רע"ב 6868/17 יעקב (יאשה) ישייב נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 18.7.2017 (עת"א 37664-05-17, כבוד השופט א' משניות ) (להלן: הבקשה ו- פסק הדין , בהתאמה). בפסק הדין נדחתה עתירת אסיר שעניינה מתן היתר להכנסת בנו של המבקש

(אז תינוק בן חמישה חודשים) למפגשי התייחדות בבית הסוהר בין המבקש לבין רעייתו, שהיא אימו של התינוק.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

1.

המבקש הוא אסיר המרצה מאסר בן כשבע שנים בבית הסוהר "אלה". זאת, לאחר שהורשע בביצוע עבירות סחיטה באיומים ועבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ולאחר שהופעל מאסר על תנאי שנגזר עליו במסגרת ת"פ 40251-05 (כבוד השופט

ח' כבוב) (ת"פ 58884-03-14, כבוד השופטת ג' שלו ). בנוסף מרצה המבקש עונש מאסר קודם שהוטל עליו, משהופקע רישיון שחרור על תנאי שהוענק לו בשנת 2013 (עת"א 35450-11-15, כבוד הנשיא א' טל – אב"ד , כבוד השופטים ז' בוסתן ו- ש' בורנשטין ). המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 25.3.2014 ובהתאם מועד השחרור לאחר ריצוי מלוא תקופת המאסר הוא 22.5.2021, ומועד השחרור לאחר ריצוי שני שלישים מהמאסר הוא ביום 21.9.2019.

לדברי המבקש, במשך תקופת מאסרו (למעלה משלוש שנים) התקשו הוא ורעייתו להביא ילד לעולם במסגרת מפגשי ההתייחדות. כנטען על ידו, רק אחרי שאושרו לבני הזוג מפגשי התייחדות כפולים ובעקבות סדרת טיפולי פוריות שעברו, בחודש פברואר 2017 נולד בנם הבכור. כעת, הם מעוניינים להביא יחדיו ילד נוסף לעולם.

2.

ביום 18.5.2017 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מנהליים שבמסגרתה ביקש כי יורה למשיבים – שירות בתי הסוהר (כלא אלה) (להלן: שב"ס ) ומשטרת ישראל – לאפשר לרעייתו להכניס את בנם התינוק למפגשי התייחדות (להלן: העתירה ). זאת לאחר שקודם להגשת העתירה, ביום 24.4.2017, פנה המבקש באמצעות באת כוחו לשב"ס בבקשה דומה וזו נדחתה.

הרקע להגשת העתירה הוא נסיבות חריגות שלגישת המבקש מתקיימות בעניינו ובפרט העובדה שבנו התינוק עודנו יונק ומתקשה להתרגל לאכילה שלא באמצעות אימו. לדברי המבקש, רעייתו מגיעה למפגשי ההתייחדות בתחבורה ציבורית, מהעיר חדרה שבה היא מתגוררת לבית סוהר "אלה" הממוקם בבאר שבע. לטענתו, נסיעה זו אורכת שעות ארוכות ומעמידה את רעייתו בפני חלופה בלתי אפשרית של הותרת בנה התינוק למשך זמן ממושך בבית, ללא יכולת לאכול. בשל כך, וכמצוין בעתירה, אין באפשרות רעיית המבקש להגיע למפגשי ההתייחדות בלא התינוק. לצד זאת, ציין המבקש כי הוא ורעייתו אינם זוג צעיר וחוו קשיים בכניסה להריון הקודם ולכן הם נדרשים "לנצל" את כל מפגשי ההתייחדות שעומדים לרשותם על מנת שיצלח בידם להביא ילד נוסף לעולם. להשלמת התמונה יוער כי המבקש ביקש להכניס את בנו התינוק למפגשי ההתייחדות עד שימלאו לו שנה, כפי שהיה נהוג לפי פקודת נציבות בתי הסוהר שהסדירה את נושא ההתייחדות, קודם שזו תוקנה.

