רע"ב 7202/13 מוחמד אבו גנאם נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני שתי בקשות למתן רשות ערעור, אשר נקבע כי הן תטופלנה במאוחד, וזאת לנוכח הדמיון הרב בין נסיבותיהן והטענות המועלות בגדרן. בינתיים, במסגרת הודעות עדכון שנמסרו על ידי המבקשים על פי החלטתי, הודיע המבקש ב-רע"ב 7202/13 כי הוא חוזר בו מבקשתו, תוך שמירת טענותיו להליכים אחרים, במידה שיהיה בהם צורך. בנסיבות אלה הבקשה ב-רע"ב 7202/13 – נמחקת .

2.

נותרה, איפוא, לפני בקשת רשות הערעור של המבקש ב-רע"ב 7204/13 (להלן: המבקש , או אחמד ), אשר מופנית כנגד פסק דינו של בית המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) ב-עת"א 57338-05-13, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה הנ"ל.

3.

המבקש מרצה, מזה כ-9 שנים, עונש מאסר בן 20 שנה, לאחר שהורשע בהריגת אחותו, בצוותא-חדא עם שלושה מאחיו (שהמבקש ב-רע"ב 7202/13 הנ"ל הוא אחד מהם), וזאת על רקע גישתם כי המנוחה פגעה בכבוד המשפחה. מועד שחרורו המלא של המבקש ממאסרו עתיד לחול בתאריך 14.7.2026.

4.

עם כניסתו לכלא, סווג המבקש, בשל סוג העבירה שבה הורשע וחומרתה, בקטגוריה א', אשר בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 , שעניינה "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ), נמנים עליה אסירים "שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה".

יוער כבר עתה כי על פי הוראות פקודת החופשות , לצורכי הסיווג האמור, על הגורם המסווג לקחת בחשבון גם נתונים הנובעים מ"מידע מודיעיני או אחר המצוי ברשות המשטרה, או ברשות שב"ס והנוגע לאסיר" (ראו: סעיף 8(ב)(3)(ו) לפרק ב' ל פקודת החופשות ). כן מורה פקודת החופשות כי: סיווגו של האסיר לצורך חופשה, או התנאים ליציאתו לחופשה ייבחנו על-ידי הגורם המסווג, מעת לעת, בהתאם למידע הנוגע לנתונים המפורטים בפיסקה ב' [שלאורם נקבע הסיווג הראשוני – ח"מ ], וכן בשים לב ל"מידע מודיעיני מהימן משב"ס או מהמשטרה אודות אסיר, שנתקבל במהלך תקופת מאסרו, ואשר יש בו כדי להצביע על מסוכנות האסיר לשלום הציבור או להמשך עיסוקו בפלילים" (ראו: סעיף 8(ג)(1) לפרק ב' ל פקודת החופשות ). עוד נקבע ב פקודה האמורה כי שינוי סיווגו של אסיר נעשה בהחלטה של "וועדה משותפת" למשטרה ולשב"ס, שזה תפקידה.

5.

יחד עם זאת, בהתאם להוראות פקודת החופשות , הנציב רשאי לאשר, בהחלטה מנומקת בכתב, הוצאה לחופשה של אסירים בעלי פרופיל אלמ"ב, שנדונו לתקופת מאסר העולה על 6 חודשים, המסווגים בקטגוריה א'. אולם זאת, אך ורק מטעמים מיוחדים, המפורטים בפרק ח' ל פקודה , או בהתקיים נסיבות הומניטאריות מיוחדות, ובכפוף להמלצה חיובית מאת הוועדה לאלימות במשפחה (להלן גם: ועדת אלמ"ב , או הוועדה ), שבה חברים נציגים מקצועיים של משרד העבודה והרווחה ושירות בתי הסוהר.

6.

בתאריך 22.3.2012 נערך דיון רביעי בעניינו של המבקש בוועדת אלמ"ב, שבסיומו באה הוועדה בהמלצה שלילית לגבי שילובו של המבקש בסבב חופשות. זאת, למרות שבדיון קודם שנערך בעניינו של המבקש, הוועדה לא התנגדה לכך שהמבקש יצא לחופשות בתנאים מגבילים. נימוקי הוועדה להמלצתה האמורה פורטו בחוות דעתה, ובין היתר כדלקמן:

"...לקראת הדיון היום בוועדה... נוכח קושי לקבל מידע מהקהילה על נפגעי העבירה, נערך דיון משותף עם נציגי משטרת ישראל על מנת לקבל מידע אודות האסיר ומשפחתו, נסיבות העבירה והשלכותיה.

מהמידע שנמסר ע"י משטרת ישראל תוארה הדינמיקה המשפחתית (הן במשפחה המורחבת והן במשפחה הגרעינית) אשר הובילו לביצוע הרצח ומאפיינת את הדינמיקה המשפחתית עד היום . עוד עלה כי טרם ביצוע הרצח, על רקע מידע כי קיים סיכום לפגיעה באחותם, הוזהר האסיר ואחיו במשטרה לבל יפגעו בה. למרות האזהרות, ביצעו האחים את הרצח, דבר אשר מעיד להתרשמות הוועדה על עומק ונוקשות העמדות וכן על הקושי של גורמים מחוץ למשפחה להוות משקל נגד למערך הנורמות החברתיות/תרבותיות".

(ההדגשה שלי – ח"מ ).

לבסוף צוין בחוות-דעתה של הוועדה כי ממכלול המידע שהיה מצוי בידיה, לרבות זה שהתקבל ממשטרת ישראל, התרשמה הוועדה כי רמת מסוכנותו של המבקש גבוהה.

7.

בחודש מאי 2013 הוגשה מטעם המבקש (ואחיו) לבית המשפט המחוזי הנכבד עתירה (עת"א 57338-05-13), שעניינה בדרישה: "להורות לוועדת אלמ"ב להמציא חוות דעת עדכנית בעניינו של העותר ולהורות על שילובו בסבב חופשות " (וזאת – להבדיל מהוצאתו לחופשה מטעמים מיוחדים, או לשינויי סיווגו כאסיר אלמ"ב – הערה שלי, ח"מ ).

8.

בעקבות הגשת העתירה הנ"ל, ובעוד היא תלויה ועומדת, התכנסה הוועדה, בתאריך 12.9.2013, לדון בעניינו של המבקש, בפעם החמישית.

בחוות דעתה העדכנית של הוועדה, מתאריך 12.9.2013, נכתב, זו הפעם, כך:

"...מאז הדיון הקודם ממשיך האסיר לשהות בבית סוהר 'אשל', מועסק כמורה אסיר במרכז החינוך וכן תפקודו והתנהגותו תקינים. האסיר משולב בפעילויות תקון באגף, משולב בטיפול קבוצתי, נוטל חלק פעיל בקבוצות שונות באגף. האסיר טרם שולב בטיפול ייעודי בתחום העבירה הספציפית שכן אחיו השוהה עמו באגף משולב בקבוצה זו ומשיקולים טיפוליים לא שולבו יחד. בעתיד, צפוי (ככל הנראה) להשתלב בפרויקט טיפולי בבית הסוהר.

...

מדובר באסיר אשר ביצע עבירה ברף הגבוה ביותר של עבירות האלימות. ברמה ההצהרתית האסיר מודה בביצוע העבירה, מבטא חרטה על מעשיו ומייחס את הריגת אחותו לפגיעה שלה במה שמכונה "כבוד המשפחה". הוועדה הביעה את עמדתה בעבר כי עבירות אלימות על רקע מה שמכונה "חילול כבוד המשפחה" טומנות בחובן מערכת של עמדות תרבותיות, חברתיות ואישיות נוקשות ואלימות ביותר. השתלבותו של האסיר באגף טיפולי מבורכת. יחד עם זאת, מדובר בעמדות והתנהגויות אשר לא בנקל ניתן לשנות, אם בכלל .

בנוסף לרקע החברתי, תרבותי משפחתי, התנהגותו של האסיר במהלך העבירה (הלנת אחותו אצלו ולבסוף הריגתה) עשויה להעיד על יכולות חריגות לנתק רגשי ואף אכזריות אשר גם כן מצריכות התייחסות טיפולית ארוכת טווח .

מהתנהלותו של האסיר, מתרשמת הוועדה כי קושר באופן ישיר את השתתפותו בטיפול להשגת רווחים משניים וקבלת זכויות כאסיר (לדוגמא חופשה) ... בשלב זה נראה שהיחס של המוטיבציה החיצונית גבוהה ביותר.

לאור האמור לעיל ומסה"כ המידע הנמצא בידי הוועדה מתרשמת הוועדה כי מסוכנותו של האסיר ממשיכה להיות גבוהה ועל כן אין הוועדה ממליצה על יציאותיו לחופשות".

(ההדגשות שלי – ח"מ ).

9.

לנוכח האמור בחוות דעתה העדכנית הנ"ל של ועדת האלמ"ב ולאחר עיון בחומר סודי שהיווה חלק ממנה, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי דין עתירתו הנ"ל של המבקש להידחות, בהעדר עילה להתערבות בעמדת הגורם המקצועי, אשר חוות דעתו הכרחית בטרם דיון בחופשה של אסיר המרצה מאסר בגין עבירת אלימות במשפחה.

בתוך-כך, דחה בית המשפט קמא הנכבד את הטענה שלפיה השינוי בעמדתה של ועדת האלמ"ב (אשר נקטה בעבר בגישה חיובית כלפי העותר, לטענתו) – נבע מכך שמשטרת ישראל "הניעה" את הוועדה לשנות מעמדתה, וזאת במהלך שאיננו תקין ומבלי שניתנה למבקש הזדמנות לממש את זכות הטיעון שלו בפני הוועדה. כך נימק בית המשפט קמא הנכבד את החלטתו במישור זה:

"לא מצאתי כי בטיעון זה יש ממש. ועדת אלמ"ב מורכבת מגורמים להם מומחיות שונה ואשר בוחנים את עניינם של האסירים מבלי לראיין אותם תוך שהם נסמכים על בסיס נתונים המגיעים מגורמי הטיפול כמו גם גורמים אחרים ולא מצאתי כל פגם בכך שהעותר לא הובא בפני הוועדה או שהוועדה הסתמכה על נתונים, כולל משטרת ישראל. העובדה ולפיה בעבר עמדת הוועדה הצביעה על כיוון חיובי, אינה שוללת את אפשרות הוועדה לשקול את הנתונים מחדש. לא מצאתי חוסר סבירות בזהירות שנוקטת הוועדה ולאחר שקבעה כי העבירה בוצעה כפי שפורט, בשל קודים אשר קשה לשרש, כלומר אין מדובר במצב שבו מדובר רק בהשתלבות בקורס אחד ובכך ניתן יהיה לקבוע כי המצב השתנה, אלא מדובר בתהליך אשר אינו קצר טווח".

10.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, שבגדרה שב המבקש ומעלה, בעיקרו של דבר, את הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. לצד הטענות הנוגעות לעניינו הפרטני, מוסיף המבקש וטוען כי הבקשה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות כללית, הנוגעת לאפליה הנוהגת, לשיטתו, בין אסירים "רגילים" לאסירים בעלי פרופיל אלמ"ב, וכן לנהלי העבודה של וועדת האלמ"ב. בהקשר זה מעלה המבקש שלוש טענות עיקריות, כדלקמן:

(א)

בעוד שאסיר "רגיל" רשאי לשוב ולבקש להשתלב בסבב חופשות בחלוף חודשיים לאחר שבקשתו הקודמת סורבה – אסיר אלמ"ב רשאי לעשות כן רק לאחר קבלת המלצה מאת וועדת אלמ"ב, אשר בפועל מתכנסת לדון בעניינו אחת לשנה בלבד.

(ב)

המלצותיה של וועדת האלמ"ב ניתנות מבלי שחבריה פוגשים באסיר ומתרשמים ממנו ומטענותיו באופן בלתי אמצעי.

(ג)

מ תקנון העבודה הסוציאלית (תע"ס), המגדיר את ההוראות ואת דרכי הפעולה של הוועדה – לא עולה כי הוועדה רשאית לסמוך את חוות דעתה על עמדתה של משטרת ישראל בעניינו של האסיר. אף על פי כן נוהגות ועדות האלמ"ב לעשות כן כדבר שבשגרה.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב לה, שהוגשה על פי החלטתי, בחומר שצורף אליהן ובחומר הסודי של וועדת האלמ"ב שהוגש לעיונו של בית המשפט קמא הנכבד ואף הועמד לרשותי – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . אביא להלן, בתמציתיות, את הנימוקים למסקנתי זו.

12.

לא מצאתי כי הבקשה מעלה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, שטרם הוכרעה, או שנדרש להכריע בה דווקא בגדרי הבקשה שלפני, ואפרט:

(א)

הטענה בדבר "אפלייתם" של אסירים המאופיינים בהשתייכותם לאחת מהקבוצות של "אוכלוסיות מיוחדות" המנויות בפרק ו' ל פקודת החופשות , לעומת אסירים "רגילים", בנוגע ליציאותיהם לחופשה – נדונה והוכרעה בעבר על ידי בית משפט זה, אשר מצא כי לא מדובר ב"אפליה", אלא בהבחנה מותרת (ראו והשוו: רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (21.2.2008) (להלן: עניין גמליאל ), בפיסקה 7 והאסמכתאות המובאות שם; עניין גמליאל דן, אמנם, ביחס למגבלות המוטלות על "אסירים ביטחוניים", ואולם הדברים יפים גם לענייננו; לעניין מועדי התכנסותה של וועדת האלמ"ב – עיינו בדברי חברי, השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ב-רע"ב 10478/08 צלאח נ' מדינת ישראל , בפיסקאות י"א-י"ב (27.1.2009)). בהקשר זה יש גם לזכור כי ההלכה קובעת שלאסיר אין זכות קנויה לחופשה והענקתה היא בגדר פריבילגיה, או "טובת הנאה", הנתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (ראו, למשל: עניין גמליאל ), כאשר הכלל לגבי אסירים המסווגים בקטגוריה א', שהם בעלי פרופיל אלמ"ב, הוא, כאמור, כי אין להוציאם לחופשה, אלא מטעמים מיוחדים, או בנסיבות הומניטריות מיוחדות – שלא נטען כי מתקיימות בענייננו.

(ב)

גם הטענה הנוגעת למימוש "זכות הטיעון" של האסיר בפני ועדת האלמ"ב – נדונה בעבר על ידי שופטים של בית משפט זה, אשר סברו כי אין פגם בנוהל המעוגן בסעיפים 5.8.4-5.8 לתע"ס, שלפיו מתאפשרת לאסיר זכות טיעון בפני הועדה באמצעות הגשת טיעוניו בכתב וכן באמצעות עו"ס הכלא (עיינו: רע"ב 1769/05 מועד נ' מדינת ישראל

(4.7.2005) והאסמכתאות הנזכרות שם). עמדה זו הולמת את שנפסק ב-בג"צ 2686/97 ריבה נ' שר הבריאות

(6.5.1997), בו צוין כי: "בדרך כלל זכות הטעון, מקום שהיא קיימת, אינה מחייבת לאפשר טעון בעל-פה, אלא היא מחייבת לאפשר טעון בכתב". לא מיותר לציין כי בענייננו מומשה זכות הטיעון של המבקש בדרך זו.

(ג)

באשר לטענה שלפיה ועדת האלמ"ב לא היתה רשאית לסמוך את חוות דעתה על עמדתה של משטרת ישראל בעניינו של האסיר – גם אם המבקש צודק בטענתו האמורה, הרי שהמידע שהתקבל בעבר ממשטרת ישראל, בעניין משפחתו של המבקש, כלל לא נזכר בחוות דעתה העדכנית של הוועדה (מתאריך 12.9.2013), וניכר ממנה, על פני הדברים, כי הוא לא היווה שיקול בהמלצת הוועדה, ובוודאי שלא הכריע את הכף בעניינו של המבקש (ראו והשוו: רע"ב 2439/11

ענבתאוי נ' מדינת ישראל , בפיסקה 7 (5.6.2011)). מכאן, שאין מקום להידרש לסוגיה שמעלה המבקש בגדרי תיק זה דווקא, וניתן להותיר את ההכרעה בה בצריך עיון למקרה מתאים.

למעלה מן הצורך ומבלי לטעת מסמרות בדבר, אעיר כי לגישתי, אין להוציא מידע מודיעיני משטרתי מכלל מקורות המידע שעליהם רשאית ועדת אלמ"ב – שהיא הגורם המקצועי האמון על בחינת מסוכנותם של מי שהורשעו בעבירות של אלימות במשפחה – להסתמך בבואה לגבש את המלצתה בעניין יציאתו של אסיר בעל פרופיל אלמ"ב לחופשה. הדברים נכונים ביתר-שאת בענייננו, שבו המלצתה של הועדה נדרשה לצורך קבלת החלטה בעתירתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות – עתירה שמשמעותה המעשית (אם תיענה בחיוב) היא שינוי סיווגו של האסיר (ראו והשוו: רע"ב

5028/14 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (11.8.2014) והסעיפים מ פקודת החופשות

שהוזכרו בפיסקה 4 לעיל).

13.

זאת ועוד – אחרת. דין הבקשה להידחות אף לגופם של דברים, וזאת מאחר שלא מצאתי בפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. ההלכה היא כי שיקול הדעת בעניין הוצאתם של אסירים לחופשה מופקד בידי הרשות המוסמכת והגורמים המקצועיים הרלבנטיים ובית המשפט יתערב בהחלטתם במשורה ובריסון, וזאת רק במקום שבו ההחלטה חורגת, במידה בולטת, מאמות מידה של שיקול דעת סביר (ראו: רע"ב 4581/04

שרקיה נ' שירות בתי הסוהר (2.9.2004)). ועדת האלמ"ב – שהיא, כאמור, הגורם המקצועי האמון על בחינת מסוכנותם של אסירים בעלי פרופיל אלמ"ב – מצאה כי מסוכנותו של המבקש ממשיכה להיות גבוהה, וזאת לנוכח אופייה של העבירה שבה הורשע, נסיבותיה, הרקע החברתי-תרבותי-משפחתי שקדם לעבירה ויחסו של המבקש אליה. מכלול הנתונים שהיו מצויים בידי הוועדה הצריך, על פי התרשמותה המקצועית: "התייחסות טיפולית ארוכת טווח", ביחס למבקש, אשר טרם מוצתה במועד גיבוש ההמלצה, וזאת לנוכח העובדה שהמבקש עדיין לא שולב בטיפול ייעודי בתחום העבירה הספציפית שבה הורשע. אף אני סבור, כדעתו של בית המשפט קמא הנכבד, שאין למצוא חוסר סבירות בזהירות שנקטה הועדה, לאחר שהיא התרשמה כי לנוכח הקודים ההתנהגותיים המקובלים במשפחתו של המבקש ושעל פיהם הוא פעל בעת ביצוע העבירה שבה הורשע – נדרש תהליך טיפולי שאיננו קצר טווח, על מנת להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, לצורך שילובו בסבב חופשות.

14.

לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . מובן כי אין בהחלטה זו כדי לשלול מגורמי שב"ס לשקול את אפשרות הוצאתו של המבקש לחופשות מיוחדות, בתנאים מגבילים, מטעמים מיוחדים, או הומניטאריים. גם אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה עתידית לשילובו בסבב חופשות, כאשר יבשילו התנאים לכך, וחזקה על גורמי שב"ס כי בקשה כאמור, אם תוגש, תישקל על יסוד הנתונים שיהיו רלבנטיים לאותה העת.