רע"ב 5569/10 מרק שפירו נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"א 8470-03-10 מיום 8.7.2010 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' טל .

1.

על העותר נגזר עונש מאסר בפועל למשך שש שנים וארבעה חודשים בגין עבירות שוד וסמים. את עבירת השוד ביצע יחד עם אחר ביום 14.12.2005. המדובר בתקופת המאסר השלישית אותה מרצה העותר.

העותר הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובו הוא השיג על החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשה מחוץ לכותלי בית הסוהר. העותר טען כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה בהתחשב בעובדה כי חלפו כמעט חמש שנים מאז ביצוע השוד, בהתחשב בכך שהתנהגותו במהלך המאסר תקינה, ובהתחשב בכך שאין מידע כי הוא עלול לבצע עבירות אם ייצא לחופשה. כן נטען כי אי יציאתו לחופשה מונעת ממנו להשתלב בתהליך שיקומי אשר יאפשר עריכת תכנית מטעם הרשות לשיקום האסיר לקראת שחרורו על תנאי. עוד נטען כי שותפו של העותר לשוד החל לצאת לחופשות כארבע שנים לאחר ביצוע השוד.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה בקובעו כי המשיב ישקול את הוצאת העותר לחופשה בחודש ינואר 2011. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא מקבל את עמדת המשיב לפיה יש בביצוע עבירה על ידי האסיר במהלך חופשתו כדי לגרום לשלילת חופשותיו. יחד עם זאת, ציין כי יש להביא בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ואת התנהגותו של האסיר במהלך מאסרו.

3.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, ובה ציין כי הוא "מבקש להכריע לאחד מן הצדדים באופן ברור וחלק".

4.

סבורני כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים, הדנות בעתירות אסירים, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) וכן ראו למשל: רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.4.2010), והאסמכתאות הנזכרות בפסקה 13 להחלטתי בעניין זה]. יחד עם זאת, יש הסוברים כי יש להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור כאשר מדובר בעתירה לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972 (להלן: פקודת בתי הסוהר ) [ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009), פסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס ; והשוו: רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2008), פסקה ט' להחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין ]. בין כך ובין כך, סבור אני שאף אם אנקוט מבחן מרחיב באשר למקרים בהם תינתן רשות ערעור, אין המקרה שלפניי מקים עילה למתן רשות ערעור כאמור.

5.

למעלה מהצורך, אציין כי איני סבור כי יש מקום להתערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה [ראו: סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר; רע"ב 6023/06 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 8.2.2007), פסקה 5 לפסק הדין; רע"ב 5570/09 אדינאייב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 4.2.2010), פסקה 18 לפסק הדין של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (להלן: עניין אדינאייב ); רע"ב 10549/09 גימזיז נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.1.2010); רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.11.2009), פסקה 6 לפסק הדין]. כבר נקבע כי "ציפיית האסיר לצאת לחופשה מותנית בהחלטת הגורמים המקצועיים בשב"ס להם נתון שיקול דעת רחב לשקול את עניינו של האסיר ונסיבותיו הפרטניות מול הסיכון לציבור שיציאתו לחופשה עלולה ליצור" [ראו: עניין אדינאייב , פסקה 8 להחלטתה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ]. כאשר בית המשפט בוחן החלטה של המשיב בעניין זה עליו לבחון את סבירות ההחלטה, ואין הוא מחליף את שיקול דעתו המקצועי של המשיב בשיקול דעתו [ראו: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 10462/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817 (2004)].

6.

בנסיבות המקרה שלפניי, איני סבור כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה על המשיב לשוב ולבחון את הוצאתו של העותר לחופשה בחודש ינואר 2011 הינה קביעה שיש להתערב בה. בית המשפט בחן את סבירות החלטתו של המשיב וקבע כי המשיב שקל את השיקולים הצריכים לעניין וכי נכון לעת הזו, איזן ביניהם נכונה נוכח העובדה כי המבקש ניצל בעבר את היותו בחופשה לצורך ביצוע עבירה של שוד. בית המשפט אף הוסיף וקבע כי על המשיב לתת משקל לחלוף הזמן ממועד ביצוע עבירה זו. אעיר כי בית המשפט ציין אמנם כי ביצוע עבירת השוד במהלך החופשה "מונע" מן המבקש לצאת לחופשה, אך הקשרם של הדברים, ובפרט קביעתו כי המשיב יבחן את בקשתו של המבקש לצאת לחופשה שוב בחודש ינואר 2011, מלמד כי בית המשפט סבר אמנם כי נכון לעת הזו מסוכנתו של המבקש גוברת על ציפייתו לצאת לחופשה, אך כי ייתכן ובחודש ינואר 2011, בשים לב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, יתכן וציפייתו זו, ושיקולים פרטניים הנוגעים לעניינו, יגברו ויתאפשר למשיב לצאת לחופשה.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית.