רע"ב/רעב"ס 8831-22 רע"ב/רעב"ס 8831-22

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט דרור ארד-אילון) בעת"א 25830-10-22 מיום 7.12.2022, במסגרתו התקבלה בחלקה בקשתם של המבקשים למתן הוראות למשיב.

1.שני המבקשים הם בני זוג, אסיר ואסירה המרצים את עונשי המאסר שנגזרו עליהם בבתי כלא שונים. השניים נישאו בחודש מרץ 2021, ומאז הם מקיימים מעת לעת מפגשי התייחדות במטרה להקים משפחה. אולם, עד כה לא הועילו מאמציהם להביא לתוצאה המיוחלת, ועל כן הם החלו להתעניין בביצוע טיפולי פוריות. לצורך כך, המבקשת פנתה לגניקולוגית מטעם המשיב (להלן: הגניקולוגית), אשר ערכה עמה שתי פגישות במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2021. בפגישה הראשונה, ציינה הגניקולוגית שככל שהמבקשת מעוניינת בטיפולי פוריות, עליה לבצע מספר בדיקות מקדמיות (להלן: הבדיקות המקדמיות), אשר את חלקן ניתן לבצע רק מחוץ לבית הכלא. עם זאת, בפגישה השנייה ובטרם בוצעו הבדיקות האמורות, הגניקולוגית הגיעה למסקנה שאין מקום לאבחנה של אי פוריות ביחס למבקשת בשלב זה.

2.בעקבות זאת, עתרו המבקשים ביום 15.11.2021 לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בבקשה להורות למשיב לאפשר למבקשת לבצע טיפולי פוריות מחוץ לכלא (עת"א 35877-11-21). ביום 12.1.2022 ניתן פסק דין (כב' השופט עידו דרויאן-גמליאל), הדוחה בעיקרה את העתירה שהגישו המבקשים, תוך שצוין, בין היתר, כי "במהלך חודש מרץ 2022 תובא ה[מבקשת] בפני גניקולוגית מומחית של שב"ס, לשם קבלת הוראה רפואית לעניין הצורך וההצדקה בבדיקות פוריות, לקראת החלטה רפואית בדבר טיפולים ככל שיידרשו". בהתאם לכך, ביום 30.3.2022 פנתה המבקשת שוב לגניקולוגית, וביקשה שוב להפנותה לטיפולי פוריות, אולם הובהר לה בשנית כי היא אינה עומדת בקריטריונים הרלוונטיים, הן לאור גילה הצעיר והן בהינתן היעדר מחלות רקע גניקולוגיות. זאת ועוד, במסגרת הפגישה האמורה, הומלץ למבקשת לבצע מעקב ביוץ עצמי, במטרה לאפשר את תיזמון מפגשי ההתייחדות באופן יעיל (יוער, כי המלצה זהה ניתנה למבקשת אף לפני כן, אולם היא לא ביצעה את מעקב הביוץ בהתאם להמלצה), וכן הומלץ על ביצוע בדיקת זרע של המבקש.

3.מאחר שלשיטת המבקשים, המשיב לא קיים את שהוטל עליו בפסק הדין האמור, ביום 18.10.2022 הם הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד את העתירה מושא הבקשה שלפניי. היקף הבקשה רחב, אך בקצרה ייאמר כי במסגרתה התבקש להורות למשיב, בין השאר: לאפשר למבקשים לצאת לחופשה משותפת מורחבת, בת 48 שעות (חלף 24 שעות), ובתיאום עם זמני הביוץ של המבקשת, על מנת שההתייחדות תהיה אפקטיבית; לאפשר למבקשת להיפגש עם רופא מומחה, לשם ביצוע הבדיקות המקדמיות; ולבסוף, ככל שיימצא שהמבקשת זקוקה לטיפולי פוריות – לאפשר לה לבצעם במלואם.

4.ביום 21.11.2022 השיב המשיב לעתירה, והבהיר כי הכללים המנחים לעניין טיפול בבקשות אסירים לטיפולי פריון קבועים בפקודת הנציבות 04.48.00 "טיפולי פוריות לאסירים" (23.5.2016) (להלן: הפקודה), אולם מאחר שהפקודה אינה מתייחסת למצבים שבהם שני בני הזוג הם אסירים, הוחלט כי יש להפנות את עניינם הקונקרטי של המבקשים לבחינתו של ראש אגף האסיר בשב"ס. לאור זאת, ביום 17.7.2022 התכנסה ועדה בנוכחות האחרון, יחד עם גורמים רלוונטיים נוספים מטעם המשיב (להלן: הוועדה), אשר ערכה דיון מקיף בסוגיה. מסקנות הוועדה היו, בתמצית, כי היות שעל פי נהלי משרד הבריאות, ההמלצה לבצע טיפולי פוריות היא רק מגיל מבוגר יותר מגילהּ של המבקשת (שטרם מלאו לה 35), יש להציע למבקשים למצות את ניסיונותיהם להיכנס להיריון באופן טבעי בטרם יופנו לטיפולי פוריות. על כן, נמסר בתגובת המשיב, כי בהתאם לקביעות הוועדה, המבקשים יצאו לחופשות משותפות בימים 1.8.2022 ו-11.10.2022, תוך שהודגש כי ככל שלא יעלה בידי המבקשים להיכנס להיריון בחלוף שנה של מפגשי התייחדות, קרי, עד לחודש יולי 2023, תשוב הוועדה ותבחן את בקשתם.

5.במהלך דיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 7.12.2022, התברר שלא בוצעה בדיקת הזרע המומלצת בעניינו של המבקש, ובא-כוח המשיב התחייב כי העניין יטופל. על כן, בסופו של הדיון נקבע, כי בדיקת זרעו של המבקש תתבצע לא יאוחר מיום 1.1.2023, וכי לאור תוצאותיה, תיערך הערכה גניקולוגית של מצב הפוריות של בני הזוג, והאפשרויות הרפואיות העומדות להם לאורו. עוד עלה בדיון, כי אף על פי שהמבקשים קיימו 18 פגישות התייחדות בשנה האחרונה ולא הצליחו להיכנס להיריון, הרי שפגישות אלו התקיימו ללא מעקב אחר ביוץ המבקשת, ועל כן ישנו ספק ביחס לאפקטיביות שלהן. לנוכח זאת, נקבע כי על המבקשת לערוך מעקב ביוץ כפי שהונחתה, על מנת שפגישות ההתייחדות העתידיות יתואמו באופן המיטבי. לאור האמור, הובהר כי "על אף שבעתירה התבקש סעד של קיום טיפולי פוריות מלאים, לאור דבריה של [המבקשת] עצמה ברור שלא הגיעה העת לכך וסעד זה נדחה לפי שעה" (עמ' 6 ש' 8-7 להחלטה מיום 7.12.2022). לשלמות התמונה יוער, כי לעניין בקשת המבקשים לצאת לחופשה בת 48 שעות נקבע כי "עניין זה לא הוברר דיו ולא ניתן לתת בגדרו כל סעד" (עמ' 6 ש' 11 להחלטה). כך או כך, בקשת רשות הערעור שלפניי נסבה אך סביב רכיב ההחלטה הנוגע לעניין טיפולי הפוריות.

6.בבקשה שלפניי טוענים המבקשים, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא שעה שהוא דן בסעד של הפנייה לטיפולי פוריות – סעד, שלטענת המבקשים, כלל לא התבקש על ידם, וכי תחתיו היה על בית המשפט להידרש לסעד שהתבקש – עריכת הבדיקות המקדמיות בעניינה של המבקשת. בכך, לעמדתם, בקשתם כלל לא זכתה למענה, וזאת בעוד שסד הזמנים דוחק, לאור גילה של המבקשת. עוד נטען, כי המבקשת עומדת בכלל הקריטריונים הדרושים לצורך הכרה בזכאות לטיפולי פוריות, הן על פי הפקודה והן על פי הנחיות משרד הבריאות. על כן, נטען כי מאחר שבספטמבר 2021 הופנתה המבקשת על ידי הגניקולוגית לעריכת בדיקות מקדמיות, ואלו לא בוצעו עד היום, הרי שבכך נפגעת זכותם הבסיסית של המבקשים להקים משפחה. לבסוף, הודגש כי הבקשה המונחת לפניי היא בקשה ב"גלגול שני" ולא ב"גלגול שלישי", ולפיכך יש להחיל מבחן מרחיב יותר בעניינם של המבקשים. לאור כל האמור, נתבקש להורות למשיב לאפשר למבקשת לערוך את הבדיקות המקדמיות כאמור.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. ככלל, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן אך במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים לבקשה (רע"ב 8497/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר – מחלקת האסיר (25.2.2015); רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.12.2019); רע"ב 3120/20 קורליאונה נ' שירות בתי הסוהר (30.6.2020); רע"ב 2182/21 מדיעם נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.3.2021)). המקרה דנן אינו מעורר בשלב זה שאלה עקרונית, וזאת אף לפי הגישה המקלה לפיה בעתירות אסיר מסוג זה, יש להחיל אמת מידה מחמירה פחות (רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל, פסקה ט (13.8.2008); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 3 לפסק דינו של השופט אשר גרוניס (11.3.2009)). לפיכך, דין הבקשה להידחות. ארחיב קמעה.

8.בניגוד לנטען על ידי המבקשים, פסק הדין מיום 12.1.2022 מורה על "קבלת הוראה רפואית לעניין הצורך וההצדקה בבדיקות פוריות", ולא על עריכת בדיקות, כאלה או אחרות, על ידי הגניקולוגית. המבקשת הופנתה לגניקולוגית פעם נוספת מטעם המשיב, וקיבלה חוות דעת רפואית בעניינה. ודוק, הגניקולוגית לא המליצה בשלב זה על עריכת הבדיקות המקדמיות, אלא על עריכת בדיקות ביוץ עצמיות על ידי המבקשת וכן על ביצוע בדיקת זרע של המבקש. בהמשך, אף התכנסה הוועדה לצורך דיון בעניינם של המבקשים ולא מצאה להורות על הפניית המבקשת לבדיקה נוספת אצל הגניקולוגית. מכאן שלעת הזו, אין מקום להתערבות שיפוטית בפעולת המשיב, אלא יש להשלים את ביצוע הבדיקות לפי הנחיית הגניקולוגית, ולגבש על בסיסן המלצות מקצועיות להמשך הטיפול. ודוק, ככל שמהלך זה לא יעלה יפה, יהיה מקום לבחון את הצורך לעבור לשלב הבא – ואף לעניין זה נתן המשיב דעתו, משנקבע כי ככל שניסיונות המבקשים להיכנס להריון טבעי לא יעלו יפה עד יולי 2023, תתכנס הוועדה בשנית לבחון את עניינם.

9.יובהר, כי מובן שאין בכוחו, ואף לא בכוונתו, של בית המשפט להחליף את שיקול הדעת המקצועי בעניינים רפואיים, ומסלול הטיפול המתאים והנכון ביותר בעניינה של המבקשת ייקבע על ידי הגניקולוגית, ועל ידה בלבד. בהקשר זה יוער, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהמשיב לא ביצע את בדיקת הזרע עד למועד הגשת הבקשה שלפניי. ואולם, בית משפט קמא נדרש לסוגיה זו, וקבע באופן ברור, כי המועד האחרון לעריכתה הוא 1.1.2023.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית.