פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8734/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.10.2008 בעע"א 1221/08 שניתנה על ידי כב'
השופטת י' שיצר
בשם המבקש:
עו"ד ירון פורר
בשם המשיבה:
עו"ד ורד חלאוה
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ( כב' השופטת י' שיצר ), במסגרתה נתקבלה בחלקה עתירת המבקש להארכת חופשותיו.
2.
המבקש הורשע בביצוע עבירות מין באחייניתו הקטינה ונגזרו עליו 15 שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן תשלום פיצוי למתלוננת (ת"פ (ת"א) 4141/98 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, גזר הדין ניתן ביום 14.10.99). על פי העובדות שנקבעו בהכרעת דינו, המבקש ביצע באחייניתו הקטינה (להלן:
הקורבן ) מעשי אינוס בתדירות של כשלוש פעמים בשבוע, ביצע בה מעשים מגונים בכוח, ובאחת הפעמים ביצע בה מעשה סדום. כל זאת, במשך תקופה של ארבע שנים, מהיות המתלוננת כבת 9 ועד היותה כבת 12, שעה שהתגוררה בביתם של המבקש ואשתו, לאחר שחוותה טראומה קשה, כאשר אימה נרצחה על ידי אביה לנגד עיניה.
3.
המבקש מרצה את עונשו בכלא מעשיהו, ומועד שחרורו המינהלי הצפוי חל בתאריך 11.11.2013. כעולה מן הבקשה, בשנת 2005 הותר למבקש לצאת לחופשה בת 6 שעות, בתנאי מעצר בית בביתו שבקריית עקרון, וזאת בעקבות עתירת אסיר שהגיש. בעקבות שתי עתירות אסיר נוספות שהגיש, הותר למבקש לצאת לחופשות בנות 10 שעות, תחילה – שלא בקריית עקרון, ולאחר מכן – הותר לו לשהות במהלך חופשותיו בקריית עקרון, בתנאים של "מעצר בית" מלא ובפיקוח בנו ובתו.
במסגרת עתירת אסיר שהגיש המבקש לבית המשפט הנכבד קמא (עע"א 1221/08), ביקש כי יוארכו חופשותיו לחופשות בנות 24 שעות. המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) המליץ על קבלת בקשתו והארכת חופשותיו לחופשות בנות 24 שעות, בתנאים מגבילים. לעומת זאת, ועדת גילוי עריות (להלן: וג"ע ) המליצה שלא לשנות מתנאי חופשותיו של המבקש ולא להאריכן. בית המשפט הנכבד קמא, לאחר ששמע את הצדדים ובחן את חוות הדעת שהוגשו לו, החליט להאריך את חופשותיו של המבקש לחופשות בנות 12 שעות בלבד. על כך מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני.
4.
לטענת המבקש, הבקשה מעוררת שאלות החורגות מעניינו הפרטי, בנוגע ליחס שבין המלצת מב"ן לבין המלצת וג"ע, ולאיזון הראוי בין השיקולים להארכת חופשותיו של אסיר לבין הנזק שעשוי להיגרם מכך לקורבן. כן טוען המבקש כי בעניינו, היה מקום להעדיף את המלצת מב"ן (אשר המליצה, כאמור, על הארכת חופשותיו של המבקש לחופשות בנות 24 שעות) על פני המלצה וג"ע (אשר המליצה, כאמור, שלא לשנות מתנאי חופשותיו של המבקש). לשיטתו, לא יהיה כל שינוי במצבה של הקורבן אם יוחלט על הארכת חופשותיו לחופשות בנות 24 שעות, שכן הוא יוצא לחופשות בתנאי "מעצר בית" מלא, בפיקוח שני ערבים. עוד הוא מציין כי העבירות שבהן הורשע בוצעו לפני כ-12 שנים, וכי חלפו כשנתיים מאז שניתנה לו הקלה בתנאי חופשותיו. לטענתו, בעתירות אסיר קודמות שהגיש, החליט בית המשפט בניגוד להמלצת וג"ע, ואין מניעה כי יעשה כן גם עתה.
5.
המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, באשר היא אינה מעלה שאלה משפטית חשובה, או נושא אחר בעל חשיבות כללית, החורגים מעניינו הפרטי של המבקש והמצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר.
כן טוענת המדינה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופם של דברים. המדינה טוענת כי לאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות, ומתן חופשה לאסיר הינה הטבה, שהענקתה לו כפופה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים. לשיטתה, מקום בו הערכת הגורמים המוסמכים הינה כי יציאתו של אסיר לחופשה עלולה לפגוע בשלום הציבור, ובכלל זה בקורבנות או בבני משפחתם, יש להעדיף את האינטרס הציבורי. במקרה זה, טוענת המדינה, האחריות לשמירה על שלום הציבור גבוהה במיוחד, נוכח העובדה כי המבקש הורשע בביצוע עבירות מין, שהן בעלות סיכון מיוחד לכך שמי שהורשע בהן יחזור לבצען. עוד מוסיפה המדינה, כי העבירות שבהן הורשע המבקש נעשו תוך הפרה חמורה של האמון שניתן לו על ידי משפחתו ותוך ניצול תמימותה של הקורבן. לטענת המדינה, הסיכון אף גובר בעניינו של המבקש, אשר אינו מודה בביצוע העבירות המיוחסות לו. המדינה מפרטת בתגובתה כי אמנם המלצת מב"ן היתה לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשות בנות 24 שעות, בתנאים מגבילים, אלא שוג"ע, שדנה מספר פעמים בעניינו של המבקש, המליצה להתיר את יציאתו לחופשות בנות 10 שעות בלבד, בתנאים מגבילים. הועדה נימקה את המלצתה בכך שהמבקש מכחיש בכל תוקף את עבירות המין שביצע, אינו מאפשר קשר טיפולי עימו, ובכך שיציאתו לחופשה ארוכה, הכוללת לינה, עשויה להשפיע באופן קשה על מצבה הנפשי של הקורבן, ותדרוש היערכות מיוחדת ברמת הקהילה. לטענת המדינה, החלטת שרות בתי הסוהר לאמץ את המלצת וג"ע היא החלטה סבירה, אשר אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.
6.
דין הבקשה להידחות על הסף. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק מקום בו מעלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית, או אם עולה ממנה נושא אחר שחשיבותו כללית, והוא חורג מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 26.6.86)). עניינה של הבקשה שלפנינו בשאלה האם נפל פגם בהחלטת המשיב לאמץ את המלצת וג"ע, ולהעדיף אותה על פני המלצת מב"ן. שאלה זו נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש, ואין בה עניין בעל חשיבות ציבורית או כללית. המבקש טוען כי הבקשה מעלה סוגיה כללית שעניינה ביחס שבין המלצת מב"ן לבין המלצת וג"ע, ובאיזון הראוי בין השיקולים להארכת חופשותיו של אסיר לבין הנזק שעשוי להיגרם מכך לקורבן, אלא שסוגיה זו נדונה לא אחת בפסיקה, ולא מצאתי כי יש מקום מיוחד לדון בה מחדש במסגרת בקשה זאת. במיוחד כך הוא כיון שסבור אני כי איזון זה יש לערוך בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו המיוחדות.
7.
למעלה מן הנדרש אוסיף כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. החלטת שירות בתי הסוהר נתקבלה לאחר שנבחן עניינו של המבקש בידי הגורמים המקצועיים האמונים על כך, אשר בפניהן עמדו חוות הדעת השונות שנערכו על ידי מב"ן ועל ידי וג"ע. הביקורת השיפוטית על החלטה בנוגע ליציאת אסיר לחופשה, ככל ביקורת על החלטת רשות מנהלית, היא ביקורת מצומצמת יחסית וממוקדת לבחינת סבירות ההחלטה, או לבחינה האם נפל בה פגם אחר המצדיק התערבות, שהרי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (ראו: רע"ב 7663/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 20.9.06); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743 (1998); רע"ב 6401/99 פלונים נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 19.10.99)). במקרה זה לא מצאתי כל פגם בהחלטה הרשות המוסמכת המצדיק את התערבותנו.
8.
הלכה היא כי חופשה אינה נמנית על זכויות היסוד המוקנות לאסיר, אלא היא בבחינת הטבה הנתונה לשיקול דעתו של הגורם המוסמך (ראו: סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר, התשל"א - 1972; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, תשל"ב - 1971; סעיף 1(ב) בפרק א' לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ); רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 18.11.07); עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678 (2003) בסעיף 27). יחד עם זאת, ברורה לכל החשיבות הרבה הקיימת ביציאתו של אסיר לחופשות, במקרים המתאימים לכך. מתן חופשה לאסיר מחזקת את הקשר בינו לבין משפחתו וקהילת מגוריו, מקלה באופן זמני על החסכים שמביא עימו מאסר, יוצרת תמריץ להתנהגות טובה של האסיר בבית הסוהר, ויש בידה לחזק תהליכים של שיקום האסיר. על כן, בפועל, נהוג להתיר חופשות לאסירים, אלא אם קיימים טעמים משמעותיים המצדיקים למנוע זאת (ראו: סעיף 2(א) בפרק א' לפקודת החופשות; עניין זאהדה (שם); עניין אל עביד (שם) בסעיף 27).
