פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
542/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
חלף מוחמד
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה מיום 7.1.14
בעת"א 17593-11-13 שניתן על-ידי השופט י' עדן
בשם המבקש:
עו"ד פארס מוסטפא
בשם המשיב:
עו"ד יעל מורג
יקו-אל
החלטה
א.
המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר בן 39 חודשים (החל מיום 29.2.12) בגין עבירות רכוש, פנה למשיב בבקשה כי יותר לו לצאת לחופשה. הבקשה סורבה, ועתירה שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עע"א 17593-11-13) נדחתה בפסק דין מיום 7.1.14 (השופט עדן ). בפסק דינו ייחס בית המשפט משקל גבוה לחוות הדעת של הגורמים הסוציאליים בעניינו של המבקש, שלא באו בהמלצה חיובית לגביו.
ב.
בבקשה נטען, כי במשך תקופה ארוכה סורבו פניותיו של המבקש ליציאה לחופשה בנימוק כי הוא מסווג כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה), הגם שלא היה מקום לסווגו ככזה. מנימוק זה – כך נטען – סורבה גם פנייתו של המבקש נשוא הליך זה, והנימוק בדבר חוות דעתם של הגורמים הסוציאליים הועלו רק במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי. המבקש גורס, כי יש לתת לכך משקל בבחינת בקשתו הנוכחית. עוד נטען בבקשה, כי ההסתמכות על הדו"ח הסוציאלי מרוקנת מתוכן את שיקול דעתו של הגורם המוסמך, ומכל מקום הדו"ח אינו חד-משמעי.
ג.
בתגובת המשיב (מיום 27.2.14) נטען, כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש, ועל כן אין להיעתר לה. לגוף הדברים נטען, כי ההחלטה, אשר נסמכת על חוות דעתם של הגורמים הסוציאליים, סבירה ואין להתערב בה.
ד.
לאחר העיון, חוששני כי לא אוכל להיעתר לבקשה. אף מבלי להידרש לאמות המידה לפיהן תישקל רשות ערעור בכגון דא (ראו רע"ב 697/13 מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר נ' מוסלי (5.3.13), בפסקה י"ג), איני סבור כי במהות נפל דופי באורח המצדיק לעת זו התערבות בהחלטת המשיב ובפסק דינו של בית המשפט קמא, בנתון לאמור להלן.
ה.
אכן, " גם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה, הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדיין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של אדם – אדם העומד באמות המידה לכך " (רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (2007)). אין חולק, כי ההכרעה בבקשת חופשה מצויה בידיו של הגורם המוסמך, וככל שמוגשת השגה – בידיו של בית המשפט, אולם חוות דעתם של גורמים מקצועיים אובייקטיביים משמשת להם כמעין מורת דרך (ראו, בהיקש לעניין מב"ן (המרכז לבריאות הנפש), עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678). בנדוננו, אכן הוברר לאחר תקופה מסוימת – לכך נידרש להלן – כי אין המבקש במצב של הגבלות אלמ"ב. ועם זאת, דעתם והמלצתם של הגורמים המקצועיים – הגורמים הסוציאליים בבית הסוהר – היתה כי אין לאשר למבקש חופשות; בדו"ח צוין, כי המבקש נעדר מוטיבציה להשתלב בטיפול, אינו רואה נזקקות טיפולית, ומתקשה להתחבר לחלקים הבעייתיים באישיותו. נוכח זאת, קיים קושי לעת זו להתערב בהחלטתו של המשיב ובהכרעתו של בית המשפט קמא. לצד זאת יש לציין, כי בדו"ח הסוציאלי נאמר ש"לאחרונה החל [המבקש – א"ר] לגלות מוטיבציה להשתלב בקבוצות טיפוליות". יש לקוות, כי המבקש יתמיד בהליך הטיפולי, באופן שיאפשר לשקול את בקשותיו העתידיות באור חיובי. על המבקש לזכור בהקשר זה, כי עתיד חופשותיו נתון במידה רבה בידיו. בהקשר זה יש לציין, כי בדו"ח הסוציאלי נאמר שהמבקש אינו משולב בטיפול גם "לאור קושי שפתי"; חזקה על המשיב כי בידיו לפתור קושי זה, שאינו צריך לעמוד לרועץ למבקש.
ו.
המבקש טוען, כאמור, כי בעבר סורבו בקשותיו לחופשות נוכח סיווגו – המוטעה לפי הטענה – כאסיר אלמ"ב. אכן, מן המסמכים שבתיק עולה כי נימוקי הסירוב לבקשתו של
המבקש לבשו צורה אחת בתשובתו של המשיב לפניית המבקש (אלימות במשפחה), וצורה אחרת בבית המשפט המחוזי (הדו"ח הסוציאלי). ואולם, כעולה מתגובת המשיב, בעבר סווג המבקש – פעמיים – כאסיר אלמ"ב בעקבות מידע שהגיע מן המשטרה בדבר תיקי חקירה שעניינם אלימות במשפחה, ובכל אחת מן הפעמים שינתה ועדת האלמ"ב את סיווגו לקולה; בתגובה לא פורט מדוע נסגרו אותם תיקים. יש לציין, כי לפי עדכון נוהל עבודת הועדות לעבירות במשפחה אצל המשיב מיום 8.12.13 (מש/7) "אסירים שתיק החקירה לגביהם נסגר מחוסר אשמה לא יועברו לוועדת אלמ"ב". מכל מקום, סבורני כי אין בכך כדי להטות את הכף עדי קביעה כי חרף הדו"ח הסוציאלי רשאי המבקש כיום לצאת לחופשה; ואולם, בבוא העת לדון שוב בחופשות המבקש, ראוי לשקלל את האמור כדי שלא יימצא נפסד בהקשר זה, למצער בלוח הזמנים.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה
היום, ל' באדר א התשע"ד (2.3.2014).
ש ו פ ט