רע"ב 491/13 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא א' טל ) שדחה עתירות אסיר שהגיש המבקש בנושאים שונים הקשורים למאסרו.

1.

המבקש הוא אסיר הנושא בעונש של חמש שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות של מעשה מגונה בקטין והתעללות בקטין. בית המשפט המחוזי מרכז דחה בהחלטותיו שלוש עתירות אסיר שהגיש המבקש, ואליהן מכוונת הבקשה שלפניי. עניינה של העתירה הראשונה (עת"א (מחוזי מרכז) 54721-11-12) אי-קיום הבטחה נטענת מצד המשיב למחוק רישום של דין משמעתי שנערך למבקש. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי הבטחת המשיב לביטול רישום דין משמעתי התייחסה לעניין אחר ולא לזה שנטען על-ידי המבקש. בבקשה דנן חולק המבקש על קביעות בית המשפט קמא לעניין זה, וטוען כי הוא הגיש בקשה לחנינה בנדון לגורמים המוסמכים וכי הובטחה לו מחיקת הרישום. עניינה של העתירה השנייה (עת"א (מחוזי מרכז) 28061-11-12) הוא מחיקת מידעים "שקריים" בעניינו של המבקש, שהביאו לשלילת טובות הנאה שלהם הוא זכאי. נוכח המלצת בית המשפט, ביקש המבקש לחזור בו מן העתירה והיא נדחתה. בבקשה דנן שב וטוען המבקש נגד תוקפם של המידעים האמורים. עניינה של העתירה השלישית (עת"א (מחוזי מרכז) 27811-11-12) הוא סיווגו של העותר כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה) וכאסיר וג"ע (ועדת גילוי עריות). המבקש עתר נגד החלטת המשיב בעניין זה, וטען כי אין הצדקה להגדרתו האמורה, על רקע הממצאים שנקבעו על-ידי בית משפט זה בפסק הדין שניתן בערעור על הכרעת דינו. לחלופין נתבקשה הקדמת מועד הדיון בוועדה המשולבת של אלמ"ב ווג"ע, בהמשך להחלטת השופט נ' הנדל ברע"ב 5322/12 שהורה למשיב לשקול לקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש בתוך פרק זמן קרוב יותר מזה שנקבע. בית המשפט לא מצא להתערב בהגדרתו של המבקש כאסיר אלמ"ב וכאסיר וג"ע, ועל רקע הקדמת מועד הדיון בחודשיים, לא מצא להורות על הקדמה נוספת. בבקשה דנן חוזר המבקש על טיעוניו בהקשר זה, וטוען כי סירובו של בית המשפט המחוזי להקדים את מועד הדיון עומד בסתירה להחלטתו של בית משפט זה ברע"ב 5322/12.

2.

ראשית יצוין כי הבקשה מכוונת כאמור לשלוש החלטות שונות של בית המשפט המחוזי בעתירותיו של המבקש, ומלכתחילה לא היה מקום להגישן במאוחד. עם זאת, לאחר שניתן למבקש פטור מאגרה ולאחר שמצאתי כי דין הבקשה להידחות מבלי שתידרש תגובת המשיב, לא מצאתי להורות על הפרדתה לשלושה הליכים נפרדים בשלב זה.

3.

לגופם של דברים – הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה אלא רק במקרים בהם מתעוררת שאלה או סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). ברי כי הבקשה שלפניי אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. גם אם אניח לטובת העותר כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)), לא מצאתי כי הונחה עילה להתערבות בשלוש החלטותיו של בית המשפט קמא: אשר לעתירה הראשונה – בית המשפט קיבל את עמדת המשיב בקובעו כי ההבטחה למחוק רישום משמעתי התייחסה לאירוע אחר, ולא כנטען על-ידי המבקש. המבקש לא הניח עילה להתערבות בקביעה זו. אשר לעתירה השנייה – הרי שזו נדחתה בהסכמת המבקש. על כן, ממילא אין מקום להידרש לטענותיו בהקשר זה. אשר לעתירה השלישית – בהתאם להערת בית משפט זה ברע"ב 5322/12 הוקדמה ישיבת הוועדה בעניינו של המבקש למועד קרוב, והתאפשר לו להגיש חוות דעת פסיכולוגית מטעמו בנדון לקראת הדיון. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש עילה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא בשאלת הגדרתו של המבקש כאסיר אלמ"ב וכאסיר וג"ע.

הבקשה נדחית אפוא.