רע"ב 1345/07פלוני נ. משטרת ישראל

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת במסגרת עע"א 1940/06 (כב' השופטת א' הלמן), שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה חריגה על מנת להשתתף בברית המילה של בנו, בלא ליווי ופיקוח נאות.

1.

המבקש מרצה מזה כעשר שנים ותשעה חודשים, עונש של מאסר עולם בגין רצח בת זוגו. עונשו של העורר טרם נקצב ועל-כן, על-פי סעיף 9א בפרק ו' לפקודה 04.40.00 לפקודות נציבות שירות בתי הסוהר (להלן: פקודת הנציבות ) אין הוא יכול להשתחרר לחופשות מיוחדות, אלא מטעמים מיוחדים או בנסיבות הומניטריות, ובאישור השר הממונה. כמי שסווג כבעל פרופיל אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב ), טעון מתן האישור ליציאותיו לחופשות קבלת חוות דעת של ועדת אלמ"ב (להלן: הוועדה ). חוות הדעת של הוועדה שהוגשה ביום 27.8.06, קבעה כי המבקש מוסיף להכחיש את ביצוע המעשים שבהם הורשע, ומשליך את האחריות להם על קורבן העבירה המנוחה, שאותה הוא מציג כמי שנטלה את חייה בידה. לאור זאת, סברה הוועדה, לא נותר עוד פתח לעבודה מקצועית שיקומית וטיפולית עם המבקש. בחוות דעת נוספת, שהוגשה ביום 21.6.05, קבעה הוועדה כי כל ניסיונות העבר לשלב את המבקש במסגרת טיפולית לא זכו לשיתוף פעולה מצדו. לצד חוות דעת אלה, הוכנה ביום 17.7.04, ביוזמת המבקש, ובאופן פרטי, חוות דעת נוספת בעניינו מטעם הפסיכיאטר, ד"ר א' קריינין. על-פי חוות דעת זו, הסיכוי כי המבקש יעשה מעשה אלים נוסף שואף לאפס, בהווה ובעתיד, והוא איננו מהווה סכנה לסובבים אותו.

2.

ביום 16.11.06 נולד למבקש, שנישא בשנית במהלך שהותו בכלא, בן זכר. שבועות ספורים עובר ללידה, הגיש המבקש בקשה שכללה שני נושאים: ראשית, כי יתאפשר לו להיפגש עם ד"ר קריינין בין כותלי הכלא, על מנת שזה יוכל להכין חוות דעת נוספת בעניינו (להלן: חוות הדעת הפרטית ). שנית, שתתאפשר לו חופשה חריגה לרגל ברית המילה של בנו, ללא ליווי או פיקוח. עם זאת, כשם שקבע בית המשפט קמא, התנהלותו של המבקש התאפיינה בהגשת בקשות דחופות ובהולות לקיום דיונים בעתירותיו מחד גיסא, ובעיכוב ההליכים הנדרשים על-פי החוק על-ידי המשיבים לשם בחינת הבקשה, עד להגשת חוות הדעת הפרטית השנייה, מאידך גיסא. לאחר הליכים שונים, נתאפשרה כניסתו של ד"ר קריינין אל בין כותלי הכלא וחוות דעתו הוגשה לועדת אלמ"ב, אשר דנה בבקשה ליציאה לברית המילה ביום 28.11.06. לאורך כל הדרך הודיע המבקש, כי ברית המילה לא תיערך עד שבקשתו לא תיענה על כל תנאיה. עם זאת יצוין, כי על-פי טענת המבקש, הדחייה הראשונית במועד ברית המילה נבעה ממחלתו של התינוק במחלת הצהבת.

3.

ועדת אלמ"ב בחנה את חוות הדעת הפרטית, וקבעה כי עודנה מתנגדת ליציאת המבקש לחופשות בכלל, ולחופשה החריגה לברית המילה של בנו בפרט. עם זאת, הסכימו המשיבים, כי המבקש יצא לברית המילה של בנו בליווי ובפיקוח. הצעה זו נדחתה על-ידי המבקש, שעמד על כך שיציאתו תהיה ללא ליווי.

