רע"ב 5372/13 ויקטור מישייב נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה השופט א' טל) מיום 3.7.2013 בעת"א 1175-06-13, בגדרה נדחתה עתירת המבקש להתיר לו מפגשי התייחדות, ועל החלטה נוספת מיום 23.7.13, אשר דחתה את בקשתו "לחידוש הדיון בעתירה".

1.

המבקש מרצה מאסר מצטבר בן ארבע שנים ושמונה חודשים החל מיום 16.9.2009, לאחר שהורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדרי טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכח במסגרת פרשיה בתחום עסקאות הסמים (גזר דינה של השופטת ורדה מרוז בת"פ (מחוזי מר') 4065-10-09 (1.2.2011)) , וכן בגין הרשעתו, על-פי הודאתו במסגרת תיקים שצורפו, בעבירות איומים, הטרדת עד ותקיפת עובד ציבור.

לאורך מאסרו הותר למבקש לקיים מפגשי התייחדות חודשיים עד אשר בחודש פברואר 2013 הוחלט על הפסקת המפגשים. המבקש עתר כנגד החלטה זו והיא בוטלה ביום 21.2.2013 (עת"א 11863-02-13 בית המשפט המחוזי מרכז). בהתאם להחלטה, הותר למבקש לקיים מפגשי התייחדות בחודשים פברואר ומרץ, אולם ביום 11.4.2013, לאור קבלת מידע חסוי חדש בעניינו של המבקש המצביע על התנהגות שלילית, החליט מפקד בית הסוהר לשלול מן המבקש טובת הנאה זו. עתירת המבקש לאפשר לו להמשיך את קיום מפגשי ההתייחדות החודשיים עם אשתו נדחתה, בשל המידעים המודיעיניים האמורים המעידים על התנהגות שלילית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.

המבקש טוען כי לזכות ההתייחדות מעמד בכורה, אשר אין לשלול אותה מאסיר אלא לאחר שלילתן של טובות הנאה אחרות הפחותות בחשיבותן. כן טוען המבקש כי ניתן לשלול את הזכות להתייחדות רק כאשר ישנה ראיה כי זו תנוצל למטרות שליליות. עוד נטען כי הפרפראזות לגבי החומר המודיעיני הועברו לידי המבקש רק לאחר הדיון בעתירה, וכי אחת הידיעות ישנה יחסית ולכן אין להסתמך עליה.

3.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן מקום בו הבקשה מגלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 10475/09

פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.1.2010), בפסקה 4 והאסמכתאות שם ). הבקשה שלפני אינה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וככזו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת אף לפי הגישה המרחיבה את אמות המידה לפיהן יש לבחון עתירות אסיר (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה פסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס

(11.3.2009)).

4.

גם לגופו של עניין לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהחלטה. סעיף 5 לפקודת ההתייחדות וסיוע לפריון אסירים ועצורים (פקודות נציבות בתי הסוהר) קובע במפורש כי התייחדות היא טובת הנאה המותנית בהתנהגות טובה במהלך ריצוי המאסר. בית משפט זה עמד לא אחת על כך, שאף שקיום הזכות להתייחדות "מובן הוא מאליו", גם זכות זו מוגבלת בעצם הצורך לניהול תקין של החיים בבית הכלא (עע"א 4714/04

עמיר נ' שירות בתי הסוהר נט(6) 145, ראו פסקה 15, 22-20 והאסמכתאות שם (2005)). חובת הרשות המוסמכת לשקול את צרכי האסירים לקיום יחסי אישות אל מול האינטרסים הנוגדים – שיקולי סדר, ביטחון ומשמעת בכלא (ראו רע"ב 6699/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 31.8.2008)). ובקיצור, בהיות זכות ההתייחדות בגדר טובת הנאה, גם אם בעלת מעמד, הרי שלצורך שלילתה אין המשיב נדרש להראות כי קיים חשש כי ההתייחדות תנוצל לצורך מעשים פליליים (כגון הברחת חפצים אל בין כתלי בית הסוהר), וניתן לשלול טובת הנאה זו בגין התנהגות שלילית של האסיר, אף אם אינה קשורה לעצם ההתייחדות.

במקרה דנן, בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 17.4.2013 כי "יש במידעים החסויים כדי ללמד על התנהגות שלילית של העותר, שהיא עקבית להתנהגות שלילית שהתקבלה במידעים שהוצגו בפני לפני מתן ההיתר להתייחדויות, ויש בהם... כדי להצדיק את עמדת המשיב שלא לאפשר לעותר להתייחד עם אישתו". בהחלטתו מיום 3.7.2013 דחה בצדק בית משפט קמא את הטענה כי יש צורך בהוכחת הקשר בין התנהגות השלילית לבין ההתייחדות.

בנוסף, אין לקבל את טענת המבקש כי מידע בן מספר חודשים אינו עדכני (וראו רע"ב 2024/13 שורפי נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 5 להחלטתי והאסמכתאות שם (16.5.2013)). בהקשר זה אוסיף, כי ככל שהמבקש סבור כי יש לשקול מחדש את בקשתו לנוכח העדר רלוונטיות של הידיעות המודיעיניות אשר עמדו בבסיס החלטתו של בית משפט קמא, פתוחה בפניו הדרך לעלות טענה זו בפני המשיב, ולאחר מכן במסגרת עתירת אסיר חדשה ככל שתהא עילה לכך. אין מקום להתייחס לידיעה חדשה שלא הייתה בפני הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר בעת קבלת ההחלטה ובפני בית משפט קמא, במסגרת בקשת רשות ערעור.

5.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.