אחד הטעמים המובהקים ביותר אשר יש בו כדי להצדיק מניעת חופשה לאסיר הוא אינטרס ההגנה על הציבור מפני אסיר בעל מסוכנות. למשיב אחריות כבדה כלפי הציבור להגן על בטחונו ושלומו, ובכלל זה על ביטחונם ושלומם של קורבנות עבירה בכוח או בפועל. מקום שיציאת אסיר לחופשה עלולה לסכן אינטרס זה, עשוי להוביל הדבר למניעת חופשות מן האסיר (ראו:
עניין זאהדה (שם); עניין אל עביד (שם) בסעיף 28).
9.
במקרה זה, ולאחר שנבחנו חוות הדעת שהוגשו בעניינו של המבקש, מצא שירות בתי הסוהר כי אישור יציאתו של המבקש לחופשה בת 24 שעות, הכוללת לינת לילה, עשוי להזיק לקורבן העבירה שבביצועה הורשע המבקש, ועל כן הוחלט להגביל את אורך חופשותיו ל-10 שעות בלבד. בית המשפט הנכבד קמא, לאחר שבחן את החומר שהוגש לו במסגרת עתירת האסיר שהגיש המבקש, החליט להורות על הארכת חופשתו של המבקש ל-12 שעות. בשים לב לחוות הדעת שהוגשו בעניינו של המבקש, אני סבור כי לא נפל בהחלטה זו פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.
המבקש מרצה עונש מאסר ממושך בגין ביצוע עבירות מין חמורות כנגד אחייניתו הקטינה, אשר בוצעו בנסיבות קשות ביותר. פקודת החופשות מחייבת קבלת שתי חוות דעת שונות לפני שמאושרת חופשה לאסיר השפוט בגין ביצוע עבירות מין בתוך המשפחה – חוות דעת של מב"ן וחוות דעת של וג"ע. מטרת כל אחת מחוות הדעת שונה היא. בעוד חוות הדעת של מב"ן מתייחסת להערכת הסיכון הכללי לציבור הנשקף מן האסיר, מתמקדת חוות הדעת של וג"ע במידת הסיכון הנשקפת ממנו כלפי משפחתו ובמיוחד כלפי קורבן העבירה
(ראו: סעיף 5 בפרק ו' לפקודת החופשות ; עניין זאהדה (שם)) . לאחר שבחנה את השפעת הארכת חופשתו של המבקש ל-24 שעות על הקורבן, החליטה וג"ע שלא להמליץ על כך. בחוות הדעת של וג"ע צוין כי אישור שחרורו של המבקש לחופשה הכוללת לינת לילה ידרוש הערכות מיוחדת של הקורבן לאותו לילה, והדבר עשוי להביא להתדרדרות במצבה הנפשי. שיקולים אלה הם שיקולים הראויים להילקח בחשבון בבחינת האפשרות לשחרור אסיר לחופשה, ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר לאמץ המלצה זאת. זאת ועוד – בית המשפט הנכבד קמא אף הורה להאריך את חופשותיו של המבקש ל-12 שעות, באופן המאזן בין השיקולים בעד מתן חופשות לאסירים, לבין הקשיים שהעלתה וג"ע המתעוררים מאישור חופשה הכוללת לינת לילה. אציין גם כי סוגיית היציאה לחופשות חוזרת ועולה מעת לעת בפני הועדות ועם חלוף הזמן, או באם יחול שינוי משמעותי בנסיבות, יישקלו הנתונים החדשים לגופם לצורך קבלת החלטה חדשה.
10.
עוד אוסיף כי אין עסקינן במקרה בו נשללה מן המבקש לחלוטין האפשרות לצאת לחופשות, אלא עסקינן אך באורך החופשות שנקבעו (השוו: רע"ב 6401/99
פלונים נ' שירות בתי הסוהר
(טרם פורסמה, ניתנה ביום 19.10.99); רע"ב 5318/99 קוסטיקה נ' הוועדה למניעת אלימות (טרם פורסמה, ניתנה ביום 19.10.99). מן הדברים האמורים לעיל אנו למדים כי היות ועצם יציאתו של אסיר לחופשה היא הטבה, אשר על אף חשיבותה, ניתן למנוע אותה במקרים המצדיקים זאת, וודאי שניתן גם להציב לה מגבלות ותנאים. מעבר לכך, ראוי הוא כי כך יעשה מקום בו ניתן לאזן בין השיקולים
לשחרור אסיר לחופשה לבין אינטרסים חשובים אחרים בדרך שאינה שלילה מוחלטת של יציאת האסיר לחופשה, אלא הצבת מגבלות ותנאים ליציאתו לחופשה.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בשבט התשס"ט (18.2.2009).
ש ו פ ט