מחוות הדעת של הוועדה בעניינו. גם ביחס לדברי הדואר של המבקש נקבע, כי מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות בדיקה פרטנית. צוין, כי חזקה על המשיב שיפעל כנדרש בקבלה ומסירה של דברי דואר למבקש כמו לכלל האסירים, ועל כן, בהיעדר טענה ספציפית לעניין זה מצד המבקש, אין אפשרות לתת מענה לטענתו ולהעניק לו סעד. לבסוף, באשר לבקשתו של המבקש לאפשר הכנסת דיסקים שלא ניתן לקנות במרכז המכר – נקבע, תוך הסתמכות על פסיקתו של בית משפט זה, כי רכישת דיסקים תיעשה באמצעות מרכז המכר בלבד.

בגדר

עתירתו השנייה , השיג המבקש על חמישה נושאים שונים – הגדרתו כאסיר טעון השגחה; אי-שילובו בהליך שיקומי; מאסר שהופעל בעניינו בגין אי-תשלום קנס; משך זמן הטיפול בתלונותיו שהוגשו לגורמי חוץ; ואי-הספקת מוצרים שהזמין במרכז המכר, כדוגמת דיסקים ו- DVD . ביום 7.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. אשר לעניין שילוב המבקש בטיפול שיקומי – נקבע, כי נעשו ניסיונות לשלבו בהליכי טיפול שונים, אשר הסתיימו בטרם עת נוכח התנהלות המבקש עצמו, ומכל מקום, לא ניתן לומר כי המשיב פעל בהקשר זה בחוסר סבירות. עוד נקבע, כי החלטת המשיב ביחס לסיווג העותר כטעון השגחה היא סבירה ומבוססת על ממצאים רפואיים. אף על פי כן צוין, כי המשיב נאות לשוב ולבחון החלטה זו ככל שהמבקש ישנה עמדתו ויחליט לשתף פעולה ולאפשר טיפול ומעקב פסיכיאטרי בעניינו. לפיכך, נקבע כי פעולות והחלטת המשיב בהקשר זה הן סבירות. בכל הנוגע לטיפול בתלונות המבקש על-ידי גורמי חוץ צוין, כי במהלך הדיון בעתירה עלה כי שלל תלונותיו של המבקש טופלו, ועל כן אין מקום לדון בטענה. לבסוף, בכל הנוגע לימי המאסר שהוטלו על המבקש בגין אי-תשלום הקנס נקבע, כי הופעל מאסר של 41 ימים בלבד בגין אי-התשלום, ולא שנה, כפי שנטען על-ידי המבקש. נקבע, כי תוספת זו למאסר נעשתה בהתאם לצו בית משפט, ועל כן לא נפל כל פגם בפעולתו של המשיב בהקשר זה.

ייצוג המבקש בבקשות דנן

3.