עתירתו של המבקש כנגד החלטה זו נדחתה על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עע"א 1940/06). את החלטתה לדחות את העתירה, נימקה השופטת א' הלמן, בכך שלא מצאה פגם בקביעת הוועדה כי המבקש הינו אדם בעל פוטנציאל מסוכנות להתנהגות אלימה בעתיד. בהקשר זה, הפנתה השופטת לדברים שיוחדו בפסק הדין שבו הורשע המבקש בעבירת הרצח, ובפסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו, לאלימותו הקשה של המבקש בתקופה שקדמה לרצח. תיאורים אלה, פסקה השופטת, סותרים לחלוטין את קבילותיו של המבקש נגד העובדה שהוועדה מייחסת לו דפוס התנהגות אלים. עוד קבעה השופטת כי משהוועדה נימקה היטב את חוות דעתה ודחתה את ממצאי חוות הדעת הפרטית בהסבירה היטב מדוע, ומשלא נמצא בנימוקי חוות הדעת הפרטית, נימוק שיש בו

כדי להביא להעדפת חוות דעת זו על פני זו של הוועדה, אין מקום להתערב בהחלטתם של המשיבים שלא להתיר למבקש לצאת לחופשה ללא ליווי, החלטה שאותה ראתה השופטת כסבירה ועניינית.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשתו טוען המבקש, כי מתוכן הפרוטוקולים של רצף העתירות שהוגשו בעניין אישור כניסתו של ד"ר קריינין לכותלי בית הסוהר, ובעניין אישור יציאתו לברית המילה של בנו, עולה כי המשיבים טרפדו את יציאתו לחופשה החריגה. לדידו, חוות דעת עדכנית של ד"ר קריינין הייתה צריכה להינתן עובר להולדת הבן, והעובדה כי האישור לכניסת הפסיכיאטר ניתנה בחלוף שבועות מהולדת הבן מאששת את דבריו, וסותרת את קביעתו של בית המשפט ואת טענת המשיבים, כי הוא זה שטרפד את התקדמות ההליכים. המבקש מלין על כך שהמשיבים מייחסים לו עבירות שבהן לא הורשע ובכלל זה עבירות אלימות בימים שקדמו לרצח. לדידו, העובדה שבית המשפט קמא דן לכף חובתו את העובדה כי הוא לא הורשע בעבירות הנוספות שיוחסו לו, זולת עבירת הרצח, רק משום שהתביעה זנחה בסיכומיה את הבקשה להרשיעו בעבירות אלה, מהווה פגיעה בזכות הבסיסית של המבקש למשפט הוגן וגורמת לו קיפוח ועוול. המבקש מוסיף וטוען, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לעובדה כי התנהגות המבקש בכלא הינה מופתית. לדידו, מהחלטת בית המשפט עולה כי אסיר שהורשע ברצח לא יצא לעולם לחופשות, תהא התנהגותו אשר תהא. לצד זה, מלין המבקש על מסקנתו של בית המשפט קמא הדוחה את ממצאי חוות דעתו של ד"ר קריינין, אשר על-פי המבקש, שומטת ומפריכה את מסקנות הוועדה. טענה נוספת שמעלה המבקש הינה כי מסקנת הוועדה כי המבקש "חש חוסר חיבור לתהליכים קבוצתיים" נבעה מן העובדה שמנחה הקבוצה הגיע למסקנה כי הואיל והמבקש לא חווה אלימות במשפחה ואינו אלים מטבעו, השתתפות במפגשים לא תוסיף לו כל תועלת. בהקשר זה טוען המבקש, כי מדיניות הטיפול היא למעשה מדיניות של "תודה בעבירה ותצא לחופשה" כלשונו, והוועדה אינה מעוניינת באופן אמיתי בהערכת מסוכנותו. לבסוף, מתנגד המבקש לכך

שיציאתו לברית תותנה בליווי ובפיקוח, כהצעת המשיבים, בשל חששו מפני הנזק הנפשי שייגרם לבנו בן השנתיים בראותו אותו מלווה על ידי שומרים שבידיהם נשק, לבוש במדי אסיר ואזוק, כמו גם בשל חששו מכך שאביו החולה יראה אותו כשהוא במצב שכזה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה שהגיש המבקש ובשורת ההחלטות שהתקבלו בעניינו בבית המשפט לעניינים מנהליים, לרבות ההחלטה נשואת בקשה זו, מצאתי כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

כידוע, הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם עולה מן הבקשה בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2) 1134). הבקשה שבפנינו אינה מקיימת אחר התנאים האמורים, באשר כל כולה נוגעת לעניינו הפרטני של המבקש. מסיבה זו לבדה, ניתן היה לדחות את בקשתו של המבקש. עם זאת לאור רגישותה של הבקשה, והסבל שייגרם לבנו של המבקש, כמו גם למשפחתו, ככל שיחלוף פרק זמן נוסף והוא אינו נימול, מצאתי להתייחס לבקשה גם לגופו של עניין.

6.

ככל ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות מנהליות, כך גם במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה הנוגעת ליציאת אסיר לחופשה מיוחדת, אין בית המשפט נכנס לנעליה של הרשות המוסמכת, ושם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה, כי אם ממקד את החלטתו לבחינה האם החלטתה של הרשות חרגה ממתחם הסבירות או

שמא נפל בה פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט (רע"ב 7663/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(3) 5139; רע"ב 6531/97 קהלני נ' בית סוהר איילון , תק-על 98(1) 167; רע"ב 7424/00 מישלב נ' מדינת ישראל תק-על 2000(3) 2538 ). הביקורת השיפוטית במקרים אלה תהיה אם-כן, מדודה, זהירה ומרוסנת.

כשם שצוין, עונשו של המבקש טרם נקצב, ועל פי פקודות השב"ס ניתן להוציאו לחופשות רק במקרים מיוחדים, זאת בכפוף לאישור השר הממונה. היותו של המבקש מסווג תחת פרופיל אלמ"ב חייבה במקרה דנן, כי עובר למתן אישור ליציאה לחופשה תיבחן חוות דעתה של ועדת אלמ"ב. הוועדה ישבה על המדוכה ובחנה את נסיבותיו של המבקש כשבמסגרת שיקוליה נלקחה בחשבון גם חוות הדעת הפרטית. בתום דיוניה החליטה הוועדה בחוות דעת מנומקת כי המבקש הינו בעל פוטנציאל למסוכנות עתידית והתנגדה ליציאת המבקש לברית המילה. חרף כך, החליטו המשיבים שלאור נסיבות המקרה, ייעתרו לבקשת המבקש, ויאפשרו לו לצאת לברית. החלטה זו עברה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט קמא ובהחלטה מוסברת ומנומקת הוא מצא אותה סבירה.

אף אני סבורה כי החלטתם של המשיבים סבירה היא ואף למעלה מכך. המסוכנות שאותה ייחסה הוועדה למבקש מחייבת כי יינקטו צעדים הולמים למען שמירה על שלום הציבור. שחרור המבקש לברית תוך ליווי מצטייר כפתרון שקול ומידתי, שיש בו כדי ליצור איזון ראוי בין הסיכון הכרוך בהוצאת האסיר אל מחוץ לכותלי בית הסוהר, לבין ההתחשבות בצרכיו הרגשיים , ובאופן פרטני, בצורך המובן של המבקש להשתתף בברית המילה של בנו. התעקשותו של המבקש שלא לקיים את הברית עד שלא ישוחרר על פי תנאיו, תוך גרימת סבל הולך וגובר לבנו הקטן, ככל שחולף הזמן, מעוררת תהיה, והיא מעלה סימן שאלה באשר לטענתו של המבקש כי בקשתו להשתחרר לברית המילה קשורה באמת לרצונו לחוג את האירוע עם בנו. הסבריו של המבקש, התולה את סירובו לצאת אל הברית בליווי בפגיעה ברגשותיו של בנו בן השנתיים נראים קלושים אל מול הסבל שהוא מסב לרך הנולד בדחיית הברית עוד ועוד.

ויודגש, יציאת אסיר לחופשה מן הכלא אינה זכות קנויה הנתונה לאסיר כי אם פריבילגיה הניתנת לו על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, השוקלת במסגרת החלטתה שיקולים שונים כגון המסוכנות הגלומה באסיר, החשש כי יימלט, התנהגותו בבית הסוהר ועוד (ראו רע"ב 11260/05 ריברה נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(2), 2197). הרגישות המיוחדת הגלומה ביציאת אב לברית המילה של בנו הקטן עשויה אמנם להצדיק במקרים מתאימים התחשבות יתרה בצורך האנושי של האסיר, והתרת יציאתו לחוג את האירוע, אך התנאים-לא על-ידי האסיר ייקבעו.

לפני סיום יוסף, כי לא מצאתי כי נפל פגם בכך שהוועדה דחתה את חוות הדעת הפרטית. כשם שצוין, חוות הדעת נשקלה עובר לקבלת ההחלטה, ובאופן מנומק הוחלט לדחות את ממצאיה. כשם שקבע בית המשפט קמא, וועדת אלמ"ב הינה גוף מקצועי שאמון על הערכת המסוכנות של האסירים המובאים בפניה, ונדרש טעם נכבד כדי להעדיף חוות דעת פרטית על פני חוות דעת שהוכנה על-ידי הוועדה. לאחר עיון בחוות הדעת הפרטית, לא ראיתי טעם כלשהו לעשות כן.

הבקשה נדחית איפוא. משלא צוין אחרת בבקשה סביר כי הצעת המשיבים כי המבקש יצא לברית המילה בליווי ובפיקוח בעינה עומדת, וטוב יעשה המשיב אם יקבלה ויביא לסופו את הסבל שנגרם לבנו התינוק ולמשפחה עקב דחיית ברית המילה.