3.

ביום 18.7.2017, בתום דיון בעתירה, הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על דחייתה. בפסק הדין חזר בית המשפט על עמדת שב"ס שלפיה הנושא הוסדר באופן מפורש בפקודת נציבות שתוקנה לאחרונה וכי עתירות בנושא – הן בבתי המשפט המחוזיים והן בבית המשפט העליון – נדחו. בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת שב"ס במידה שמצדיקה התערבותו. עם זאת, ציין בית המשפט כי "העותר מעוניין באמת ובתמים להביא עוד ילד לעולם, ולצורך זה ראוי לאפשר לו לקיים התייחדויות במועד המתאים עם אשתו". בהקשר זה צוין כי מצופה מהצדדים לבחון ביניהם את החלופות השונות שהוצגו במהלך הדיון, על מנת שיימצא פתרון מוסכם שיאפשר התייחדות גם בנסיבות החריגות שהעלה המבקש במהלך הדיון.

בהמשך להתבטאויות אלה של בית המשפט, יום לאחר הדיון בעתירה (19.7.2017) פנתה באת כוחו של המבקש במכתב לקצינת האסירים בבית סוהר "אלה" שבו ביקשה כי תיבדק האפשרות שרעיית המבקש תגיע להתייחדות יחד עם מלווה שישמור על התינוק בין כותלי בית הסוהר בזמן מפגש ההתייחדות. ביום 30.7.2017 הושב למבקש כי לא ניתן לאשר את כניסת המלווה עם התינוק לתוך בית הסוהר; אך עם זאת צוין כי המבקש יוכל לקיים את מפגש ההתייחדות במועד שיתאים לו ולרעייתו, כאשר המלווה והתינוק ימתינו בקרבת מקום מחוץ לכותלי בית הסוהר. בהינתן האמור, ביום 6.9.2017 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הרקע הנורמטיבי הצריך לעניין

4.

פקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.47.00 שכותרתה "התייחדות אסירים ועצורים" ושתוקנה ביום 23.5.2016, מסדירה את הכללים המנחים והשיטה שלפיה יש לנקוט בהחלטה בבקשת אסיר (או עצור שמצוי לפחות שישה חודשים ברציפות במשמורת חוקית) למפגש התייחדות (להלן: הפקודה ו- בקשת התייחדות , בהתאמה). כמפורט בתגובת המשיבים, טרם תיקון הפקודה, נשאה הפקודה המקורית את הכותרת "התייחדות וסיוע לפריון אסירים ועצורים" (להלן: הפקודה המקורית ). לדברי המשיבים, בתום עבודת מטה הוחלט לייחד את הפקודה המקורית לנושא ההתייחדות, ולצד זאת להתקין פקודת חדשה לנושא טיפולי פוריות – פקודת נציבות מספר 04.48.00 שכותרתה "טיפולי פוריות לאסירים". למען הסדר הטוב יצוין כי פקודות הנציבות ניתנות מכוח סעיף 80א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 שמסמיך את נציב(ת) שב"ס להוציא פקודות כלליות שיכללו פירוט בנוגע ל"ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בו והבטחת פעולתו התקינה".

5.

בהתאם לפקודה, מפקד בית הסוהר רשאי לאשר לאסיר שאינו יוצא לחופשה (למעט חופשה חריגה), טובת הנאה מסוג התייחדות. כדי שאסיר יהא זכאי לטובת הנאה זו עליו לגלות התנהגות טובה במהלך תקופת מאסרו וכן נדרש אישור רופא היחידה. מפקד בית הסוהר רשאי לאשר או למנוע את בקשת ההתייחדות; כשמובהר שככל שהתנאים שנמנו בפקודה חדלו להתקיים, תישלל טובת ההנאה מהאסיר. אסיר שאושרה בקשתו יוכל להתייחד עם בת זוגו בתדירות שלא תעלה על אחת לחודש, במועד שיתואם לפחות שבועיים מראש. ככלל, משך זמן מפגש ההתייחדות לא יעלה על שמונה שעות, בכפוף למגבלות סדר היום בבית הסוהר. עוד יצוין, כי לפי הפקודה ניתן להכניס ציוד מסוים לחדר ההתייחדות, תוך שהודגש כי בכניסתה ובצאתה של בת הזוג מבית הסוהר ייערך חיפוש על גופה ובכליה.