יצוין, כי הבקשות שבפני הוגשו על-ידי המבקש בעצמו, ללא ייצוג. בהחלטתי מיום 29.10.2014 הוריתי לסנגוריה הציבורית לבחון אפשרות לייצוג המבקש על-מנת שטענותיו תפורטנה בצורה מיטבית. ביום 12.11.2014 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי היא תומכת במינויה לייצג את המבקש, שכן טענותיו אינן מפורטות כהלכה ואין הוא מסוגל להתמודד עמן בעצמו. בהמשך, לאחר שאפשרתי לסנגוריה להגיש בקשות מתוקנות, הוגשה ביום 13.11.2014 הודעת הסנגור שמונה לייצג את המבקש, עו"ד ימיני, לפיה לאחר שיקול דעת הוחלט שלא להגיש בקשות מתוקנות בעניינו, בהסכמת המבקש. ביום 31.12.2014 הוגשה הודעה מטעם הממונה הארצית על ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית, במסגרתה הוצגה אי-הסכמה בין עו"ד ימיני לבין המבקש על דרך הפעולה הנכונה בתיק. צוין, כי בנסיבות אלו לא ניתן לייצג את עניינו באופן אפקטיבי והתבקש שחרורה של הסנגוריה מייצוגו המבקש. בהחלטתי מיום 4.1.2015 הבהרתי כי ההחלטה בבקשת הסנגוריה לשחרור מייצוג תינתן רק לאחר קבלת תשובת המשיב לבקשות. על אף זאת, ביום 22.1.2015 הגיש המבקש הודעה לבית המשפט שלא באמצעות הסנגוריה הציבורית, אשר לא שוחררה מייצוגו, במסגרתה הציג את חילוקי הדעות שהתגלעו בינו לבין הסנגוריה, ואת ניסיונות עו"ד ימיני לשכנעו לחזור בו מהבקשות דנא. המבקש ביקש כי עו"ד ימיני יכתוב לבית המשפט את הדברים שנאמרו בשיחות ביניהם, ובמידה שבקשתו זו לא תתקבל, ביקש כי הסנגוריה תשוחרר מייצוגו. בעקבות כך הגיש עו"ד ימיני ביום 25.1.2015 הודעה בה הבהיר כי הוא מייצג את המבקש בבקשות שבנידון. מכל מקום יצוין, כי הבקשות שבפני לא תוקנו והן הושארו בנוסחן כפי שהוגשו על-ידי המבקש כאשר היה ללא ייצוג, על אף המהלכים שיזם בית המשפט בעניין זה, כאמור לעיל, והחלטה זו ניתנת כאשר המבקש מיוצג על-ידי עו"ד ימיני מטעם הסנגוריה הציבורית.

טענות הצדדים

4.

בשתי הבקשות שבפני מעלה המבקש שלל טענות הנוגעות לסוגיות השונות אותן הציג בפני בית המשפט המחוזי. אציג להלן את כלל טענותיו, ואעמוד מנגד על עמדת המשיב בנוגע לכל אחת מהן בתגובתו, לפיה דין הבקשות להידחות.

רע"ב 6626/14

(-) ועדת האלמ"ב:

לטענת המבקש, דיוני והמלצות ועדת האלמ"ב בעניינו כוללים פרטים שאינם נכונים. כך לטענתו, קביעת הוועדה בחוות דעת בנושא חופשה מיום 30.12.2013 כי המבקש שולב בקבוצות טיפוליות שונות אך הגיע למפגשים בודדים בלבד ולא הפיק מהן תועלת, אינה משקפת את המציאות. לטענתו, הוא נכח בקבוצות בהן שולב, ואולם הטיפולים הופסקו שלא באשמתו. על כן, לגישתו, יש לבטל את החלטות והמלצות הוועדה, ולבחון הפגמים בהתנהלותה. המשיב מצדו סומך ידו על פסיקת בית המשפט המחוזי וטוען כי דיוני הוועדה בעניינו של המבקש מתנהלים באופן ענייני ומקצועי, וכי המבקש לא הצביע על פגם קונקרטי שנפל בחוות דעתה.

(-) קבלת ומסירת דואר:

לטענת המבקש, השב"ס נוהג להעביר לידו את דברי הדואר אותם הוא מקבל באיחור רב בדרך קבע. מנגד, טוען המשיב כי המבקש לא הפנה לדבר דואר ספציפי שלא הועבר לידיו, או לחילופין הועבר באיחור, ועל כן אין כל אפשרות ליתן מענה לטענותיו. נטען, כי מבדיקה שנערכה עלה כי כלל המכתבים אשר נשלחו על-ידי המבקש או הועברו אליו הגיעו ליעדם כנדרש.

(-)

הזמנת דיסקים למרכז המכר : לטענת המבקש, הוא פנה למרכז המכר בבקשה להזמין דיסקים חדשים יחסית שאינם נדירים להשגה, אך מרכז המכר מסרב לספק את הדיסקים האמורים. יצוין, כי טענתו זו עלתה בשתי הבקשות שבפני. המשיב מצידו טוען, כי בקשת המבקש בעניין זה טופלה, ואולם לאחר שהגיע הדיסק שהתבקש על-ידו למרכז המכר, בחר המבקש שלא לקנותו. משכך, מתייתרת בקשתו בעניין זה ודינה להידחות.

רע"ב 6627/14

(-) הפעלת מאסר בשל אי תשלום קנס: המבקש טוען כי במסגרת ת"פ 517/96 הושת עליו קנס בסך 40,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו, וכי שנת מאסר זו הופעלה שלא כדין. לכן, בפועל, על-פי רישומי שב"ס עליו לרצות 17 שנות מאסר ולא 16 שנים. לטענתו, בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו ל-41 ימי מאסר שהופעלו בגין קנס אחר שלא שילם, שנגדם לא העלה כל טענה, וזאת במקום לתת מענה לטענתו המקורית. המשיב מציין, כי בעניינו של המבקש הופעלו 41 ימי מאסר בגין יתרת קנס שטרם שולמה, הא ותו לא, ועל כן לא ברורה טענתו של המבקש בדבר הוספת שנה נוספת למאסרו שלא כדין.

(-) שילוב המבקש בטיפול: המבקש טוען כי השתתפותו בקבוצות הטיפול אליהן הופנה הופסקה מטעמיו של המשיב, ועקב כך הוא אינו משולב בהליך טיפולי, וזאת בניגוד לקביעות הוועדה כי הוא זה שאינו מתמיד בהליך הטיפול. לפיכך, אין לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי נעשו ניסיונות סבירים לשילובו בהליכי טיפול. מאידך, לטענת המשיב, הוצע למבקש במהלך ספטמבר 2014 להשתלב בקבוצה טיפולית בנושא תקשורת בין-אישית אך הוא סרב, וזאת לאחר שסרב בעבר לשילובו בקבוצות טיפוליות נוספות. עוד צוין, כי להערכת גורמי הטיפול בבית הסוהר בו מרצה המבקש את מאסרו, הלה אינו מביע מוטיבציה לשילובו בהליך טיפולי. אף על פי כן, נמסר מאותם גורמים, כי ככל שיראה המבקש נכונות להשתלב בטיפול המתאים לצרכיו, תבחן אפשרות שילובו בקבוצת הטיפול הבאה שתפתח באגף מגוריו.

(-) טיפול בתלונות המבקש: לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי תלונותיו טופלו, שכן טרם טופלה תלונתו על אלימות שננקטה כלפיו במקרים שונים. לטענת המשיב, במהלך הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי ציין המבקש כי קיבל התייחסות לכלל פניותיו. לפיכך, ככל שלמבקש טענות חדשות ונוספות לעניין טיפול בתלונותיו עליו לפנות בעניינן לקצין תלונות האסירים, ומשלא יקבל מענה כנדרש, תהא פתוחה בפניו הדרך לפנות בעתירת אסיר חדשה בעניין זה.

יצוין, כי במסגרת בקשה זו טען המבקש גם כלפי החלטת בית המשפט המחוזי ביחס להגדרתו כאסיר טעון השגחה, אך כאמור לאחרונה הוסרה ההשגחה בה היה נתון, כפי שאף נמסר בהודעת המבקש מיום 18.2.2015. לפיכך, התייתר הדיון בטענתו זו.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשות ובתגובתו המפורטת של המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר, תינתן מקום בו מעוררת הבקשה סוגיה משפטית בעלת חשיבות

כללית החורגת מעניינו של הקונקרטי של המבקש (רע"ב 5063/14 יקר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 9 (31.8.2014); רע"ב 2006/14 קריב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 9 (6.7.2014); רע"ב 3297/12 אייזיק נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (17.5.2012), והאסמכתאות הנזכרות שם). שתי הבקשות שבפני, על שלל הסוגיות המועלות בהן, אינן הולמות את אמות המידה האמורות, בהיותן תחומות לנסיבות המקרה הפרטני של המבקש, ועל כן דינן להידחות. אף בהתחשב באמת המידה המקלה יותר למתן רשות ערעור על עתירות מעין אלה (ראו למשל: רע"ב 153/15 דולינסקי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 12 (4.3.2015); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט גרוניס

(11.03.2009)), לא ראיתי כי מקרה זה בא בקהלם של המקרים המצדיקים בירור נוסף בערכאה זו.

