רע"ב 2105/11 עומר לוטפי נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז בעת"א 4194-12-10 מיום 2.2.2011 (כבוד השופטת ו' מרוז ), בגידרה נדחתה עתירת המבקש להתיר לו לצאת לחופשות ממאסרו.

1.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 3 שנות מאסר בגין עבירות סמים, והמדובר במאסרו השלישי במספר. מועד תום ריצוי מאסרו (בניכוי מינהלי) עתיד לחול ביום 14.7.2011.

2.

אין חולק, כי במהלך תקופת מאסרו יצא המבקש למספר חופשות, למרות

שהתקבל מידע ממשטרת ישראל כי הוא ממשיך לעסוק בפלילים. לאחר שהמבקש יצא לחופשה בחודש ינואר 2010 התקבל בעניינו מידע מודיעיני נוסף, לפיו הוא ממשיך לעסוק בפלילים. בעקבות זאת נמנעה יציאתו לחופשה נוספת. עתירת אסיר שהוגשה על ידי המבקש בעניין זה (עת"א 9311-02-10) נדחתה בהחלטתו של כבוד סגן הנשיא ז' כספי. בחלוף למעלה מחודשיים ממועד דחיית העתירה נתאפשר למבקש לצאת לחופשה בחודש אוגוסט 2010 ובחודש אוקטובר 2010, אלא שבעקבות ידיעות מודיעיניות נוספות ועדכניות המעידות על המשך מעורבותו בפליליים ובעקבות מידע שהתקבל בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) הקושר את המבקש לאמל"ח קר, הופסקו חופשותיו של המבקש.

בעקבות זאת, הגיש המבקש את העתירה דכאן ל בית המשפט לעניינים מינהליים. העתירה נדחתה, אך בפסק הדין הביע בית משפט קמא את תמיהתו על כך שלעיתים המשיב מאשר את חופשותיו של המבקש ולעיתים מונע אותן, למרות שמדובר במידע משטרתי דומה. עם זאת, הביע בית משפט קמא את דעתו כי הן המידע המשטרתי והן המידע של השב"ס מקימים עילה לדחיית החופשה "ויחד עם זאת ראוי לשוב ולבחון את שאלת חופשותיו של העותר בקרוב לנוכח התהיות שעולות מהמידע".

3.

על החלטה זו מלין המבקש בבקשתו. לטענתו, נושא המידע המודיעיני בעתירות אסירים הוא בבחינת "מערב פרוע", באשר המידע המודיעיני נסמך פעמים רבות על מקורות לא מהימנים בדמות מקור בודד של אסיר המבקש לעצמו טובת הנאה. לטענת המבקש, הבקשה למתן רשות ערעור מעלה מספר שאלות כלליות לגבי המידע המודיעיני והן: אי מתן פרפראזות לגבי המידע החסוי; היעדר הצלבה של מספר מקורות והיעדר סיווג של מהימנות המידע החסוי; שימוש במידע מודיעיני גם כאשר מדובר בנושא עובדתי הניתן לבדיקה בנקל, כמו חיפוש בתאו של המבקש; ושרירותיות נחזית של החלטות השב"ס, אשר פעמים מאפשר למבקש לצאת לחופשות ופעמים אינו מאפשר לו.

4.

דין הבקשה להדחות. למרות שהמבקש ניסה לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, ענייננו בנסיבות הפרטניות של המבקש, ואיני סבור כי הבקשה מעלה שאלה כללית של ממש המצדיקה מתן רשות ערעור. זאת, אף אם אניח לצורך הדיון, כי בנושא זה יש לנהוג במבחן מרחיב יותר מזה שנקבע ב רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.1986) (לגישה המרחיבה ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה

סעיף 3 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 11.3.2009); רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר סעיף ט' לפסק דינו של השופט רובינשטיין (לא פורסם, 21.9.2010); רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר סעיף 35 לפסק דינו של השופט דנציגר (לא פורסם, 7.10.2010); רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני פסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 1.2.2006)).

.

5.

אין זה נכון כי הנוהג הוא שלא ליתן לאסיר או בא כוחו פרפראזה של המידע החסוי כאשר הדבר מתאפשר. במקרה דנן, נמסר למבקש כי מהות המידע הוא המשך עיסוקו בסחר בסמים גם כאשר הוא יוצא לחופשות. עיינתי בחומר החסוי המשטרתי ואין לי אלא להצטרף ל בית משפט

קמא שהביע דעתו כי די היה במידע זה, כשלעצמו, כדי להקים עילה לדחיית בקשתו של המבקש לצאת לחופשות. למעשה, אין למבקש, כאסיר, אלא להיות אסיר תודה לשב"ס שהעניק לו פעם אחר פעם הזדמנויות ואיפשר יציאתו לחופשה למרות שניתן היה לשלול את חופשותיו עוד קודם לכן. אוסיף ואומר כי לא התרשמתי כי מדובר בשרירות או בקפריזות של השב"ס, ושיקוליו של השב"ס באישור החופשות הקודמות עימו. מכל מקום, אין באישורים שניתנו למבקש בעבר, כדי להקים לו זכות קנויה כי כך יימשך גם להבא.

6.

אשר למידע המודיעיני של השב"ס, לאחר שעיינתי בחומר נחה דעתי כי אין ממש בתזה של המבקש לפיה המידע מתבסס בהכרח על מקור יחיד בדמות מידע של מי מהאסירים. לא למותר לציין, כי נוכח הנחיית בית משפט קמא, המשיב חזר ובחן את סוגיית יציאתו של המבקש לחופשה, אך בחיפוש בתאו של המבקש, חיפוש שנערך לאחר הגשת הבקשה דכאן, נתפס דוקרן.

7.

אשר לטרוניתו של המבקש לגבי סיווג החומר המודיעיני, אין לי אלא להצטרף לדברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2008) , כי ראוי שהחומר המודיעיני יכלול הערכה לגבי טיב המקור ומהימנותו, ואוסיף ואומר כי כך מקובל לגבי מידע מודיעיני המובא בפני בית המשפט

על ידי גורמים שונים.

8.

ולבסוף אחזור ואזכיר את הכלל כי חופשותיו של אסיר אינן זכות קנויה לו (ראו לדוגמה: רע"ב 7018/10 עמר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.10.2010); רע"ב 3249/09 מדינת ישראל נ' הרשטיק

והאסמכתאות שם (לא פורסם, 30.6.2009 )

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה.