רע"ב 4785/08 מוחמד רכיד נ. מדינת ישראל

רקע

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט צרפתי) מיום 7.5.08 בתיק עע"א 242/08, בגדרו נדחתה עתירת המבקש.

ב.

ביום 5.6.06 הורשע המבקש, במסגרת הסדר טיעון, בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ולשם סחר (ת"פ (מחוזי חי') 5021/06). ביום 9.8.06 ניתן גזר הדין, בו הוטלו על המבקש 45 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים; עוד הוטל עונש מאסר על תנאי נוסף בן 18 חודשים. ערעור על גזר הדין לבית משפט זה נדחה ביום 24.10.07 (ע"פ 7076/06).

ג.

לאחר שיצא למספר חופשות, שונה סיווגו של המבקש, לקטגוריה ב/1. משכך, הותנתה יציאתו לחופשות באישור המשטרה, וזה לא ניתן. המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (עע"א 1877/07), כנגד שינוי סיווגו וכנגד מניעת יציאתו לחופשה. העתירה נדחתה ביום 9.1.08. נקבע, כי נוכח המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש, המעיד על "סכסוכים וסכנה לחייו של העותר (המבקש – א"ר) ושל אחרים", עומדות ההחלטות בעניין שינוי הסיווג ובעניין החופשות במתחם הסבירות.

ד.

ביום 7.5.08 נדונה עתירה נוספת של המבקש על כי אין מאושרות לו חופשות, היא העומדת ביסוד ההליך דנא. בית המשפט קמא קבע, כי ההחלטות בעניין הן סבירות, ונטועות במידע עדכני ומוצלב, שעניינו מעורבותו של המבקש בפלילים.

ה.

מכאן הבקשה הנוכחית. נאמר בה, כי המבקש חולק על תוכן המידע המודיעיני הקיים - למיטב ידיעתו - בעניינו, ומטיל ספק במשקלו ובמהימנותו של המידע, אשר הוא - להבנתו - מסוג "הערכות" גרידא, המיוסדות על "מידע עקיף". כן נטען, כי חובה על המשיבה לדאוג לעדכון תדיר של המידע שבידה. עוד מציין המבקש את נסיבותיו האישיות – הכוללות בין השאר את משפחתו, אמו האלמנה, ואחותו הזקוקה לעזרתו על מנת להינשא – ואת התנהגותו ללא דופי בכלא, והשתתפותו בהליך שיקום.

ו.

ביום 13.7.08 הוגש, על פי החלטתי, המידע המודיעיני בעניינו של המבקש. על סמך מידע זה הוריתי, ביום 14.7.08, כי "המדינה תודיע... אם נכונה היא לשוב ולבחון את נושא החופשות, זאת על פי מידע עדכני". בהודעת המדינה מיום 3.8.08 נמסר, כי הואיל וחלפו מעל חודשיים ממועד שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין מניעה כי המבקש יגיש בקשה חדשה ליציאה לחופשות, אשר תיבחן על סמך מידע עדכני. צויין כי קיים מידע מודיעיני המאוחר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי לכאורה עשויות ההחלטות בעניינו של המבקש לעמוד בעינן. עוד נטען, כי יש לדחות את הבקשה, באשר אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית; וכן, כי היציאה לחופשות היא פריבילגיה, אשר אינה בגדר זכות הקנויה לאסיר.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון איני רואה מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, מעיון בחומר המודיעיני, שכלל גם מקצת שנתוספה לאחר הכרעתו של בית המשפט קמא מיום 7.5.08, סברתי – כאמור – שמא יש מקום לעיון מחדש בנושא החופשות, על פי מידע עדכני. בתגובת המדינה עתה מופנה בית המשפט לכך, שבתום למעלה מחודשיים מן ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש, רשאי הוא – על פי הנהלים – לשוב ולפנות. סבורני כי בנסיבות, אכן הדרך הנכונה היא כי המבקש ישוב ויפנה לעניין חופשותיו ועניינו ישוב ויישקל. אך עלי להעיר באשר לדרך הטיפול בכך, מבלי שאקבע כמובן מסמרות ו"שורה תחתונה" להליך החדש.

ח.

המדובר באיזונים עדינים. אכן, המדינה כדרכה שבה לאמירה, שיש לה גם סימוכין בפסיקתו של בית משפט זה (למשל רע"ב 3630/03 מקסימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שצוטט בתשובה) – כי חופשות הן בחינת פריבילגיה. גם לשיטה זו, בבני אנוש עסקינן, ו"דעלך סני לחברך לא תעביד" ("מה שעליך שנוא לחברך לא תעשה" ( בבלי שבת ל"א, א', מפי התנא הלל הזקן)), ועל כן "גם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם העומד באמות המידה לכך" (רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). המשמעות היא, כי בהחלטה על שלילת חופשה, לא כל שכן בהחלטה על שלילתה ממי שכבר נהנה מחופשות עד שלב מסוים, יש צורך בשיקול דעת מוקפד, בהידרשות לכל השיקולים הרלבנטיים ולאיזון ביניהם, גם אם אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתם של השלטונות בשיקול דעתו שלו (רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802, 804). הדברים נאמרים כללית וגם

קונקרטית בנידון דידן: הידיעה המודיעינית ממועד מאוחר יותר להחלטת בית המשפט המחוזי, שאליה נדרשה המדינה בסעיף 30 לתשובתה, אמנם על פניה מסייעת לעמדת המדינה – אך מידת מהימנותה והצלבתה עם כלל החומר אינם ברורים עד תום, ומצדיקים על פניהם שיקול דעת עדכני.

ט.

אין לכחד, כי המבקש רחוק מהיות טלית שכולה תכלת מלכתחילה, כמובן, על פי העבירות שבגינן "זכה" להיאסר נעברו; אך בינתיים זכה לחופשות. עתה ישנו חומר מודיעיני כזה ואחר העומד לרועץ לו, ואיני מקל ראש בכך. אין מקום על פני הדברים להתערבותו של בית משפט זה בהליך ערעורי נוסף. זאת - אף כי איני סבור שיש מקום לאדיקות מחמירה אין בלתה במתן רשות ערעור שעה שלא קדם להליך בבית המשפט המחוזי הליך של ועדת שחרורים מעין שיפוטית, למשל; ראו גם רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם), פסקה י(3), וכן הערות השופט גרוניס ברע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם). ער אני להתיחסות רבת השנים לעניין זה בדומה, על פי ההחלטה ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), שאף אנכי נדרשתי אליה בעבר, ושמצויה על מעבד התמלילים הפרקליטותי כשיגרת תגובה בתיקים אלה. אולם ראוי לבחון כל מקרה לגופו, ומכל מקום, בית משפט זה, על פי דרך עבודתו, פחות מתאים לטיפול פרטני בכגון דא מבית המשפט קמא, שבפניו כמובן צריכה להתמקד הביקורת השיפוטית. ולבסוף, דווקא כיוון שהמדיניות באשר להתערבות השיפוטית היא מרוסנת, כנודע (רע"ב 844/07 רביזדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)), האחריות המוטלת על הרשויות המחליטות גדולה, ובסופו של יום גם על הביקורת השיפוטית, שהרי המדובר במי שחרותו נשללה. במקרה דנא התרשמותי היא, במידה מסוימת בשונה מזו של בית המשפט קמא, כי ראוי לשוב ולבדוק את החומר ולהצליבו באופן שיאפשר שיקול דעת מוקפד באשר לחופשותיו של המבקש. ודוק שוב: איני קובע מסמרות, ויתכן גם כי התוצאה לא תשתנה, אך כאמור – על שירות בתי הסוהר והמשטרה לבדוק את עמדותיהם במבט שיסודו בגישה משקללת ומוקפדת כלפי החופשות, על-ידי הצלבת החומר המודיעיני ובחינה כוללת. אכן, יוער כי פעמים שחומר מודיעיני עלול גם להביא לפתיחתה של חקירה פלילית, ודבר זה חורג ממסגרת דיוננו.

י.

ולבסוף, במישור הטכני-מקצועי: שופט המקבל אסופת חומר מודיעיני ראוי שיקבל עמה מן המדינה דף הערכה באשר למקורות, להצלבתם ולמהימנותם, כך שלא יהא עליו להעריך בעצמו ולעתים לנחש. כדוגמה, אם נאמר בחומר שאסיר פלוני לא עמד בתנאי חופשות, יש לפרט; אם נאמרים בחומר דברים באשר למסוכנות – נמוכה או גבוהה, של האסיר – יש לפרט; הערכת מהימנותם של מקורות, נושא רב חשיבות - יש לפרטה אף היא.

מיומנותו של שופט, בכל הכבוד לכולנו, לא תמיד כוללת הערכת חומר מודיעיני המורכב מפיסות מידע בטפסים המנוסחים בלשון מקצועית-טכנית, והדברים נאמרים לאו דווקא במקרה ספציפי דנא, ובלא לפגוע.

י"א.

בכפוף לאמור, איני נעתר לבקשה. ועל המבקש לשוב ולפנות לשירות בתי הסוהר. החומר המודיעיני יוחזר לפרקליטות.