רע"ב 3144/13 רחמים אהרוני נ. משטרת ישראל

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' טל ) אשר דחה את עתירת המבקש להשיבו לסבב חופשות.

1.

המבקש נושא בעונש של 12 שנות מאסר שנגזרו עליו לאחר שהורשע, על יסוד הודאתו, בביצוע עבירה של סיוע לייצוא סם מסוכן. בעבר שולב המבקש בסבב חופשות, אך בחודש אוגוסט 2012 שונה סיווגו לעניין יציאה לחופשות מקטגוריה ב/2 לקטגוריה ב/1, בעקבות מידע חסוי שלימד על פעילות פלילית ועל קשרים פליליים. בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 שעניינה חופשות אסירים, סיווגו הנוכחי של המבקש מחייב קבלת אישור ממשטרת ישראל טרם יציאה לחופשה. פניית המבקש בבקשה לשחררו לחופשת ראש השנה דאשתקד נענתה בשלילה, ועל כך הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 35467-09-12). לאחר דיון, עתירה זו נדחתה ביום 13.9.2012 (כב' סגן הנשיאה א' טל ) משנמצא כי קיים מידע שיש בו כדי להעלות חשש לפעילות פלילית של העותר במהלך חופשה – חשש שאותו לא ניתן להפיג על-ידי הטלת תנאים מגבילים. בהמשך, בחודשים דצמבר 2012 וינואר 2013, אושרה יציאתו של המבקש לשתי חופשות מיוחדות: לצורך השתתפות בטקס לווית אימו; ולצורך עלייה לקבר אימו במלאת 30 לפטירתה (להלן: החופשות המיוחדות ).

2.

בחודש פברואר 2013 נדחתה בקשה נוספת של המבקש לשלבו בסבב חופשות, נוכח התנגדות משטרת ישראל. בנסיבות אלה הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת (עת"א 47856-02-13) – שפסק הדין בה הוא שעומד במוקד בקשה זו – שבה שב וביקש לשלבו בסבב חופשות. בכתב התשובה לעתירה נמסר כי השב"ס המליץ לשלב את המבקש בסבב חופשות, וכי ההתנגדות להוצאתו לחופשה נעוצה בעמדת משטרת ישראל, המבוססת על המידע המודיעיני האמור. בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיאה א' טל ) דחה ביום 24.4.2013 את העתירה לאחר שקיים דיון בנושא ועיין במידע המודיעיני החסוי. נפסק כי אמנם המידע איננו מהעת האחרונה, אך "תוכנם של המידעים מעלה חשש שאם העותר ייצא לחופשות הוא עלול לעסוק בפעילות פלילית ולסכן אחרים". בפסק הדין ציין בית המשפט קמא כי במהלך הדיון עתר בא-כוחו של המבקש לזמן עדים על-מנת לבחון את עמדת משטרת ישראל, אך כי לא מצא להיענות לכך משום שמקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים מיוחדים שבהם שומעים ראיות בעתירות אסירים.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, תפקודו בבית הסוהר תקין והוא אסיר ממושמע שאינו מעורב באירועים חריגים. בהקשר זה ציין כי המבקש כי הותר לו לצאת לשתי החופשות המיוחדות; ובא-כוחו אף מדגיש כי מדובר באדם מבוגר הסובל ממחלות קשות ומורכבות. עוד מלין המבקש על כך שלא הותר לו להעיד עדים לעניין המידע המודיעיני הקיים, נוכח הסתירה הקיימת בין עמדת השב"ס לעמדת המשטרה אשר לשילובו בסבב חופשות. עניין זה, כך לשיטת המבקש, מהווה פגיעה בזכות הטיעון שלו, ומעורר סוגיה משפטית בעל חשיבות כללית המצדיקה הענקת רשות ערעור בבית משפט זה.

4.

המשיבים סבורים כי אין עילה למתן רשות ערעור בנסיבות הבקשה, משזו אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית וכל עניינה נסיבותיו הפרטניות של המבקש. לגופם של דברים נטען כי לא נפל פגם המצדיק את התערבות בית משפט זה בהחלטה שלא לאשר, לעת הזו, את שילובו של המבקש בסבב חופשות. המשיבים מדגישים כי נקודת המוצא היא כי לאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות, וכי בענייננו של המבקש יש להעדיף את אינטרס ההגנה על שלום הציבור על-פני רצונו לצאת לחופשה. כך מתחייב, לפי המשיבים, על רקע חוות הדעת העדכנית של משטרת ישראל שלפיה המידע המודיעיני מלמד על המסוכנות הנשקפת מן המבקש. עוד נטען כי אישור צאתו של המבקש לשתי החופשות המיוחדות נתקבל מטעמים הומניטאריים, וכי אין בכך כדי להשפיע על עמדת המשיבים בעניין בקשתו להשתלב בסבב החופשות הרגיל. לבסוף נטען כי לא נפגעה זכות הטיעון של המבקש, שכן בא-כוחו הציג את טיעוניו בפני בית המשפט קמא בכתב ובעל-פה; ולאחר שבית המשפט קמא עיין בחומר החסוי והתייחס אליו בהחלטתו. בנסיבות אלה טוענים המשיבים כי החלטת בית המשפט קמא שלא לזמן עדים היתה מוצדקת, ואין בה כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, וכן בחומר המודיעיני החסוי שהועבר לעיוני, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. לפי הגישה הרווחת, רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירת א סיר תינתן במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית ( רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (13.3.2013); רע"ב 5382/12 בן ארי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (21.8.2012)). הבקשה שלפניי, אשר נסבה בעיקרה על שאלת שילובו של המבקש בסבב חופשות, אינה מעלה שאלה מעין זו. אף אם לטובת המבקש אניח כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)), לא ראיתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כפי שנפסק לא אחת בבית משפט זה, אין עומדת לאסיר זכות קנויה ליציאה לחופשות מבית האסורים. יציאה לחופשה היא טובת הנאה שעשויה להיות מוענקת לאסיר בכפוף לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, תוך איזון בין רצון האסיר לצאת לחופשה, שיקומו ורווחתו – לבין הצורך להגן שלום הציבור (ראו: סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (6.9.2010)). החלטת המשיבים בעניינו של המבקש נסמכה על המידע המודיעיני הקיים בעניינו, והוכרע בה כי בנסיבות העניין, יש להעניק את הבכורה להגנה על שלום הציבור. לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוגש לבית המשפט קמא, לא מצאתי כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות במידה שמצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. אוסיף ואציין כי אין בחופשות המיוחדות שאושרו למבקש כדי להביא לשילובו בסבב חופשות לאלתר, מעתה והלאה (ראו: רע"ב 8231/12 פלוני נ' שרות בתי הסוהר (3.3.2013)). כמו כן לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא שלא להתיר למבקש להעיד עדים, שכן כידוע מוסמך הוא לדון בעתירת אסיר "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (תקנה 6 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980) – ומכאן שההחלטה נתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית. בשולי הדברים ייאמר כי כפי שציין גם בית המשפט קמא, המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש אינו "מהזמן האחרון יחסית". במצב דברים זה, חזקה על המשיבים כי שאלת שילובו של המבקש בסבב חופשות תשוב ותיבחן מעת לעת, לפי העניין – בהתאם להוראות הפקודה והנהלים הרלבנטיים ובכפוף לתמונת מצב מודיעינית עדכנית.

הבקשה נדחית אפוא.