רע"ב 4175/09 רוני דבורה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) שבגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להורות למשיבה לאפשר לו לצאת לחופשות מבית הכלא.

1.

העותר מרצה עונש מאסר בפועל בן שנה וארבעה חודשים, שתחילתו ביום 31.8.2008, בגין הרשעתו בשתי עבירות של תקיפת בת זוג ועבירות נוספות.

2.

משחלף כרבע מתקופת המאסר הגיש המבקש בקשה להתיר לו לצאת לחופשות. בעקבות עתירה קודמת של המבקש, הורה בית המשפט המחוזי לוועדה למניעת אלימות במשפחה (להלן: הוועדה ) להגיש חוות דעת בעניינו של המבקש שבעקבותיה יוכל שירות בתי הסוהר לשקול את יציאתו של המבקש לחופשות.

3.

ביום 15.3.2009 דנה הוועדה בעניינו של המבקש. בחוות דעתה הגלויה של הוועדה, שצורפה לבקשה שלפניי, צויין כי המבקש נמצא במערכת זוגית נוספת מזה כשלוש שנים. עוד צויין כי המבקש "מציג פסאדה קורבנית וחסר תובנה לגבי התנהגותו ודפוסיו האלימים" וכי הוא "מבטא נכונות לטיפול באופן מילולי בלבד, ואף אומר כי אינו זקוק לכך". הוועדה התרשמה כי המבקש הוא "בעל דפוסי אלימות, אשר להם אינו מגלה תובנה" ולאור מסוכנותו כלפי המתלוננת שבעינה עומדת לא המליצה על הוצאתו לחופשות ולא על שחרורו המוקדם, בבוא העת.

4.

בעקבות זאת הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בה עתר להורות למשיבה לאפשר את יציאתו לחופשות. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וכשעמדו מולו חוות דעתה הגלויה וחוות דעתה החסויה של הוועדה, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה מאחר שלא מצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה למניעת אלימות במשפחה, שהיא ועדה מקצועית. זאת, על אף שלדבריו בא כוח המבקש העלה מספר טענות שיש בהן להקהות מהדברים הרשומים בדו"ח הגלוי של הוועדה - העבירה בוצעה לפני כחמש שנים ומאז מקיים המבקש קשר עם בת זוג חדשה ואין כל קשר בינו לבין מי שהייתה בת זוגו - "ברם הדברים הרשומים בדו"ח החסוי הינם חדים וקשים".

5.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי במקרה דנן מתעוררת שאלה משפטית והיא האם בית המשפט המחוזי מחויב לקבל את חוות דעתה של הוועדה ומה גדר שיקול דעתו. עוד טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי עושה עמו עוול בכך שהיא שוללת ממנו ללא הצדקה את זכותו לצאת לחופשה, תוך שהחלטה זו גם חורצת מראש את זכותו לשחרור מוקדם.

לגופו של עניין טוען המבקש כי על בית המשפט המחוזי היה לשקול את כל הנתונים שלפניו ולא להכריע אך ורק על סמך המלצת הוועדה תוך אימוצה הבלעדי והתעלמות מטענות שסותרות את האמור בה. המבקש טוען כי במשך תקופה בת כחמש שנים וחצי אין כל קשר בינו לבין המתלוננת והוא אף פנה לטיפול בכעסים במרכז שיקום "בקרבה בטוחה", טיפול שבו התמיד עד לתחילת ביצוע עונשו, אלא שהשיקול הטיפולי לא זכה להתייחסותו של בית המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש כי הערכת מסוכנות אינה עניין תיאורטי ובפועל לא קיים כל בסיס להערכה שהמבקש מסוכן. טענה נוספת של המבקש היא כי לא היה מקום להסתיר מפני המבקש את החומר שעליו נסמכה חוות הדעת החסויה של הוועדה (ככל הנראה מכתבים של המתלוננת) ולכל הפחות מן הראוי היה לתת למבקש פרפראזה של המידע החסוי כדי שיוכל להתגונן בפניו. לבסוף טוען העורר כי ניתן להורות על שחרורו לחופשות בתנאים מגבילים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובת המשיבה. כידוע, מתן רשות ערעור מותנה בכך שהבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, ולא כך הוא במקרה דנן. גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. נקודת המוצא בסוגיה של חופשות אסירים היא כי, ככלל, אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה. זוהי פריבילגיה שהפעלתה מותנית בשיקול דעת הרשות המוסמכת, אשר אמורה לערוך איזון ראוי בין חשיבותו של ערך החופש לאסיר, לבין האינטרס הציבורי הכללי ובכללו חובת השמירה על ביטחון הציבור מפני מסוכנותו של האסיר והגנה מפני החשש להימלטותו בעת החופשה [ראו: רע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.4.2009)]. הוועדה היא הגורם המקצועי אשר מוסמך להעריך את מסוכנותו של המבקש, וזאת בהסתמך על החומר המוצג לפני והתרשמותה מן המבקש [ראו: רע"ב 4271/08 קורן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.10.2008)]. בית המשפט כמובן מוסמך להתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת אולם זאת רק אם נפל בו פגם המצדיק התערבות שיפוטית [ראו: רע"ב 1402/07 לי נ' הוועדה למניעת אלימות במשפחה (לא פורסם, 11.3.2007)]. בית המשפט המחוזי אמנם מצא כי בא כוח המבקש העלה מספר טענות שיש בהן כדי להקהות את הדברים הרשומים בדו"ח הגלוי של הוועדה אולם הדברים המופיעים בדו"ח החסוי עומדים בעינם ולכן אין מקום לסטות מהמלצתה. משלא נמצא פגם בשיקול דעתה של הוועדה, גם אם הממצאים בחוות דעתה הוקהו במידה זו או אחרת, צדק בית המשפט המחוזי כשלא מצא מקום לשנות מהמלצתה.

לא למותר להוסיף כי בהתאם לסעיף 8 בפרק ה' לפקודת הנציבות מס' 04.40.00 שכותרתה "חופשות אסירים" רשאי המבקש לשוב ולהגיש בקשה לחופשה "כעבור חודשיים לפחות ממועד קבלת תשובה לבקשתו" בכפוף לאמור שם. אשר לטענתו של המבקש כי המלצת הוועדה תמנע את שחרורו המוקדם, די אם אומר כי בבואה להחליט אם המבקש ראוי לשחרור "מוקדם" חזקה על ועדת השחרורים כי תבחן את הנושא בהתאם לחוות דעתם העדכנית של הגורמים הרלוונטיים, לרבות הוועדה למניעת אלימות במשפחה, והכל בהתאם להוראות החלות עליה (ראו למשל: סעיפים 9(7) ו-11 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001).

7.

נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.