רע"ב 5028/14 זאב רוזנשטיין נ. שירות בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיא טל ) מיום 16.7.14 בעת"א 9422-06-14, בה דחה בית המשפט את עתירת המבקש להיכלל בסבב חופשות.

ב.

המבקש מרצה עונש של 17 שנות מאסר החל מיום 8.11.04 בגין ביצוע עבירות קשירת קשר ליבוא סם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע; את חלקו של העונש ריצה המבקש בארצות הברית ואת חלקו הנוסף מרצה הוא כעת בישראל. במהלך שהותו במאסר יצא המבקש לשתי חופשות: האחת, בשנת 2012, לחתונת בנו. השנייה, מוקדם יותר השנה, להלויית אמו. בקשתו של המבקש לסבב חופשות נדחתה על-ידי המשיב, ולכן עתר המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי מחומר מודיעיני עדכני עולה כי למבקש כוונות שליליות, וכן כי ישנו חשש לשלומו אם ייצא לחופשה;

נדחתה העתירה.

ג.

בבקשה הנוכחית טוען המבקש, כי זו הפעם השישית שבקשתו להיכלל בסבב חופשות נדחית מטעמים מודיעיניים עלומים, בעוד הוא מרצה את עונשו תוך קיום כל ההוראות, ועל כן הגיעה העת, לשיטתו, כי ייכלל בסבב חופשות. עוד נטען, כי התנגדות המשיב ליציאת המבקש לחופשה נוגדת את הסדר הטיעון בין המבקש והמדינה (מיום 11.1.07, בטרם הוחזר ארצה), בו התחייבה המדינה (סעיף 6(ב)(1)) שלא להתנגד לשחרור המבקש לחופשות על סמך ביצוע עבירות נוספות לאחר ההסכם, אלא אם מדובר בעבירה מסוג פשע, או ביצוע עבירות נוספות לפני שאירע ההסכם, אלא אם מדובר בעבירה מסוג פשע חמור. בענייננו, כך נטען, הורשע המבקש לאחר חתימת ההסכם בעבירה מסוג פשע שאירעה לפני חתימת ההסכם (קשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת תפ"ח 150/09), ועל כן התנגדות המשיב כיום להוציא את המבקש לחופשה נוגדת סעיף זה בהסכם. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר למידעים המודיעיניים, שכן המציאות מלמדת שחרף ההתרעות אשר הובאו לאורך השנים, בפועל לא אירע דבר.

ד.

בתגובת המשיב מיום 8.8.14 נטען, כי אין עניינה של בקשה זו בנסיבות מיוחדות החורגות מעניינו הקונקרטי של המבקש, ועל כן יש לדחותה על הסף שכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. עוד נטען, כי המבקש לא פנה לשנות את סיווגו מקטגוריה א' בה הוא נמצא – קטגורית האסירים שעל פי פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" המשתייכים אליה אינה זכאים לצאת לחופשה נוכח סכנה לשלום הציבור או למדינה – ועל כן לא מיצה הליכים, וגם מטעם זה יש לדחות העתירה על הסף. לגופם של דברים נטען, כי המידע המודיעיני מצביע על סכנה הנשקפת לשלום הציבור אם ייצא המבקש לחופשות, ועל כן אין אפשרות להיעתר לבקשתו. כן נטען, כי בשונה מטענת המבקש כנגדו התנהלו שני הליכים משמעתיים בשנה החולפת, ועל כן אינו יכול לטעון כי הוא ממלא אחר כל הוראות הכלא. אשר להפרת ההסכם על-ידי המדינה נטען, כי לשיטת המדינה ההחלטה שלא להכליל את המשיב בסבב חופשות, עומדת בתנאי ההסכם, וזאת נוכח החומר המודיעיני שהוצג בפני בית המשפט.

ה.

לאחר העיון לא ראיתי להיעתר לבקשה, וזאת מבלי להידרש לשאלת תנאי הסף להגשת בקשת רשות ערעור בעניינים מעין אלה, ומבלי לשוב לעמדות השונות בעניין זה, שנכתבו לא אחת (ראו בין השאר רע"ב 4758/08 רביד נ' מדינת ישראל (2008) פסקה ח'). אמנם, בעניין קודם ציינתי כי "גם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה, הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם – אדם העומד באמות המידה לכך" (רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (9.7.07)), ודעתי לא נשתנתה. אולם, חוששני כי עיון בחומר מודיעיני מן החודשים האחרונים לגבי המבקש מצביע, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הן על כוונות לא חיוביות מצד המבקש והן על חשש לשלומו ולשלום הציבור ככל שיצא לחופשות, ודי בכך לקבוע כי נכון לעת זו, אין להיעתר לבקשה; החומר אינו חורג ככלל, מאמות המידה שנמנו בענין רביד בפסקאות ט'-י', אף כי תמיד כל המפרט הרי זה משובח. לכך יש להוסיף את שני ההליכים המשמעתיים שהתנהלו נגד המבקש בשנה החולפת, האחרון מיום 4.8.14 בשל התפרעות וזריקת חפצים, אשר אינם עומדים לזכותו. זאת, בנוסף לטענת המשיב לאי מיצוי הליכים בקשר לקטגורית הסיווג. לעניין טענת המבקש בנוגע להפרת ההסדר האמור על-ידי המדינה, עיינתי בהסדר ולא ראיתי להלמה. ראשית, לפי סעיף 6(ב)(3) להסדר "בקשר לעילה של, התנהגות בכלא כהגדרתה בחוק; מדינת ישראל תתנגד למתן חופשה או לשחרור מוקדם של רוזנשטיין על תנאי ממאסר, ככל שמדובר בהתנהגות שלילית לאחר החתימה על הסכם זה". שנית, סעיף 6(ג) להסכם מאפשר למדינה לעשות שימוש במידע חסוי בתגובה לבקשות שחרור, ללא תלות באופי העבירות הנוספות בהן הורשע המבקש; הדבר תואם את הדין וגם את השכל הישר, שהרי אין לפרש הסדר מעין זה כמקנה לפלוני זכות שאין אחריה ולא כלום, וגם אין להוציא מידע מודיעיני מכלל המקורות להכרעה בעניין שיקולי מתן חופשה (ראו א' שרון שחרור מוקדם ממאסר (2003) 54).

ו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, ויהא על המבקש להמתין לימים טובים יותר ועד אז ליתן דעתו לדרכיו.