בסעיף 15 לפקודה מצוינת ההוראה הרלוונטית לענייננו שכותרתה "הימצאות תינוק במפגש ההתייחדות". לפי הוראה זו " ככלל, לא תאושר הכנסת תינוק למפגש ההתייחדות, למעט אסירה אשר תינוקה מוחזק עימה במתקן הכליאה " (להלן: ההוראה ). נוסחה של הוראה זו שוּנה עם תיקון הפקודה המקורית. טרם התיקון קבע סעיף 10א לפקודה שכותרתו "הכנסת תינוק ומזון", כי "מפקד ביס"ר יהיה מוסמך לאשר בקשת אסיר לאפשר כניסת תינוק עד גיל שנה בלבד עם אימו לחדר התייחדות". הנה כי כן, חל שינוי בעמדת שב"ס בנושא; בעוד בעבר אסיר יכול היה לבקש את אישור מפקד בית הסוהר לעניין הכנסת תינוק למפגש ההתייחדות (כל עוד גילו של התינוק קטן משנה), עם תיקון הפקודה הובהר שככלל אין להכניס תינוק למפגש ההתייחדות, ללא תלות בגילו. כחריג לכלל זה נקבע כי במקרה של אסירה שתינוקה ממילא מוחזק עמה בבית הסוהר, היא רשאית להכניסו למפגש ההתייחדות.

6.

לאחר תיקון הפקודה הוגשו שני הליכים לבית משפט זה, שהמבקש והמשיבים מפנים אליהם, שתקפו את תיקון ההוראה ובכלל זה את חוקתיותה – רע"ב 5603/16 מוסלי נ. מדינת ישראל שהוגש ביום 13.7.2016 (להלן: עניין מוסלי ) ובג"ץ 6757/16 זדורוב נ. נציבות שירות בתי הסוהר שהוגש ביום 4.9.2016 (להלן: עניין זדורוב ). עניין מוסלי הועבר לדיון בפני הרכב תלתא, ומשהוגש עניין זדורוב נקבע שהם יישמעו יחדיו. לקראת מועד הדיון שנקבע, עניין מוסלי נמחק לבקשת המבקש שבין לבין השתחרר מבית הסוהר. לאחר שהתקיים דיון ביום 21.11.2016 בעניין זדורוב, העתירה נמחקה לבקשת העותרים תוך שצוין כי טענותיהם בבית המשפט המחוזי שמורות להם. במצב דברים זה, משלא נתבררו אותם הליכים לגופם, אין בהם כדי לתרום להכרעה בענייננו.

הבקשה לרשות ערעור

7.

לגישת המבקש, יישום ההוראה בעניינו מביא לתוצאות קשות: ניתוק האם ותינוקה בזמן ההתייחדות (לרבות הפסקת ההנקה), ולחלופין הקפאת מפגשי ההתייחדות ופגיעה בזכותו של האסיר וברצונו להביא ילד נוסף. לטענת המבקש, הפגיעה שנגרמת לו איננה סבירה משעה שנועדה לקדם אינטרסים מנהליים גרידא ולנוכח ההפליה שעומדת בבסיסה בין אוכלוסיית האסירים לבין אוכלוסיית האסירות שרשאיות להכניס את תינוקן לחדר ההתייחדות. עוד מוסיף המבקש כי בהינתן תוצאות אלו והדילמה הקשה שבה הן מציבות את רעייתו של האסיר, בקשתו נוגעת לעניין בעל חשיבות הפוגע בזכויותיהם של אסירים רבים, בייחוד כאלה הסובלים מקשיי פריון.

