רע"ב 7601/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט י' אברהם ) בעת"א 16120-08-13 מיום 22.10.2013, בגדרו נדחתה עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות.

2.

המבקש נושא בעונש מאסר בן 8 שנים בעקבות הרשעתו בתקיפה מינית בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון לאינוס, ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה. מדובר במעשי אונס רבים במשך 5 שנים באחייניתה של אשתו, מאז הייתה בת 5 ועד הגיעה לגיל 10 שנים. המבקש החל לשאת בעונש המאסר באמצע שנת 2009, וסוּוג כאסיר בקטגוריה א' – כלומר, אסיר שאין להוציאו לחופשה, אלא מטעמים מיוחדים או בנסיבות הומניטאריות, באישור בכתב מאת נציב שב"ס (פרקים ב' ו-ו' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה )). בנוסף, לפי הפקודה, אסירים מסוגו של המבקש, אשר ביצעו עבירות מין במשפחה, יקבלו אישור לצאת לחופשה רק לאחר קבלת חוות דעת מאת מעריך מסוכנות מטעם המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ), ומאת הוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע ). וג"ע דנה בעניינו של המבקש כמה פעמים, גם מב"ן חיווה דעתו, והמשיב החליט שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות. המבקש מצִדו הגיש עתירה נגד החלטה זו, ועתירתו נדחתה בפסק הדין של השופט י' אברהם מיום 6.12.2012 (עת"א 31556-09-12).

3.

ביום 28.5.2013 שבה וג"ע ודנה בעניינו של המבקש, והחליטה פעם נוספת כי אינה ממליצה על הוצאתו לחופשה, אף-על-פי שמב"ן המליץ על מתן חופשות בתנאים מגבילים. המשיב אימץ את המלצת וג"ע, והמבקש הגיש עתירה נוספת, וזו נדחתה ביום 22.10.2013. בית המשפט לעניינים מינהליים ציין כי איננו מחליף את שיקול דעת הגורם המינהלי, אשר נשען על עמדתם של גורמים מקצועיים שהביאו בחשבון את כל השיקולים הצריכים לעניין, ואין עילה להתערב בהמלצתם או בהחלטת המשיב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.

המבקש סבור כי בקשתו מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית, החורגות מעניינו הפרטני – וביניהן התבססות וג"ע על הודאה בביצוע עבירה כקריטריון בלעדי לצורך המלצתה על יציאה לחופשות, מבלי לבחון נסיבות נוספות מפחיתות סיכון, ומבלי להעזר בכלים מובנים או אבחוניים. עוד טוען המבקש כי הפער בין חוות הדעת של מב"ן לבין חוות הדעת של וג"ע לגביו הוא כה גדול, עד כי מתחייבת התערבות שיפוטית; וכי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים הכשיר באופן גורף את מסקנתה של וג"ע מבלי לבחון את נסיבותיו הפרטניות, תוך התעלמות משיקולים כבדי-משקל שנטענו על-ידו. מנגד סבורים המשיבים כי דין הבקשה להידחות – הן על הסף, מכיוון שעל אף הניסיון לשווֹת לטענות המבקש נופך כללי, למעשה מדובר ביישומם של כללים מבוססים והלכות ידועות; והן לגופו של עניין, משום שאין עילה להתערב בהחלטת המשיבים או בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

5.

שקלתי את נימוקי הבקשה ואת אלו שבאו שבתגובה, והחלטתי כי דינה של הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על פסק דין

בעתירת אסיר תינתן רק במצבים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראה למשל רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.4.2012)). המבקש השתדל להראות כי עניינו בא בגדר מצבים אלה, אך לא היא. טענותיו על אודות הפערים בין חווֹת הדעת השונות שניתנו בעניינו והיחס ביניהן כבר נדונו בפסיקתו של בית משפט זה, ונקבע כי שירות בתי הסוהר רשאי ליתן להמלצת וג"ע משקל מרכזי בהחלטתו האם לשלב אסיר בסבב חופשות (רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (13.3.2013)). גם הטענות הכלליות באשר לכלים המקצועיים שבהם וג"ע עושה שימוש אינן אלא טענות בדבר ישום דרכי פעולת הוועדה המעוגנים בהוראה מספר 3.37 להוראות תקנון עבודה סוציאלית, כפי שטענו המשיבים. עסקינן אפוא בשאלה הפרטנית האם נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר לאמץ את עמדת וג"ע ולהימנע ממתן חופשות למבקש, וזו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

6.

מעבר לנדרש, וגם לפי השיטה המקלה במתן רשות ערעור בהליך דוגמת זה שלפנינו (ראה למשל רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס

(11.3.2009)), אני סבור כי לא נדרשת התערבות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ובהחלטת שירות בתי הסוהר. בית משפט זה איננו נוהג להתערב בהחלטות בדבר יציאת אסיר לחופשה אלא במצבים חריגים, וכך גם לגבי החלטות הנתונות לשיקול דעת הגופים המקצועיים (רע"ב 4832/13 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (9.10.2013)). גם ההחלטה שלא לאמץ את חוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעם המבקש מצויה בגדר שיקול הדעת המקצועי המובהק הנתון למשיב ואין מקום לבית משפט זה להתערב בו (רע"ב 3319/12 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2.10.2012)). לאחר עיון בחומר שהונח לפניי ובפרט בחוות הדעת של וג"ע, על חלקה החסוי, וכן גם בחוות דעת הפרטית שהגיש המבקש, באתי לכלל דעה כי החלטת שירות בתי הסוהר איננה חורגת ממתחם הסבירות. המלצת וג"ע מבוססת על היבטים שונים – גם ביחס לנפגעי העבירה; גם באשר להתרשמותה מן המבקש, אשר בניגוד לנטען על-ידו, אינה נשענת רק על העובדה כי הוא מכחיש את העבירות, אלא גם על הנתון שלא השתנה במהלך השנים, לפיו המבקש "מסרב לחלוטין לכל אפשרות של טיפול, אינו משת"פ בשיחות, מאשים את הקורבן ומבטא כלפיה כעס ובוז". הוועדה גם הביאה בחשבון את עמדת מב"ן, את חוות הדעת הפרטית שהגיש המבקש, ואת הטענות השונות שהעלה. לא ראיתי סיבה להתערב בפסק הדין ולשנות מן ההחלטה.

7.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

אמליץ למבקש להשתלב בהליך טיפולי, לשתף פעולה בשיחות עם גורמי הטיפול, על מנת לבסס אפשרות לשלבוֹ בסבב חופשות בעתיד.