6.

יתרה מכך, סבורני כי דין הבקשות להידחות גם לגופן. אעמוד בקצרה על נימוקי תוך התמקדות בטענותיו העיקריות של המבקש, שלא תמיד היה ניתן לרדת לסוף דעתו.

כאמור לעיל, המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 16 שנים, כאשר הופעל בעניינו מאסר של 41 ימים נוספים בשל אי-תשלום קנס שהושת עליו במלואו. כפי שפורט בתגובת המשיב, המבקש החל לרצות מאסרו ביום 28.3.2008, ומועד שחרורו המלא ממאסר עתיד לחול ביום 7.5.2024. חישוב מהיר מעלה, כי המועדים המצוינים תואמים את תקופת המאסר האמורה שנגזרה על המבקש. לפיכך, אין ממש בטענתו כי ברישומי המשיב הוספה לו שנת מאסר נוספת שלא כדין, וכי תקופת מאסרו עומדת עתה על 17 שנים, מה גם שלא הוצג

כל ביסוס ראייתי לטענה מעין זו.

אשר לטענתו של המבקש לעניין פגמים שנפלו בדיוניה והמלצותיה של ועדת האלמ"ב בעניינו – המבקש מבסס טענתו זו על קביעת הוועדה כי לא הייתה התמדה מצידו בהליכים הטיפוליים בהם שולב, וגורס כי מדובר בקביעה שקרית, שכן לטענתו שילובו במסגרות טיפוליות שונות בהן לקח חלק הופסק באמצע ההליך שלא באשמתו. ואולם, גם אם אכן הופסקו טיפולים בקבוצות בהן השתתף המבקש בטרם עת, ועל כך יש רק להצר, חוות הדעת של הוועדה מתייחסת לנוכחותו הדלה באותן מסגרות ולהתנהלותו במהלכן. לכן, לא שוכנעתי כי דיוני הוועדה בעניינו של המבקש התקיימו באופן שאינו הולם או אינו מקצועי. לא זו אף זו, מהחומר שהונח בפני ובפני בית המשפט המחוזי עולה, כי המבקש אף סרב להשתלב בקבוצות טיפול בתחום עברייני המין וגמילה מאלכוהול, ולאחרונה סרב גם לקחת חלק בקבוצה טיפולית בנושא תקשורת בין-אישית. דומה כי אף בהתנהלותו זו יש כדי לחזק את מסקנות הוועדה בעניינו בכל הנוגע לגישתו של המבקש ותפיסתו את ההליך הטיפולי. מכל מקום, טענותיו אלה של המשיב, אשר לא הוכחשו על-ידי המבקש, שומטות את הקרקע תחת טענת המבקש בדבר אי-שילובו בהליכים טיפוליים. בלי לגרוע מן האמור יצוין, כי על המשיב לפעול לשילובו של המבקש בהליכים מעין אלו, ככל שהאחרון אכן מגלה נכונות ורצון לכך. נראה שזו גם עמדת המשיב.

לבסוף אציין, כי בכל הנוגע לטענותיו של המבקש ביחס לדיסקים שהוזמנו על-ידו, לקבלת ומסירת דברי דואר ולטיפול בתלונותיו, אין לי אלא לסמוך ידי על קביעתו של בית המשפט המחוזי בסוגיות אלו ולקבל את עמדתו של המשיב, כפי שפורטה לעיל.

אשר על כן, שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות בזאת.