רע"ב 444/14 אסיי חנוכייב נ. שירות בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט עדן ) מיום 14.1.14 בעת"א 21297-12-13, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להורות למשיבים לשלבו בסבב חופשות.

רקע

ב.

ביום 24.11.09 הטיל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט זלוצ'וובר ) עשר שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) על המבקש, וזאת בגין הרשעתו בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחבלה בכוונה מחמירה (ת"פ 8082/08). ערעור שהגיש המבקש על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו – נדחה ביום 28.7.11 (ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל ; השופטת (כתארה אז) נאור , והשופטים מלצר ו דנציגר ).

ג.

בראשית שנת 2012 הגיש המבקש בקשה לשלבו בסבב חופשות; משסורבה בקשתו, עתר לבית המשפט המחוזי (עת"א 27509-04-12). ביום 19.9.12 נדחתה העתירה; בפסק הדין (השופט פרסקי ) צוין, כי הגם שהמבקש החל בהליך טיפולי, אין ניתן להיעתר לבקשתו באותה עת.

ד.

מאז ניתן פסק הדין בעת"א 27509-04-12 – כך נטען בבקשה הנוכחית – צעד המבקש כברת דרך משמעותית בהליך הטיפולי, ועל כן פנה לשירות בתי הסוהר בבקשה לשלבו בסבב חופשות. משסורבה בקשתו, עתר לבית המשפט המחוזי (עת"א 21297-12-13). בתגובת המשיבים לעתירה זו נאמר, כי פנייתו של המבקש סורבה נוכח עמדתה של משטרת ישראל, שהתנגדה לה נוכח חומר מודיעיני שלילי בעניינו. בפסק דין מיום 14.1.14 (השופט עדן ) נדחתה העתירה; נאמר, כי ההחלטה אינה בלתי סבירה.

הבקשה

ה.

מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען כי בקשות כגון דא יש לבחון לפי אמות מידה גמישות ומרחיבות. לגוף הדברים נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק, באשר אינו מנתח את החומר המודיעיני בעניינו של המבקש. נטען, כי החומר המודיעיני מבוסס על ידיעות ישנות מן השנים 2010-2007 ועמד לנגד עיניו של בית המשפט בגדרי העתירה הראשונה שהגיש המבקש, וכי בית המשפט לא בחן האם ניתן לאשר למבקש חופשה שלא באיזור מגוריו או בתנאים אחרים. לטענת המבקש, גורמי שב"ס – מפקד בית הסוהר, הגורמים הטיפוליים וקמ"ן הכלא – המליצו על יציאתו לחופשה. המבקש טוען לנסיבות אישיות – מצבו הרפואי של אביו – שגם בהן יש כדי להטות את הכף.

ו.

בתגובת המשיבים מיום 18.2.14 (לפי החלטה מיום 20.1.14) נטען – כנטען בדרך כלל, למעט בבקשות מטעם המדינה – כי יש לדחות את הבקשה על הסף באשר אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש. לגוף הדברים נטען, כי הסיכון הנשקף מיציאתו של המבקש לחופשה – נוכח המידע הקיים בעניינו – גובר על נסיבותיו האישיות, ואינו מאפשר לשלבו בסבב חופשות.

ז.

בהודעת המשיבים מיום 9.3.14 (לפי החלטה מיום 19.2.14) נאמר, כי ביום 29.10.13 המליץ מפקד בית הסוהר לשלב את המבקש בסבב חופשות, וזאת לאור עמדת הגורמים הטיפוליים ובהיעדר התנגדות קמ"ן בית הסוהר. עם זאת נאמר, כי נוכח סיווגו של המבקש לעניין חופשות, יציאתו לחופשה מותנית באישור אגף המודיעין במשטרת ישראל, ועל כן חוות דעת חיובית של שירות בתי הסוהר היא תנאי הכרחי אך אינו מספק.

ח.

בהחלטה מיום 9.3.14 נאמר, כי מן הראוי שעניינו של המבקש יובא בפני גורם מחליט בשב"ס לשיקול נוסף. בהודעת עדכון מיום 31.3.14 נאמר, כי ועדת המסוכנות של שירות בתי הסוהר המליצה (ביום 19.3.14) על הוצאתו של המבקש לחופשה, אולם נוכח מידע מודיעיני שהתקבל ממשטרת ישראל, החליט מפקד המחוז בשירות בתי הסוהר שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה.

ט.

ביום 2.4.14 הועבר לעיוני החומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש (לפי החלטה מיום 1.4.14), וביום 23.4.14 (לפי החלטה מיום 3.4.14) הפנו המשיבים למקום המדויק בחומר שהועבר, המתייחס למבקש. אוסיף, כי המבקש ביקש להשיב לתגובת המשיבים, אולם נוכח חלוף הזמן ונוכח התוצאה, איני סבור כי יש הכרח בתשובתו.

הכרעה

י.

לאחר העיון, חוששני כי – בנתון לאמור להלן – אין בידי להיעתר לבקשה כנתינתה, וזאת אף מבלי להידרש לאמות המידה לפיהן תישקל רשות ערעור בכגון דא (ראו רע"ב 697/13 מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר נ' מוסלי (5.3.13), בפסקה י"ג).

יא.

יציאתו של אסיר לחופשה תוארה כ"פריבילגיה הניתנת לו על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת" (רע"ב 1345/07 פלוני נ' משטרת ישראל (2007), השופטת ארבל), או כ"הטבה הניתנת לאסיר" (רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (2007), השופטת פרוקצ'יה); אכן, לאסיר אין זכות קנויה כי תינתן לו האפשרות לצאת לחופשה. עם זאת, ברע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (2007) ציינתי, כי " גם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה, הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם – אדם העומד באמות המידה לכך ". בסופו של יום, עסקינן בהחלטה קונקרטית תלוית נסיבות, אשר צריכה לשקלל בין היתר את המסוכנות הגלומה בחופשה – לאסיר ולציבור, וכן את התנהגותו של האסיר בין כתלי הכלא. ונזכור, "האסירים הם חוליות חלשות בחברה, ועם שחרותם נשללה מסיבות טובות ובדין, לא נשלל מתן פתחון פה הנוגע לזכויותיהם, לרבות הדיוניות..." (רע"ב 5916/11 סלע נ' שירות בתי הסוהר (פסק דין הרכב מ-2011)); ראו גם, לעניין זכויות היסוד של אסירים, פסק דינו של השופט (כתארו אז) מצא (ברע"א 4963/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נ(4) 148 (1996)).

יב.

בענייננו, נטען בבקשה כי המבקש עשה כברת דרך ארוכה בהיבט הטיפולי בין כתלי הכלא, והדברים לא נסתרו על-ידי המשיבים. ואמנם, מהודעות המשיבים מיום 9.3.14 ו-31.3.14 עולה, כי שירות בתי הסוהר המליץ על שילובו של המבקש בסבב חופשות; זאת, נוכח עמדתם של הגורמים הטיפוליים ואי-התנגדות של מודיעין שב"ס. ואולם, בעניינו של המבקש בעמדת שב"ס לא סגי, ונדרש על פי ההוראות גם אישורה של משטרת ישראל. המשטרה – כאמור – מתנגדת ליציאתו של המבקש לחופשה. עיינתי במידע החסוי שנמסר (שהוא בן מספר חודשים עתה), ונראה כי הוא מצביע על מסוכנות מסוימת הגלומה ביציאתו של המבקש לחופשה. על-כן, חוששני, אין מקום להורות על ביטול ההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשה.

יג.

ואולם, סבורני כי המידע החסוי בעניינו של המבקש אינו יכול לסתום לחלוטין את הגולל על האפשרות לשלבו בסבב חופשות. אף אם נוכח החומר המודיעיני אין ניתן לאשר למבקש חופשה בביתו, סבורני כי על הגורם המחליט לשקול האם ניתן לאשר את חופשתו של המבקש בתנאים מסוימים – ריחוק גיאוגרפי ופיקוח, למשל – אשר יאיינו, או יפיגו עד למירב, את המסוכנות שביציאתו לחופשה, ויאזנו בין האינטרסים הציבוריים לאינטרסים של המבקש (השוו רע"ב 3249/09 מדינת ישראל נ' הרשטיק (2009)). במלים אחרות, איני סבור כי התוצאה המתחייבת בנדוננו היא בהכרח בינארית, וייתכן כי קיימות אפשרויות נוספות במנעד שבין יציאתו של המבקש לחופשה בביתו לבין דחיית בקשתו לחופשה, אשר יהא בהן כדי לאזן בין כלל השיקולים הרלבנטיים.

יד.

מסקנת המקובץ היא כי עניינו של המבקש יובא, בתוך ארבעה עשר יום, פעם נוספת בפני גורם מוסמך בכיר בשירות בתי הסוהר, לצורך בחינת האפשרות לשלב את המבקש בסבב חופשות בתנאים מתאימים שיאיינו או יפחיתו מירבית את מסוכנותו.

כללם של דברים

טו.

בנתון לאמור בפסקה י"ד מעלה, איני נעתר לבקשת רשות הערעור.