רע"ב 5322/12 יוסף חיים עבדה נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא א' טל ) מיום 27.6.2012 בעת"א 1316-04-12 לפיה נדחתה באופן חלקי עתירתו של המבקש ביחס לתנאי מאסרו.

המבקש מרצה 5 שנות מאסר בגין התעללות ומעשים מגונים בבנו הקטין. עתירתו לבית המשפט המחוזי הייתה להתייחדות עם בת זוגו דהיום. כמו כן כוונה העתירה כנגד מתן ביקורים סגורים בלבד לבת זוגו, אי יציאה לחופשות ועיקול כספים המגיעים אליו, באופן שמונע ממנו לקנות בקנטינה. עוד עתר המבקש להחזרתו לאגף התורני שממנו הועבר לאחר שלטענתו נחשד בהדלפת מידע הקשור לאסירים אחרים באותו אגף. לטענת ב"כ המשיב בבית המשפט המחוזי, המבקש הורחק בעקבות התנהגות שלילית שבאה לידי ביטוי בדוחות משמעת שהוגשו נגדו.

בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המבקש להסרת העיקול מהכספים המגיעים אליו, כל עוד יעמוד בהסדר תשלומים שבו הוא חייב. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי להחזיר את המבקש לאגף התורני לקראת הימים הנוראים הבעל"ט. מנגד, שאר עתירותיו של המבקש נדחו. בית המשפט המחוזי התרשם מהחומר שהובא לפניו שהמבקש הוא אסיר המרוכז בצרכיו בלבד, שטרם שולב בטיפול משמעותי, וזו הסיבה שהועדה לא המליצה על יציאתו לחופשות. באשר לבקשת המבקש להתייחד עם בת זוגו, בית המשפט קיבל את עמדת הועדה שלאור התנהגותו בעבר ובהווה אין לאפשר זאת. כך גם הצדיק בית המשפט המחוזי את עמדת המשיב שלא לאפשר לבת זוגו לבקר אותו בביקורים פתוחים. מכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקש עומד על כך שמזה זמן רב לא ניתן לו להתייחד עם זוגתו, בכל פעם מסיבה אחרת, והדבר מונע ממנו להתחתן עמה ולהביא ילדים, ואף יוצר ריחוק ביניהם. לדבריו, הדבר נובע ממניעים פסולים וממידעי שווא. המבקש אף מלין על כך שלא ניתנה לו זכות טיעון כיאות בפני הועדה.

עוד מציין המבקש כי בית משפט קמא לא קצב זמן לאי-מתן זכות התייחדות, וכי הועדה מתכנסת רק אחת לחצי שנה לדון בכך, ואחת לשנה לדון בעניין החופשות. מרווחי זמן אלה, לדבריו, ימנעו ממנו את האפשרות להתחתן.

מנגד, המשיב סבור שיש לדחות את הבקשה, הן משום שאינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, הן משום ששאלת זכאות אסיר לחופשות מצויה בליבת שיקול הדעת שלו מוסמכים גורמי השב"ס והן לגופן של השאלות הנידונות. בדברי ב"כ המשיב הודגש שהמבקש אינו לוקח אחריות על מעשיו. כמו כן צוין שהוא איים על בת זוגו דהיום וגידף אותה. די בנתונים אלו, נטען, כדי להצדיק את ההחלטה לשלול מהמבקש את מה שהדין רואה כפריבילגיה וכטובת הנאה – חופשות והתייחדות. המשיב אף צירף לעיוני את החומר החסוי שהנחה את החלטת הועדה והיה בפני בית משפט קמא.

3.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשה ובנימוקיה, בתגובת המשיב ובחומר החסוי, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. ביסוד הכרעת המשיב ניצב הצורך להפעיל שיקול דעת על המקרה הפרטני. החלטת המשיב, נכון למועד נתינתה, אינה מגלה הסתמכות על שיקול זר או לא רלוונטי, ועומדת היא במתחם הסבירות. עיון בחומר החסוי אך מחזק את סבירות ההחלטה ביחס לבקשת ההתייחדות עם בת זוגו.

על רקע האמור, ניתן להדגיש שהבקשה כפי שהוגשה איננה מעלה שאלה משפטית החורגת ממקרהו הפרטני של המבקש (ראו רע"ב 3297/12, 17.5.2012). עם זאת, יצוין כי לנוכח משך הזמן שבו לא נהנה המבקש מאפשרות התייחדות ומחופשה, נכון יעשה המשיב אם ישקול לקיים דיון בוועדה בעניינו של המבקש בתוך פרק זמן קרוב יותר ממרווחי הזמן שצוינו לעיל.

4.

הבקשה נדחית.