רע"ב 6466/11 עדי יגר נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא, השופט א' טל ), שדחה את עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות מן הכלא וכן לשלבו לאלתר בהליך טיפולי ייעודי לעברייני מין.

אעמוד בקיצור נמרץ על העובדות הצריכות לעניין.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע עבירות מין רבות בשתי אחייניותיו, מאז שהיו בנות 6 ו-8, ועד שהיו בנות 14 ו-16, בהתאמה. בין היתר הורשע המבקש בביצוע עבירות של אינוס במשפחה, ניסיון לאינוס במשפחה, מעשים מגונים במשפחה ומעשים מגונים בפני קטין. בית המשפט, שעמד על חומרת מעשיו של המבקש ועל הפגיעה הקשה בקורבנותיו, כעולה מן התסקירים שנערכו על אודותיהם, גזר על המבקש, בין היתר, עשר שנות מאסר בפועל. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה תוך שבית משפט זה עומד על כך שהמבקש: "קיפח את ילדותן ונערותן של קורבנותיו, וגם כשבגרו והיו לנשים עצמאיות, מלווה אותן הטראומה

הקשה אותה חוו, כשהיא פורצת שוב ושוב מנבכי העבר ואינה מניחה להן " (ע"פ 2213/07, מתאריך 18.11.2007).

3.

מועד שחרורו המלא של המבקש הוא בשנת 2016. כמי שביצע עבירות מין במשפחה, יציאתו לחופשה מחייבת חוות דעת של המרכז לבריאות הנפש בשירות בתי הסוהר (להלן:

מב"ן ) וכן של הוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע ). חוות דעת שליליות של וג"ע הובילו בפעמים קודמות לכך שנדחתה בקשתו של המבקש לצאת לחופשה. כך אירע גם זו הפעם. חוות הדעת של מב"ן המליצה להתיר את הוצאתו של המבקש לחופשות בתנאים מגבילים, אך חוות הדעת של וג"ע שללה זאת, תוך שהיא עומדת על כך שלאור המפורט בחלק החסוי של חוות הדעת: "סבורים חברי הוועדה כי נשקפת מסוכנות מצד האסיר כלפי נפגעות העבירה ומכאן שאין הוועדה ממליצה על יציאתו לחופשה". המשיב אימץ את המלצת וג"ע.

בנוסף דחה המשיב את בקשתו של המבקש להשתלב באופן מיידי בטיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן.

4.

המבקש עתר נגד שני רכיבי ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי מרכז. עתירתו נדחתה. בסוגיית החופשות עמד בית המשפט על כך שנוכח האמור בחלק החסוי בחוות דעתה של וג"ע, עולה כי "יציאתו של ה[מבקש] לחופשות, גם בחלוף זמן נוסף מאז הדיון הקודם בעתירה ובחלוף זמן לא מועט מאז ביצוע העבירות נושא גזר הדין, עלולה לפגוע נפשית באחייניותיו של העותר, פגיעה רצינית שוג"ע נותנת לה משמעות". בסוגיית השילוב של המבקש באופן מיידי בטיפול ייעודי לעברייני מין עמד בית המשפט על כך שאכן ראוי כי המבקש ישתלב בטיפול זה בהקדם האפשרי, אולם מספר המקומות הוא מוגבל וקיימת עדיפות למי שיתרת מאסרו קצרה משל העותר.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותר המבקש לרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית הוא גורס כי חוות הדעת של מב"ן, שלא שללו בעבר וגם זו הפעם את יציאתו לחופשה, מצדיקות היעתרות לבקשתו לצאת לחופשות, וזאת חרף עמדתה השלילית של וג"ע, שלדעתו חלוף הזמן צריך שיעים מעוצמתה. לעניין שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין גורס המבקש ששיקולים של מגבלת מקומות ומגבלת תקציב אינם יכולים להצדיק את דחיית כניסתו לטיפול.

6.

המשיב גורס מנגד, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן איננה מגלה עילה למתן רשות ערעור. לגוף הדברים סומך המשיב ידיו על פסק הדין, מושא הבקשה. המשיב צירף לתגובתו מעטפה שבה חלקה החסוי של חוות דעת וג"ע, אשר המבקש הסכים כי גם בית משפט זה יעיין בה.

7.

דין הבקשה – להידחות . מבלי להידרש כאן לטענות הסף של המשיב הרי שדין הבקשה להידחות לגופה, על שני נדבכיה. אבהיר:

(א)

לעניין יציאת המבקש לחופשות : תפקידה של חוות דעתה של וג"ע להתמקד במידת הסיכון הנשקפת מן האסיר כלפי משפחתו ובמיוחד

כלפי קורבן העבירה, בעוד שחוות הדעת של מב"ן תפקידה להתמקד בהערכת הסיכון הכללי לציבור הנשקף מן האסיר (ראו: רע"ב 9898/06

זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.11.07; פרק ו' לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00 (להלן: פקודת הנציבות )). המשיב העדיף לאמץ את ההמלצות בחוות הדעת של וג"ע, על פני זו של מב"ן. המבקש לא הצביע על כל עילה להתערבות בעמדה זו של המשיב. הגנה על קורבן עבירה מפני מי שפגע בו מהווה טעם רב עוצמה למנוע מן העבריין-האסיר את הפריבילגיה של יציאה לחופשה (ראו: רע"ב 8734/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.2009)). חלוף הזמן איננו גורע בהכרח מעוצמתה של חוות הדעת של וג"ע, אלא מחייב את וג"ע לבחון האם עדיין קיימת הצדקה להתנגדותה ליציאת האסיר לחופשה – חובה שהוועדה היתה ערה לה היטב במקרה זה.

כאן יש להדגיש: כאשר וג"ע צריכה לחוות דעתה לעניין "הסיכון הנשקף לבני משפחתו" של האסיר (כחובתה לפי פקודת הנציבות) הרי שהכוונה איננה בהכרח רק לסיכון הפיזי, אלא אף לסיכון הנפשי לקורבנות. ברי כי מי שמבצע עבירת מין, ודאי בבן משפחתו, איננו מחלל רק את גופו של הקורבן, אלא אף את נפשו. הקורבן יישא תדיר את הצלקות הנפשיות מן האירוע זמן ממושך הרבה יותר מאשר את סימני הפגיעה הפיזית בו. יציאת האסיר לחופשה עלולה איפוא להסב לקורבן נזק נפשי קשה, לפגוע ביכולתו לתפקד, להציף ולהעצים את הטראומה שסבל מידו של העושה, או להקשות על מאמציו להשתקם. חשש לפגיעות מעין אלה איננו מתעמעם בהכרח עם חלוף הזמן. מטעם זה אפשר שיימצא במקרה קונקרטי כי יש חשש נמשך ומשמעותי לפגיעה נפשית (ולא רק פיזית) בקורבן, המהווה טעם מספק למנוע מן האסיר לצאת לחופשות, או להגבילן. בכך אכן תימנע מן האסיר פריבילגיה מסוימת, שאיננה זכות (ראו: עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678 (2003)). ברם יש לזכור כי החשש (אם קיים) לפגיעה הנפשית בקורבנות העבירה (המונעת את מתן הפריבילגיה הנ"ל לאסיר מבקש-החופשה) הוא פועל יוצא ישיר של מעשיו הפליליים של האסיר.

כך הוא המצב בענייננו. הטראומה, כפי שקבע כבר בית משפט זה, איננה מניחה לקורבנות המבקש. כך גם החשש לפגיעה הנפשית בהן כתוצאה מהוצאת המבקש לחופשות. זאת אנו למדים מעיון בחומר החסוי שבעמדת וג"ע, המדגים היטב כי לא קהה הסיכון לקורבנות העבירה מהוצאת המבקש לחופשות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, נוכח חשש זה, וחרף חוות הדעת מטעם מב"ן, הרי שאין מקום להתערב בהחלטת המשיב שלא לאפשר לעת הזו את יציאת המבקש לחופשות.

(ב)

לעניין שילובו של המבקש בטיפול הייעודי לעברייני מין על אתר : המשיב איננו מתנגד לשילוב המבקש בטיפול שכזה, אלא גורס שאין מקום לקדם את המבקש (הצפוי להשתחרר ממאסרו רק בעוד כחמש שנים) על פני אחרים הממתינים לתורם. המדובר בשיקול מקצועי, שהמבקש לא הציג במקרה זה ובשלב הנוכחי כל עילה להתערבות בו.

8.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.