המבקש טוען כי היות שברישא של ההוראה צוינה המילה "ככלל", יש להעניק להוראה פרשנות מקילה, לטובת האסיר, המעניקה לשב"ס שיקול דעת לחרוג מן הכלל במקרים מתאימים. לגישת המבקש, לנוכח הנסיבות הייחודיות של עניינו – ובהן, העובדה שבנו התינוק עודנו יונק ומתקשה להתרגל לאכילה שלא באמצעות אימו; המרחק בין מקום מגורי רעייתו לבית הסוהר שבו הוא כלוא; והעובדה שהוא ורעייתו אינם זוג צעיר וחוו קשיים בכניסה להריון הקודם – על בית המשפט להתערב בפסק הדין. זאת בפרט בהינתן שהמבקש מעוניין בהתייחדות אך ורק לצרכי פריון ומתוך "רצון אמיתי להביא צאצאים לעולם" ולא לשם קירבה או קיום יחסי אישות.

8.

בהתייחס לעמדת המשיבים כפי שהובאה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, טוען המבקש כי ניתן להפיג את חששם הנוגע לביטחון התינוק ולאחריות הנזיקית ששב"ס עלול לחוב בה, וזאת באמצעות חתימת האימהות – בנות הזוג של האסירים – על ויתור ביטוחי, כפי שהיה נהוג בעת שהפקודה המקורית הייתה בתוקף. בנוגע לתופעת ההברחות האסורות לתוך בית הסוהר, שעליה עמדו המשיבים, מציין המבקש כי במשך כל השנים שבהן הותר להכניס תינוק לבית הסוהר נמצא רק מקרה בודד של הברחה בשעת התייחדות.

לסיום מדגיש המבקש כי לנוכח גילו של התינוק, יש לדון בבקשה בדחיפות שכן נותרו מעט מפגשי התייחדות (שמתקיימים אחת לחודש) עד שימלאו לתינוק שנה. עוד מפנה המבקש לדיונים קודמים של בית משפט זה בהוראה (עניין מוסלי ועניין זדורוב , שנזכרו לעיל ), ולכך שבעבר בית המשפט ראה לנכון לדון בסוגיה במותב תלתא. בהקשר זה מדגיש המבקש כי לנוכח העובדה שבית המשפט "לא סתם את הגולל על העתירות והן נמחקו לבקשות העותרים"; ובהינתן נסיבותיו הייחודיות של המבקש ובפרט העובדה שבנו התינוק עודנו יונק, מוצדק כי בית משפט זה יתערב בפסק הדין. בשולי הדברים מציין המבקש כי ההוראה אף מביאה לניתוק הקשר בינו לבין בנו, שכן הביקורים הפתוחים אינם מספיקים ליצירת אווירה נעימה עבור תינוק של שהות בחיק הוריו, ולכן גם מן הטעם הזה על בית המשפט לקבל את הבקשה.

9.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף. ראשית, הבקשה נוגעת ליישום ההוראה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש וככזו אינה עומדת באמת המידה שהותוותה בפסיקה למתן רשות ערעור. שנית, אף בהינתן שבנו של המבקש אינו יכול לאכול אלא בהנקה מאימו (טענה שלא אומתה במסמכים מתאימים), ישנן חלופות סבירות אחרות לזו שנתבקשה היכולות להבטיח הן קיום מפגש התייחדות והן מענה להנקה, ככל שיהיה בכך צורך. בתוך כך, מציינים המשיבים את החלופה שרעייתו של המבקש תגיע עם מלווה שבמהלך מפגש ההתייחדות ישהה עם התינוק מחוץ לבית הסוהר, ובקרבתו (למשל במרכז מסחרי המצוי במרחק של כשלושה ק"מ מבית סוהר "אלה"). חלופה זו תאפשר לרעייתו של המבקש להיות זמינה לתינוק ולצאת להניקו אם הדבר יהא נדרש. אמנם הודגש שככל שרעייתו של המבקש תצא מבית הסוהר היא לא תוכל לשוב ולהיכנס חזרה, אך לצד זאת הובהר כי שמונה השעות שהוקצבו למפגש ההתייחדות הם זמן מקסימום ואין מניעה לקצרן. בהקשר זה ציינו המשיבים את נכונותם לסייע למבקש לממש את החלופה שתוארה באמצעות קביעת מועד ההתייחדות בשעות שבהן המרכז המסחרי שליד בית הסוהר פתוח והעמדת הטלפון הישיר של קצינת האסירים בבית הסוהר "אלה" לשימוש המלווה, כדי שניתן יהיה לקרוא לרעייתו של המבקש לצאת לתינוקה, במידת הצורך.

10.

לגישת המשיבים יש לדחות את הבקשה אף לגופה בהעדר עילה להתערב בהחלטה שהתקבלה בהתאם להוראת הפקודה בנושא. לטענת המשיבים בעת עבודת המטה לתיקון הפקודה, הוקמה ועדה פנימית שדנה במספר סוגיות שהציפו, בין היתר, קציני האסירים במתקני הכליאה בנוגע להתייחדות. בהקשר זה ציינו המשיבים שלצד תכליות ההתייחדות השונות – חיזוק הקשר הזוגי; פריון; כלי ליצירת מוטיבציה להתנהגות חיובית; ואמצעי להפגת מתחים ותסכול מיני – ניצבים אינטרסים ושיקולים כבדי משקל אחרים הנוגעים לניהול תקין של בתי הסוהר, והאיזון בין אלה לאלה הוא שעומד בבסיס הוראות הפקודה. כך, ביחס להוראת סעיף 15 לפקודה (היא ההוראה, כהגדרתה לעיל), הודגש כי החלטת שב"ס שלא לאפשר הכנסת תינוק לחדר ההתייחדות נועדה להגן על תכליות ראויות ומוצדקות. ראשית, ההוראה נועדה למנוע את התופעה של הברחות חפצים אסורים וחומרים מסוכנים לבית הסוהר (להלן ולעיל: הברחות אסורות ). מאחר שמפגש ההתייחדות אינו נתון לפיקוח (בניגוד לביקורים רגילים בבית הסוהר) ומתקיים בתא סגור, נעול ומבודד, גובר החשש כי ההתייחדות תשמש להברחות כאמור. זאת במיוחד במצב שבו נכנס תינוק למפגש, שמטבע הדברים לא תמיד ניתן לבדוק אותו ואת הציוד הנלווה לו באופן מעמיק ומספק. כראיה לחומרת התופעה מפנים המשיבים לכך שהחל משנת 2017 ועד עתה, נתפסו למעלה מ-200 מקרים של הברחות אסורות. להשלמת טיעונם מציינים המשיבים כי הברחות אסורות, למשל של סמים, הן בעלות פוטנציאל פגיעה באוכלוסיית האסירים כולה. שיקול נוסף העומד בבסיס ההוראה הוא הרצון לשמור על שלומו ובטחונו של התינוק עצמו. בהקשר זה מבהירים המשיבים כי הכנסת תינוק לחדר ההתייחדות שאינו מתאים לשהות תינוק, כשהנעשה בחדר אינו מפוקח על ידי שב"ס, חושף את התינוק עצמו לנזקים שונים וכתוצאה מכך עשוי להטיל על שב"ס את נטל האחריות לנזקים הללו. עוד מוסיפים המשיבים כי אין בידיהם להעמיד טיפול רפואי מתאים לתינוק בין כותלי בית הסוהר וכי בכל מקרה זמן התגובה להענקת טיפול רפואי בשעת הצורך – בין היתר בשל בידודו של חדר ההתייחדות – עלול לבדו להביא להחמרה במצבו של תינוק שנמצא במצוקה רפואית כלשהי.

