רע"ב 4832/13 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.6.2013 (עת"א 25756-01-13; עת"א 23701-04-13, כבוד סגן הנשיאה א' טל ), בגדרה נדחו עתירותיו של המבקש לצאת לחופשות ולהתייחד עם בת זוגו.

1.

המבקש מרצה עונש של חמש שנות מאסר בגין התעללות ועבירות מין

שביצע בבנו התינוק. המבקש מסווג לעניין חופשות בקטגוריה א' – "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" (סעיף 7 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה )). לצד זאת נתונה לנציב סמכות לשחרר לחופשה מטעמים מיוחדים. פרק ו' לפקודה קובע כי בקשת אסיר, המרצה עונש מאסר בגין עבירות מין במשפחה, לצאת לחופשה תאושר רק לאחר קבלת חוות דעת של מעריך מסוכנות מטעם מב"ן, ושל הוועדה לגילוי עריות (להלן: וג"ע ). עניינו של המבקש נידון בפניהם, והם סברו כי אין לאשר למבקש בשלב זה יציאה לחופשות והתייחדות עם בת זוגו בשל המסוכנות הנובעת ממנו. משכך, נדחו בקשותיו אלו של המבקש.

2.

לפיכך עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. כאמור, בית המשפט דחה את עתירותיו. בית המשפט נדרש ובחן את חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש

כמו גם את חווֹת הדעת מטעם מב"ן, וג"ע והחומרים החסויים שעמדו בפניי הועדה, וקבע כי העדפת חוות הדעת של הגורמים המקצועיים (מב"ן ווג"ע) על פני חוות הדעת מטעם המשיב היא סבירה וצודקת, וכי "יש בנימוקים המופיעים בחוות דעת מב"ן, כפי שאומצו ע"י וג"ע, כדי להצדיק סירובו של המשיב להוציא את העותר לחופשות ולאפשר לו להתייחד עם בת זוגו לאור מסוכנותו המינית ובהעדר טיפול".

3.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. במסגרתה מעלה המבקש טענות רבות, בין היתר כנגד המשיב, התנהלותו ואמיתות החומרים עליהם התבססו חוות הדעת. המבקש דוחה את קביעות המסוכנות בעניינו וטוען כי אין כל טעם ענייני ומוצדק לשלול ממנו חופשות והתייחדות עם בת הזוג. כן מפרט המבקש את המחירים האישיים והמשפחתיים בהם הוא נושא בעקבות החלטות המשיב.

4.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. לגוף הבקשה נטען כי הגורם המקצועי הרלוונטי - וג"ע - המליץ שלא לאפשר למבקש לקיים התייחדות עם בת זוגו, וכי החלטה זו היא סבירה, ראויה ומבוססת. כך גם לעניין ההחלטה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות, נטען כי היא מבוססת על חוות דעתם של הגורמים המקצועיים ונתן בה משקל ראוי למכלול השיקולים הרלוונטיים. ככלל, נטען כי בית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטותיהם של הגורמים המקצועיים אלא במקרים חריגים, אשר אין המקרה הזה נופל בגדרם.

5.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את החלטות המשיב, חוות הדעת המקצועיות שעמדו בבסיסן כמו גם את חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב, וכאמור, סבר כי ההחלטות בדבר מניעת התייחדות וחופשות, הן סבירות וצודקות. לא מצאתי כי טענות המבקש מקימות עילה להתערב בקביעות אלו. כידוע, אין בית המשפט נוטה להתערב בהחלטות הנתונות לשיקול דעת הגופים המקצועיים (ראו למשל: רע"ב 2610/12 אמירמוב נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (26.7.2012)), וכך גם בהחלטות הנוגעות ליציאת אסיר לחופשה, אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , פסקה 6 ( 13.3.2013 )). ומכל מקום, החלטות אלו הן סבירות בהתחשב במכלול הנתונים בעניינו של המבקש.

אוסיף, כי בכוחו של החומר הגלוי כשלעצמו לבסס את החלטות המשיב בעניין איסור ההתייחדות ומניעת היציאה לחופשות. משכך, לא ראיתי לנכון להורות למשיב להגיש את החומר החסוי לעיוני.

הבקשה נדחית.