רע"ב 5325/07 דוד קדוש נ. שירות בתי הסוהר

א.

המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר ממושך (תיאור אורכו שונה בין האמור בבקשה לבין הודעת המדינה) ומצוי בשנה האחרונה למאסרו, עותר לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת נגה אהד) מיום 6.6.07 בעע"א 1502/07, בה נדחתה בשלישית בקשתו לחופשה (לאחר שבעבר יצא לחופשות). הנימוק הוא מידע חסוי, הכולל בין היתר אפשרות לכתב אישום בנושא המצוי בחקירה מכבר (ככל הנראה מתן שוחד לקצין שב"ס). נטען כי החלטת הרשויות בלתי סבירה בעליל, והשיהוי במתן ההחלטה האם יוגש כתב אישום אם לאו, בחקירה שנערכה לפני קרוב לשנה ומחצה, מצדיק התערבותו של בית משפט זה; גם אם יציאה לחופשה אינה זכות מוקנית, יש במתן חופשות כדי ליצור יתר מידתיות אל מול הגבלת חופש התנועה, זכות חוקתית. עוד נזכרה חתונת בתו של המבקש בספטמבר 2007, שהוא מבקש להשתתף בה.

ב.

בתגובת המדינה, העותרת לדחות את הבקשה, נטען כי אין המדובר בבקשה אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נטען כי החופשה היא פריבילגיה בלבד, וכפופה היא לאיזון עם אינטרסים אחרים. לגוף העניין נטען כי אכן נשקלת האפשרות להגשת כתב אישום כנגד המבקש, אך המדובר בתיק פלילי מורכב הנוגע למספר חשודים; מפרקליטות המחוז נמסר כי החלטה תתקבל בתוך 45 יום, ותוך 15 ימים לאחר מכן יוחלט באשר ליציאת המבקש לחופשה, שאז תישמר כמובן זכותו לשוב ולעתור.

ג.

לאחר העיון בחומר, כולל בחומר החסוי שהיה לנגד עיניו של בית המשפט קמא, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה; אין היא באה בקהלן של הבקשות שעניינן המשפטי או הציבורי מצדיק התערבותו של בית משפט זה. אוסיף לעיצומם של דברים, כי אכן החומר החסוי מעיקרו מחשיד, וניתן להבין את אי ההתערבות השיפוטית פעם אחר פעם בהחלטות המשיבים. מנגד, הגיעה לכל הדעות העת כי הפרקליטות תקבל את החלטתה באשר לתיק שבשלו הופסקו חופשותיו של המבקש, לכאן או לכאן; כשהמדובר באסיר, על מצבו המיוחד, יש לכך חשיבות יתר. כשלעצמי אף סבורני, כי גם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה, הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדיין הן מעין "דרך המלך" לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם – אדם העומד באמות המידה לכך. אכן, אם נשתנו נסיבות ונתלתה עננה מעל לראשו של אסיר, והוא חדל לעמוד באמות המידה, אין מניעה לשלילת החופשות כבמקרה דנן, אך דבר זה מטעים את הצורך בהכרעה מהירה באשר לכתב האישום. אשר ללוח הזמנים, סבורני כי מטעמים של הגינות ואנושיות, ראוי שההחלטה בנושא החופשות, בעקבות ההחלטה בקשר להעמדה לדין, תתקבל עד סוף אוגוסט 2007, כך שהמשיב יידע את מצבו לקראת חתונת בתו, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לפנות ספציפית לעניין החתונה לקראת מועדה, ובלא שאטע כמובן מסמרות. בנתון לכך איני נעתר לבקשה.