לבסוף מוסיפים המשיבים כי קיים שוני אינהרנטי בין אסיר שילדו מתגורר עם אימו מחוץ לבית הסוהר, לבין המקרה החריג של אסירה שתינוקה מוחזק יחד עמה במתקן הכליאה. במקרה השני, התינוק שוהה כל העת בבית הסוהר, צמוד לאימו וממילא מצוי באחריות שב"ס. במצב דברים כזה, לא עומדות לאם האסירה החלופות שעומדות לבת הזוג של האסיר להותרת התינוק בהשגחת מבוגר אחר מחוץ לכותלי בית הסוהר. עוד מוסיפים המשיבים בשולי תגובתם כי מקריאת פרוטוקול הדיון של עניין זדורוב שנזכר לעיל, דומה כי בית המשפט סבר שאין מקום להתערב בהוראת הפקודה בעניין הכנסת תינוק לחדר התייחדות ואף הועלתה חלופה דומה לזו שהציע שב"ס למבקש – השגחה על התינוק בקרבת בית הסוהר.

דיון והכרעה

11.

עסקינן בבקשה שעיקרה אופן מימוש טובת הנאה מסוג התייחדות. הגם שמדובר בטובת הנאה בעלת מעמד, בית משפט זה קבע לא אחת כי שב"ס רשאי להעניקה בתנאים, תוך שהוא מאזן בין צרכי האסיר המבקש לקיים התייחדות ובין אינטרסים הנוגעים לסדרי בית הסוהר ולניהולו. יפים בהקשר זה דברי השופטת א' פרוקצ'יה ב רע"ב 2416/05 פלוני ז"ל נ' שרות בתי הסוהר , פ"ד סב (3) 13,

בפסקה 14 (2007):

"ההכרה של הרשות המוסמכת בצרכי ההתייחדות של אסירים אינה מוחלטת, והיא כפופה לתנאים שונים . הצורך בהתייחדות איננו מסוג צרכי הקיום הבסיסיים של האסיר שחובה לספקם בכל עת ובכל מצב כתנאי קיומי שבלעדיו אין, כמו אכילה, שתייה וטיפול רפואי הכרחי. כנגד הצורך המוכר לספק לאסירים תנאים מתאימים לקיום יחסי אישות גם בהיותם בכלא, עשויים לעמוד שיקולים נוגדים לגיטימיים שעל הרשות לשקול. בין שיקולים אלה נמנים היבטים הקשורים בסדרי בית הסוהר והיקף המשאבים העומדים לרשותו; שיקולי סדר, בטחון ומשמעת בכלא; דאגה לשוויון תנאים בין האסירים, ואחריות לביטחונם האישי ולשלומם של המבקרים בכלא (פרשת וייל, שם; רע"ב 4338/95 חזן נ' שירות בתי הסוהר, פד"י מט (5) 274 (1996)). על הרשות המוסמכת לשקול את צרכיו של האסיר לקיום יחסי אישות, כנגד האינטרסים הנוגדים על-פי עוצמתם, ולאזן ביניהם כראוי." (ההדגשה שלי-ע'ב')

ראו גם רע"ב 8326/16 וידובסקי נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 26 (31.12.2016); רע"ב 5372/13 מישייב נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 4 (3.10.2013); רע"ב 6699/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 12 ( 31.8.2008).

12.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבים ובנספחים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה שלפניי עניינה ביישום הוראת סעיף 15 לפקודה בנסיבות הפרטניות שהציג המבקש. בהינתן שכך, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית וככזו אינה עומדת במבחן שנקבע בפסיקה למתן רשות ערעור (רע"ב 6499/17 סיבוני נ. שירות בתי הסוהר

(25.10.2017); רע"ב 3235/16 חייא נ' שירות בתי סהר (28.6.2016)). יוער, כי אף אם הנטייה היא להחיל אמת מידה גמישה באשר עסקינן למעשה ב"ערעור שני" על החלטה מנהלית (בניגוד ל"ערעור שלישי" על החלטה של גורם מעין שיפוטי, למשל ועדת השחרורים), אינני סבורה כי יש מקום ועילה להתערב בפסק הדין (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 8802/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר (23.3.2015)).

13.

לגופה של הבקשה וכפי שצוין לעיל, הלכה מושרשת היא כי יש לאזן זכויות אסירים, ומקל וחומר טובות הנאה, אל מול אינטרסים ושיקולים אחרים הכרוכים בניהול בית הסוהר. בהקשר זה יוזכר כי בענייננו עסקינן בפגיעה מסוימת ביכולתו של אסיר לממש טובת הנאה המוענקת לו בין כותלי בית הסוהר ולא במקרה שבו נשללה ממנו לחלוטין טובת הנאה זו. סבורתני כי השיקולים שנמנו בתגובת המשיבים ושעומדים ביסוד ההוראה – מניעת הברחות אסורות ושמירה על טובת התינוק – הם שיקולים ראויים. ומכאן, שהחלטת שב"ס לדחות את בקשת האסיר להכניס את בנו התינוק למפגש ההתייחדות, נטועה היטב בגדרי מתחם הסבירות: למבקש עומדת האפשרות להתייחד עם רעייתו אחת לחודש כשילדם התינוק שוהה בקרבת בית הסוהר יחד עם מלווה, תוך שהובטח כי ניתן יהיה להזעיק את רעייתו במידת הצורך.

אינני מקילה ראש ברצונו של המבקש ורעייתו להביא ילד לעולם, ויש לקוות שתקוותם זו אכן תתממש, ואולם אין די ברצונם זה ובעובדה שבנם התינוק עודנו יונק כדי לאפשר להם לקיים את מפגשי ההתייחדות כראות עיניהם. יש להשקיף על הדברים אף על רקע העובדה שגם קודם לתיקון הפקודה לא עמדה לאסירים זכות קנויה להכניס תינוק למפגש ההתייחדות; אפשרות זו ניתנה רק לאחר קבלת אישור מפקד בית הסוהר והוגבלה בגיל התינוק (עד שמלאו לו שנה). בהינתן האמור, החלופה שהוצעה למבקש מאוזנת וסבירה, תוך שרשמתי לפני את הצהרת המשיבים כי יאפשרו למבקש לתאם את מועד ושעות ההתייחדות לזמן שיהיה נוח להמתנה של מלווה עם תינוק מחוץ לבית הסוהר, וכן שיספקו למלווה את הטלפון הישיר של קצינת האסירים כדי שרעייתו של המבקש תהא זמינה לצרכי התינוק, ככל שיהיה בכך צורך.

לסיום יוזכר כי במסגרת בקשתו, טען המבקש כי יש לצקת תוכן לפרשנות המילה "ככלל" שבה פותחת ההוראה. לגישתו, יש לפרש מונח זה לקולא, ככזה המאפשר לשב"ס שיקול דעת ביישום ההוראה. זאת, לעומת פרשנות אפשרית אחרת שלפיה החריג שצוין במסגרת ההוראה לעניין אסירות שתינוקן מוחזק יחד עמן במאסר, מייצג למעשה את החלופה היחידה שאליה מכוונת המילה "ככלל". על פניו דומני כי לשב"ס נתון שיקול דעת בהפעילו את ההוראה. ואולם לא מצאתי להרחיב בסוגיה הפרשנית שהועלתה על ידי המבקש, ואף לא לקבוע מסמרות בנדון, בהינתן מסקנתי כי שיקול הדעת בעניינו של המבקש הופעל כראוי.

14.

סוף דבר, הבקשה נדחית.