פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7235/14
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים
מינהליים מרכז-לוד בתיק
עת"א 31083-09-14 שניתנה ביום 23.10.2014
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נגה אהד ) מיום 23.10.2014 בעת"א 31083-09-14, בגדרה נדחתה עתירת המבקש לצאת לחתונת בתו.
1.
המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 12 שנים, לאחר שהורשע בעבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים בילדות. המבקש החל לרצות את עונשו ביום 2.2.2009.
2.
מן הבקשה עולה כי לפני כמה שבועות הגיש המבקש בעצמו (ללא ייצוג) שלוש עתירות לבית המשפט המחוזי בהן ביקש לצאת לחופשה מיוחדת לחתונת בתו אשר עתידה להתקיים ביום 2.11.2014; להתחיל טיפול במסגרת שיקומית בבית הכלא; ולצאת לחופשות סדירות. זמן קצר לפני הדיון בעתירות בבית המשפט המחוזי, אשר התקיים ביום 23.10.2014, הסכים עו"ד אמיר סלע, המייצג את המבקש בהליך אחר, לייצגו גם בדיון בעתירות אלה. בפתח הדיון הבהיר בא-כוח המבקש כי המבקש מושך את העתירות בעניין התחלת הטיפול המשקם ובעניין החופשות הסדירות, אך הוא עומד על הבקשה לצאת לחופשה מיוחדת לחתונת בתו.
3.
בא-כוח המבקש הבהיר כי הבקשה להשתתף בחתונה מתוחמת לשעה בה מתקיימים הצילומים של בני המשפחה, עוד לפני שמגיע קהל המוזמנים. לטענתו, בשלב זה לא נוכחים קטינים, ועל כן, מסוכנותו של המבקש נמוכה. עוד נטען כי יש להיעתר לבקשה גם בשל כך שהמבקש לא נכח בחתונת בת נוספת (שהתחתנה במרץ 2014) משום שבקשתו בעניין נדחתה.
4.
בית משפט קמא דחה את העתירה, ונימק זאת בכך שילדים קטנים נוכחים בכל אירועי החתונה ולא ניתן להגביל את נוכחותם לשלב זה או אחר. כמו כן, צוין כי הנימוקים המופיעים בהחלטה בעתירה קודמת של המבקש לאפשר לו לצאת לחתונת הבת האחרת (עת"א 63924-01-14 מיום 26.2.2014) נכונים גם בענייננו. בהחלטה האמורה נקבע כי מחוות הדעת של מב"ן מיום 20.2.2014 עולה שהמבקש מודה באופן חלקי במיוחס לו, כי הוא מכחיש כל צורך בטיפול, וכי רמת המסוכנות המינית שלו היא בינונית-גבוהה. כמו כן, נקבע כי נוכח העובדה שבני משפחתו אינם מודעים לגורמי הסיכון של המבקש, וכי ילדים עתידים להשתתף בחתונה, אין לאשר את השתתפותו בה.
5.
בבקשה שבפני חוזר המבקש על שלוש העתירות שהוזכרו לעיל. כבר עתה אציין כי איני נדרש להתייחס לשתי הבקשות אותן זנח בבית המשפט המחוזי בהמלצת בא-כוחו, שכן הן כלל לא נדונו ולא ניתנה החלטה בעניינן.
נותרנו עם בקשתו השלישית של המבקש – לצאת לחתונת בתו. לצערי, אין בידי לקבל את הבקשה. עיקרון ידוע הוא שבקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים בדונו בעתירות אסירים נענות, ככלל, כאשר מתעוררת בגדרן שאלה בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל , 26.6.1986). במקרה זה מדובר בשאלה הנוגעת לנסיבותיו האישיות של המבקש, והיא אינה מעלה סוגיות כלליות החורגות מענייניו הפרטיים.
עם זאת, יצוין כי יש התומכים בגישה מרחיבה יותר למתן רשות ערעור בעתירות אלו, (כגון, כאשר מדובר "בעניינים אנושיים" או כאשר מדובר בעתירה לפי סעיף 62א(א)
לפקודת בתי הסוהר, ראו: רע"ב 6956/09 מאהר יונס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 35 וההפניות שם). התומכים בגישה המרחיבה מציינים כי ראוי להבחין בין מקרים שבהם הביקורת השיפוטית בבית המשפט לעניינים מנהליים הייתה לאחר הכרעתו של גוף מעין-שיפוטי, כמו ועדת שחרורים, ובקשת רשות הערעור היא כ"גלגול שלישי", לבין מקרים בהם ההחלטה השיפוטית בבית המשפט לעניינים מנהליים באה אחרי החלטה מנהלית, והבקשה לערער היא בבחינת "גלגול שני" בלבד (ראו רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009) (חוות דעת השופט גרוניס)) . אך גם אם נלך בדרך זו, ונבחן את ההחלטה לגופה ניווכח כי דין הבקשה להידחות.
6.
החלטתו של בית משפט קמא, אשר מתייחסת גם להחלטה קודמת שניתנה אך לפני מספר חודשים, נשענת על חוות דעת מנומקת ומקצועית אשר העריכה את מסוכנותו של המבקש והמליצה לא לאשר את השתתפותו בחתונת בתו. המבקש לא הציג עובדות חדשות אשר סותרות את האמור בחוות הדעת הנ"ל. כידוע, אין בית המשפט נוטה להתערב בהחלטות הנתונות לשיקול דעת הגופים המקצועיים, וכך גם בהחלטות הנוגעות ליציאת אסיר לחופשה, אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"ב 8928/12
פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , פסקה 6 ( 13.3.2013 )). ובכל מקרה, החלטתו של בית המשפט סבירה בנסיבות המקרה ובהתחשב בכלל הנתונים בעניינו של המבקש.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ה' בחשון התשע"ה (29.10.2014).
ש ו פ ט