ע"פ 7076/06 מוחמד חמודי רכיד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש נובמבר 2003, בעכו, מכר המערער כ- 50 גרם של הרואין לסוכן משטרתי. נוכח עובדה זו בה הודה, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, ובהמשך גזר לו 45 חודשי מאסר, ובמצטבר הופעל מאסר על תנאי בן 10 חודשים שעמד נגדו. כמו כן, נגזרו למערער 18 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד העונש שהושת עליו. להשקפתו, דן אותו בית המשפט המחוזי לחומרה, תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי להודאתו, חרטתו המלאה, והעובדה שהחל בתהליך של גמילה עצמית בין כתלי הכלא. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער בהשוואה לעונש שהושת על הנאשם האחר בתיק (חאלד נאסר) אשר הורשע בעבירות בנשק.

למערער עבר פלילי לא מבוטל, והוא כולל הרשעות גם

בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. הוא נשא בעבר בעונשי מאסר, ואת העבירה הפעם הוא ביצע כאשר עונש מאסר על-תנאי לא קצר עומד נגדו. נראה אפוא כי בפנינו ניצב מי שמתקשה להיטיב את אורחותיו, וחרף דרכי הענישה שנוסו בעניינו, הוא שב פעם אחר פעם לסורו. אכן, נראה כי את העבירה הפעם ביצע המערער כדי לממן את רכישת הסם הדרוש לו לצריכתו, אולם יהיה המניע אשר יהיה, מערער זה נמנה על אלה התורמים להפצתו של נגע הסמים בחברה הישראלית, ומכוח ההלכה הפסוקה יש לנהוג בעבריינים מסוגם ביד קשה. מנקודת השקפה זו, ולאחר שנתנו את דעתנו לטיעונו של בא-כוח המערער המלומד, לא סברנו כי נפלו פגם או שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.