פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
2213/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, מיום 31.1.07, בתיק פ.ח. 3026/06, שניתן על ידי כבוד השופטים י'
אלרון, ר' סוקול, כ' סעב
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשס"ח
(18.11.07)
בשם המערער:
עו"ד
תמר אולמן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים
עו"ד אליענה בלומנפלד-מגד
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער, יליד שנת 1972, הוא דודן (אחי אמן) של מי שהיו בעת ביצוען של העבירות קטינות – א', ילידת חודש אוגוסט 1979, ו-ב' ילידת חודש מאי 1981. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי, יוחסו למערער עבירות מין רבות שביצע בקטינות. כתב האישום עוסק בשתי תקופות. בין השנים 1987 עד 1994, ובעת שהמערער היה בן 15 וא' בת 6 בלבד, הוא נהג להחדיר אצבעותיו לאיבר מינה, ניסה להחדיר את איבר מינו לאבר מינה, ליטף את חלקי גופה המוצנעים וחיכך את איבר מינו בה. כמו כן, נהג המערער לחשוף את איבר מינו בפני הקטינה ולאונן עד שהגיע לסיפוקו. העבירות בקטינה ב' בוצעו בין השנים 1990 עד 1998. גם בה נהג המערער לגעת בחלקים מוצנעים של גופה, ולעתים אונן בנוכחותה.
המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות אינוס במשפחה, ניסיון לאינוס, מעשים מגונים, ומעשים מגונים בפני קטין. בעקבות ההרשעה נדון המערער לעשר שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות בסכום של 20 אלף ש"ח.
בערעור שבפנינו נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המערער, כאשר לא נתן משקל לנסיבותיו האישיות המיוחדות, להודייתו ולחרטתו; לחשש כי כליאה ממושכת לא תשרת את מטרות ההרתעה; המערער עצמו היה קטין בעת ביצוען של חלק מהעבירות; מאז פסקו מעשיו לפני למעלה מ-9 שנים, הוא לא שב לחטוא בפלילים; לא ניתן משקל הולם לחוות דעתו של פסיכותרפיסט שהוגשה מטעם ההגנה; המערער הביע רצון להשתלב בתהליך טיפולי כדי לרכוש כלים למניעת הישנותן של עבירות מסוג זה.
אין בידנו להקל בעונשו של המערער. הוא חטא בביצוען של עבירות מין אשר ביחס לחומרתן נדמה כי אין צורך להרבות מלים, והוא עשה זאת בשתי אחייניותיו מאז היותן ילדות ממש ועד שבגרו. אכן, גם הוא היה קטין בתחילת הפרשה, אולם, גם כשבגר ולא היה לו עוד ספק בפסול שבמעשיו, הוא המשיך בהם. למעשים אלה נלוו תוצאות קשות, והנאמר בתסקירי הקורבן היא עדות אילמת לכך. המערער קיפח את ילדותן ונערותן של קורבנותיו, וגם כשבגרו והיו לנשים עצמאיות, מלווה אותן הטראומה
הקשה אותה חוו, כשהיא פורצת שוב ושוב מנבכי העבר ואינה מניחה להן. נאשם הגורם נזק כה קשה לקורבנות תמימים, ובמיוחד למי שנתנו בו את אמונן עקב קירבת המשפחה שביניהם, ראוי כי ייענש בכל חומרת הדין. מנקודת השקפה זו לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר לדרוש, והדברים נכונים גם באשר לפיצוי אותו פסק.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' בכסלו התשס"ח (18.11.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט