רע"ב 7663/06ציון בטש נ. שירות בתי הסוהר

השופטת ע' ארבל:

1.המבקש הינו אסיר השפוט לארבע עשרה שנות מאסר, אותן החל לרצות ביום 13.5.94, לאחר שהורשע באינוס ובבעילה שלא כחוק את בת בתה הקטינה של בת זוגו וכן באיומים ובעבירות סמים.

עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן) על החלטת המשיב שלא להתיר לו לצאת לחופשה בת 72 שעות בראש השנה נדחתה, ומכאן הבקשה שבפנינו.

2.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הגורמים הטיפוליים אצל המשיב - מב"ן וועדת גילוי עריות (להלן: וג"ע ) - התנגדו נחרצות ליציאתו של העותר לחופשה, תוך שהוא מציין כי "שני הגורמים התרשמו כי מדובר באדם מניפולטיבי, בעל סטיה מינית, חסר תובנה למעשיו, אשר קיימת עדיין רמת מסוכנות כזו שאיננה מאפשרת הוצאתו לחופשה בת 72 שעות". עוד צוין שוג"ע הדגישה כי "העותר משקיע את רוב מרצו בהגשת עתירות ובניסיונו לצאת לחופשות, מרוכז בעצמו, ולא עבר תהליך טיפולי משמעותי ששינה את יחסו כלפי העבירות, העותר עודנו ממזער את מעשיו, לוקח אחריות חלקית בלבד להן, ובעל סיכון לסביבה". הגורמים המקצועיים אף סברו כי אף על פי שהמבקש מקבל טיפול מזה זמן, הוא נזקק עוד לטיפול משמעותי. בית המשפט הביא בין שיקוליו גם את התנהגותו השלילית של מבקש בכלא, ובפרט את העובדה שאך לפני מספר חודשים היה מעורב בהפרת משמעת שכללה שימוש באלימות מילולית ופגיעה ברכוש. נוכח עמדת הגורמים המקצועיים כי אין להיעתר לבקשה וכי עדיין נשקפת מהמבקש סכנה לציבור מצא בית המשפט כי החלטת המשיב אינה בלתי סבירה ודחה את העתירה.

3.המבקש מלין על כי החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה על בסיס עמדות הגורמים הטיפוליים אצל המשיב מבלי שנציג המשיב התייצב לדיון מבלי שכתב התשובה הועבר לידיו, ומבלי שהתאפשר לו לחקור את הגורמים הטיפוליים אצל המשיב שעמדתם בעניינו הובאה בפני בית המשפט קמא. המבקש מדגיש כי הוא יצא בעבר לחופשות בחגים, בנוסף לכך שהוא יוצא לחופשות שאורכן 10 שעות בהתאם לסבב החופשות בכלא. הוא משיג על קביעת בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו, טוען כי הוא מקבל טיפול ביזמתו ובמימונו, בעוד המשיב אך מערים קשיים על ניסיונותיו להשתקם ואינו מאפשר לו להשתלב בתכניות שהוא מפעיל לטיפול בעברייני מין. את טענותיו אלה מבקש הוא לתמוך בחוות דעת מומחה מטעמו. יצוין כי טענות דומות העלה לאחרונה בעתירה אחרת שנדחתה (רע"ב 6375/06).

4.כידוע, הכלל הוא כי רשות לערער תינתן מקום שהבקשה מגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שחשיבותו היא כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134). ברי כי הבקשה שבפנינו אינה עומדת באמות מידה אלה באשר היא נוגעת אך לעניינו הפרטני של המבקש.

בנוסף, גם לגופו של עניין לא מצאנו כי קיימת הצדקה להתערבותנו. בהתאם לסעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב – 1971 הסמכות להתיר לאסיר יציאה לחופשה הינה סמכות שבשיקול דעת (ראו גם: רע"ב 229/04 פדידה נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2004(1) 2693). משמע, אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות. הביקורת השיפוטית על החלטה בנוגע ליציאת אסיר לחופשה, ככל ביקורת על החלטת רשות מנהלית, הנה מרוסנת וזהירה וממוקדת היא לבחינה האם מדובר בהחלטה בלתי סבירה, האם מבוססת ההחלטה על שיקולים בלתי סבירים או שנפל בה פגם אחר המצדיק התערבות (רע"ב 6531/97 קהלני נ' בית סוהר איילון , תק-על 98(1) 167 ;

רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743 (1998)). במילים אחרות, אין בית המשפט שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת.

העותר מרצה עונש מאסר ממושך בגין הרשעה בעבירות מין חמורות שבוצעו בקטינה בת משפחה. כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, הגורמים הטיפוליים אצל המשיב מאוחדים בדעה כי אין להתיר לו כיום לצאת לחופשה ארוכה כפי שהוא מבקש מכיוון שמסוכנותו לא פגה, חרף הטיפול שהוא מקבל, והתרשמותם היא כי מדובר באדם מניפולטיבי חסר תובנה למעשיו. על אלה יש להוסיף את התנהגותו של העותר בכלא שכעולה מההחלטה מתאפיינת באלימות. לנוכח כל השיקולים שפורטו בהחלטת בית המשפט קמא ובפרט השיקולים שלעיל, לא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו.

הבקשה נדחית.