רע"ב 3241/18 דוד גונצ'ר נ. שירות בתי הסהר מחלקת זימונים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת עמיתה קלרה

רג'יניאנו ) בעת"א 62329-06-17 מיום 25.3.2018 במסגרתה נדחתה עתירת המבקש נגד ועדת אסירי עולם בשירות בתי הסוהר, לפיה טרם בשלה העת לשלב את המבקש בסבב חופשות.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקש הוא אסיר אשר נידון למאסר עולם בגין הרשעתו בעבירות של רצח בכוונה תחילה וקשירת קשר לביצוע פשע על רקע סכסוך בין סוחרי סמים. עונשו של המבקש נקצב ל-30 שנות מאסר שתחילתו ביום 12.12.2005.

2.

ביום 30.11.2016 החליטה ועדת אסירי עולם בשירות בתי הסוהר

(להלן:

"הוועדה" ), לאחר שבחנה את כלל החומרים בעניינו של המבקש (לרבות דו"ח אבחון פסיכולוגי, עמדות גורמי הטיפול, המודיעין והמשטרה), כי לא מתקיימים התנאים המאפשרים מתן אמון באסיר והוצאתו לחופשה. בהחלטת הוועדה צוין כי אמנם המבקש שולב במספר קבוצות טיפוליות בנושא, אך הרושם הוא כי המבקש עדיין מחזיק בדפוסי חשיבה נוקשים ואלימים וכי הוא זקוק לטיפול ייעודי בתחום העבירה כדי לפתח תובנות באשר לחומרת המעשים בגינם הורשע. מהאבחון הפסיכולוגי עלה כי הפרופיל האישיותי של המבקש מאופיין בריכוז עצמי ובחוסר בגרות, עם נטייה להתנהגות אנטי חברתית, וכי ישנו קושי עיקרי לתת ביטוי לכעסים, לשלוט בכעסים כאשר אלה מתפרצים ולעבד אותם בצורה סבירה ומותאמת. מסוכנתו של המבקש הוערכה כבינונית על בסיס רקע עברייני ועל בסיס תפקוד פסיכולוגי בעייתי בהווה. עוד צוין כי למבקש 3 עבירות משמעת בהן הורשע בשנה שקדמה להחלטת הוועדה. לאור כל אלה, הוחלט שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות.

3.

ביוני 2017 הגיש המבקש בכוחות עצמו עתירת אסיר נגד החלטת הוועדה מבלי שפורטו נימוקי העתירה. בהמשך מונה למבקש סניגור מהסניגוריה הציבורית שליווה אותו לאורך ההליך. הדיון בעניינו של המבקש נדחה לחודש ינואר 2018, מתוך תקווה שעד מועד זה יסיים המבקש את הקבוצה הטיפולית בה הוא משולב. בין לבין, ביום 26.11.2017 נערך דיון נוסף בוועדה בעניינו של המבקש, אשר דחתה בשנית את שילובו בסבב חופשות. החלטת הוועדה קבעה כי המבקש נדרש להמשך טיפול מעמיק בבעיית האלימות וציינה כי הוא מועמד להשתלב במחלקה לטיפול באלימות, ולפיכך עליו להשלים את התהליך הטיפולי בטרם יומלץ לחופשות. בינתיים שולב המבקש בהליך טיפולי מתקדם בשם "מאלימות למדיטציה" ולבית המשפט קמא הוגשה עמדה עדכנית של גורמי הטיפול מיום 20.2.2018. על פי עמדת גורמי הטיפול, אמנם המבקש מתמיד בהליך הטיפולי ונתרם ממנו, אך התנהלותו "מאוד מקשה עליו ועל הקבוצה להבין אותו ולהביא אותו לחקירה של עצמו מבחינה רגשית ולאפשר עיבוד רגשי של החלקים התוקפניים ו [ה] אלימים שבו" .

4.

המשיבים בתגובתם לעתירה טענו כי למרות שילובו של העותר בקבוצות טיפוליות, טרם בשלה העת לשילובו בסבב חופשות היות והעותר עדיין זקוק להעמיק בהליך הטיפולי כדי להכיר בגורמי הסיכון לצורך הפחתת מסוכנתו וכדי למנוע ביצוע עבירות דומות בעתיד. מכל מקום, נטען כי החלטת הוועדה היא בתחום סמכותה ומדובר בהחלטה אחראית וסבירה בנסיבות העניין.

5.

בא כוח העותר התייחס בפירוט לכל אחד מהחומרים שהיו בפניי הוועדה וטען כי בחלוף הזמן, ולנוכח העמדה העדכנית של גורמי הטיפול, יש להתערב בהחלטות הוועדה.

החלטת בית המשפט קמא

6.

בית המשפט קמא דחה את העתירה וקבע כי החלטת הוועדה, הנסמכת על עמדת גורמי הטיפול, הינה סבירה ומוצדקת לעת הזו, בעוד עתירת המבקש אינה מניחה תשתית שיש בה כדי ללמד על פגם שנפל בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו בשל הנימוקים הבאים: ראשית, לא נטען על ידי שירות בתי הסוהר או על ידי בית המשפט כי יש מסוכנות בהוצאתו לחופשה; שנית, המבקש לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה; שלישית, עד כה עבר המבקש שלושה טיפולים בכלא, והוא נמצא בטיפול הרביעי. המבקש עושה מאמצים רבים ולא בוחר כיצד להציג את עצמו, אלא מתנהל "בדיוק כמו שהוא". לבסוף, טוען המבקש כי הפסיקה קבעה שלצורך שילוב בחופשות לא נדרש כי אסיר יסיים את הליך הטיפול אלא די בכך שהוא משתתף ומשתלב בהליך טיפולי.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא ובבקשה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא שנדרשת תגובת המשיבים. כידוע רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן ככלל רק במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של האסיר

( בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6035/10 ביטון נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (25.11.2010)). בענייננו, הבקשה נוגעת לנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש ואין היא מעוררת שאלה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט, אף לפי הגישה המקלה על פיה בעתירות אסיר מסוג זה יש להחיל אמת מידה מחמירה פחות (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס (11.3.2009); רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל , פסקה ט (13.8.2008)).

9.

למעלה מן הצורך, אף לגופם של דברים אין כל יסוד להתערב בהחלטת הוועדה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות. כידוע, יציאה לחופשה אינה זכות המוקנית לאסיר, אלא מדובר בפריבילגיה המוענקת לאותם אסירים שנמצאו מתאימים לכך, לפי שיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. החלטה בעניין צריכה להתקבל על רקע איזון בין עניינו של אסיר בחופשה , רווחתו, שיקומו וחיזוק הקשר עם משפחתו לבין אינטרסים של הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הגנה מפני הימלטות האסיר והגנה על קורבנות עבירה מפני אסיר בעל מסוכנות (רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל , פסקה 6 (21.2.2008); רע"ב 5546/11 רוביע נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (27.9.2011)). כמו כן, ההחלטה לדחות בקשת אסיר להשתלב בסבב חופשות היא החלטה מנהלית שהביקורת השיפוטית עליה מתמצה בבחינת חוקיות ההחלטה וסבירות הפעלת שיקול הדעת של הגורמים המוסמכים, ובית המשפט אינו נכנס בנעליהם של גורמים אלו ואינו ממיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו שלו (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, 747-746 (1998); רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה , פסקה 6 (14.7.2008)). בענייננו, לא מצאתי כי ההחלטה על אי שילובו של המבקש בסבב חופשות חורגת ממתחם הסבירות. בקשותיו של המבקש לצאת לחופשה נדונו ונבחנו, ומכלל החומרים שנבדקו (לרבות דו"ח אבחון פסיכולוגי, עמדות גורמי הטיפול, המודיעין והמשטרה) עולה כי טרם הגיעה העת לשלב את המבקש בסבב החופשות. אף עמדת גורמי הטיפול העדכנית מפברואר 2018 שבה וחוזרת כי אמנם המבקש נמצא בהליך טיפולי נמשך, אך טרם הניב תוצאות אשר מאפשרות שילובו בחופשות. מכאן, איפוא , כי מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה המבקש לא הצביע על נימוק שיש בו כדי להצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית.