רע"ב 5125/08 ראובן גרציאני נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר), לפיה נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו לצאת לחופשה מן הכלא.

1.

המבקש מרצה החל מיום 5.9.94 עונש מאסר עולם בגין עבירת רצח בה הורשע. משנקצב עונשו של המבקש לתקופה של 30 שנים, ובחלוף 7 שנים מהמועד בו החל המבקש לרצות את עונשו, פנה הלה מספר פעמים בבקשה לאפשר את יציאתו לחופשה מן הכלא. עד כה טרם אושרה יציאתו לחופשה. יצוין, כי המבקש מרצה את עונשו באגף המיועד לאסירים שאינם משתמשים בסמים ובעלי רמת משמעת גבוהה.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בפעם השישית במספר, על-מנת שתאושר יציאתו לחופשה. בית המשפט קבע כי על אף שבעבר היה מידע לגבי כוונה של המבקש לפגוע באחרים אם יצא לחופשה, לאחרונה לא הוצג מידע כזה. כמו-כן, עמד בית המשפט על כך שלא ניתן למנוע את יציאת המבקש לחופשה אך בשל סברה, שאינה מבוססת ומגובה בנתונים, כי בכוונת בניו של האדם אותו רצח המבקש לפגוע בו. לפיכך, הורה בית המשפט למשטרת ישראל לבצע בדיקה עניינית ביחס לבניו של הקורבן כדי לגבש תמונה ברורה ומפורטת באשר למידת המסוכנות הנשקפת מהם למנוח. עוד קבע בית המשפט כי במידה ולא תעלה מהבדיקה מסוכנות ממשית או נראית לעין ישקול המשיב שוב את החלטתו שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה.

לאחר שנערכה בדיקה כאמור, ערך בית המשפט דיון נוסף בעניינו של המבקש. בסופו של הדיון קבע בית המשפט כי על סמך חומר מודיעיני חסוי שהוצג לו נחה דעתו כי עמדת המשיב, המתנגד ליציאת המבקש לחופשה, הינה מוצדקת ואין מקום להתערב בה.

מכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקש טוען כי עניינו מעורר מספר שאלות עקרוניות המצדיקות היענות לבקשה. ראשית טוען הוא כי קיים פער ממשי בין הטענות שהוצגו בבית המשפט על-ידי המשיב בכל אחד מהדיונים, כך שבעוד שבדיון הראשון עיקר טענותיו של המשיב התמקדו במסוכנות הנשקפת למבקש מבניו של הקורבן, בדיון השני – במסגרתו התקבלה ההחלטה הסופית על-ידי בית המשפט – הציג המשיב מידע הנוגע למסוכנות הנשקפת מן המבקש לציבור. אשר למידע שהוצג בדיון השני טוען המבקש כי מדובר במידע מחודש אוגוסט 2007, שהיה ברשותו של המשיב מזה מספר חודשים, אך הלה בחר שלא להציגו בדיון הראשון. שנית, טוען המבקש כי עניינו מצדיק בחינה עקרונית של השאלה האם די בחשש לפגיעה בשלומו של אסיר המבקש לצאת לחופשה כדי למנוע מאותו אסיר את היציאה לחופשה, ומה צריך להיות טיבו של כדי שיצדיק את מניעת החופשה. לעניין זה מוסיף הוא כי היה על בית המשפט לבחון חלופות שיאפשרו איזון בין זכויותיו לבין שלום הציבור, כגון חופשה בתנאי מעצר בית. לבסוף, טוען המבקש כי סירובו העקבי של המשיב לאפשר את יציאתו לחופשה פוגע פגיעה קשה ובלתי-מוצדקת באינטרסים שלו, ובפרט בהתחשב בכך שהתנהגותו בכלא מוכיחה כי הוא ראוי לחופשה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית אחרת החורגת מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.1986); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים בית הסוהר מעשיהו, פ"ד נח(2) 326, 330 (2004)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, לא מצאתי כי יש בהן כדי לחרוג מנסיבות עניינו האישי. כך למשל, לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי עניינו מצדיק דיון בשאלה מתי ניתן למנוע מאסיר לצאת לחופשה בשל חשש לבטחונו, שכן במקרה דנן הובאו ידיעות שהניחו את דעתו של בית המשפט המחוזי הן באשר למסוכנות הנשקפת מן המבקש, הן באשר לחשש לפגיעה בו. בהקשר זה אוסיף כי דין טענותיו של המבקש בדבר "שינוי חזית" שביצע המשיב במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי להידחות. שכן, כידוע, השיקול העיקרי אותו על המשיב לבחון במסגרת ההחלטה האם לאפשר את שחרורו של אסיר לחופשה הינו המסוכנות הנשקפת ממנו לבטחון הציבור. כבר נקבע כי: "כאשר מונחים על כף המאזניים האינטרס של האסיר לצאת לחופשה מול אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנותו של האסיר, הרי ככלל תהא ידו של האינטרס השני על העליונה" (עע"א 6481/01 אל עביד נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 678, 714 (2003). כן ראו למשל: עע"א 8436/96 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.3.1997); רע"ב 9898/06 מ' ז' נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 18.11.2007)). אכן, יש לאזן שיקול זה אל מול שיקולים אחרים, אולם משנמצא אצל המשיב מידע רלוונטי לעניין המסוכנות, באפשרותו, ואף מחובתו להציגו לבית המשפט הדן בעתירה הנוגעת לשחרורו של אסיר. על כן, כאמור, לא מצאתי כי בקשתו של המבקש מגלה שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער.

מעבר לכך, גם לגופם של דברים נראה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב בעניינו של המבקש. כידוע, לאסיר המרצה עונשו אין זכות קנויה לצאת לחופשה. החופשה היא בגדר פריבילגיה המוענקת לאסיר בהתאם לשיקול-דעתם של הגורמים המוסמכים (ראו למשל: רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 22.6.2004); רע"ב 1345/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 19.2.2007)). בהתאם לכך, כאשר בית המשפט בוחן את החלטת המשיב, שהינו הגורם המקצועי המוסמך לעניין זה, עליו לבחון אך את סבירות שיקול-הדעת שהופעל על-ידי המשיב ולא להחליף את שיקול-דעתו בזה של בית המשפט (ראו למשל: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 7424/00 מישלב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 12.11.2000)). אכן, כפי שטוען המבקש, על המשיב, ככל רשות מנהלית, לבסס את החלטתו על מידע עדכני ורלוונטי. עם זאת, בענייננו, בחן בית המשפט המחוזי את הנתונים שעמדו בבסיס החלטת המשיב שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה, תוך שנתן דעתו באופן מפורש לשאלת עדכניות המידע עליו מבוססת החלטה. משמצא בית המשפט המחוזי כי נתונים אלו מצדיקים את החלטתו של המשיב, איני רואה להתערב בהחלטתו.

4.

הבקשה נדחית, איפוא, מכל הטעמים שפורטו לעיל.