פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3235/16
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
איתן חייא
נ ג ד
המשיבים:
1.
שירות בתי סהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק
הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"א 14664-02-16 מיום 5.4.2016 שניתנה
על-ידי הנשיא א' טל
בשם המבקש:
עו"ד מחמוד נעאמנה
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיא א' טל ) בעת"א 14664-02-16 מיום 5.4.2016, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר להמשיך ולמנוע מהמבקש שימוש בטלפון (למעט שיחות עם עורך דינו), וכן להמשיך ולהגביל את זכאות המבקש לביקורים ולמפגשי התייחדות עם אשתו.
1.המבקש מרצה 20 שנות מאסר בגין הרשעתו בשורה של עבירות חמורות, בהן קשירת קשר לפשע, סחיטה, תקיפה, הלבנת הון ועבירות מס. המבקש הוחזק במעצר עד תום ההליכים החל מיום 17.3.2014, והוא מוחזק בהפרדת יחיד החל מיום 24.4.2014. בנוסף הוגבל המבקש בשימוש בטלפון, בביקורי משפחה ובמפגשי התייחדות.
המבקש הגיש לבית משפט קמא
שמונה עתירות, בגדרן ביקש להסיר חלק מהמגבלות האמורות (עת"א 27090-05-14; עת"א 57452-06-14; עת"א 40635-07-14; עת"א 43262-10-14; עת"א 50816-03-15; עת"א 58913-06-15; עת"א 25162-07-15; עת"א 2429-09-15). בעקבות עתירות אלה אושרו למבקש מספר ביקורים פרטניים של קרובי משפחה.
ביום 3.2.2016, האריכה נציבת שירות בתי הסוהר את ההגבלה האוסרת על המבקש שימוש בטלפון (למעט מול עורך דינו) עד ליום 7.3.2016, וזאת נוכח מידע מודיעיני על אודות המבקש המקים חשש לשלום הציבור. הגבלה זו הוארכה פעם נוספת עד ליום 6.5.2016. בנוסף, הוחלט שלא לאפשר למבקש להתייחד עם אשתו. לעומת זאת, הוחלט לאפשר את ביקורם של אמו של המבקש, בנו בן ה-7, נכדתו ואחיו, בפיקוח שירות בתי הסוהר, וכן לאפשר ביקורים נוספים בכפוף לאישורים פרטניים.
2.ביום 7.2.2016 עתר המבקש נגד הגבלת הביקורים והגבלת השימוש בטלפון. ביום 25.2.2016 נגזר עונשו של המבקש. ביום 5.4.2016 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש, תוך שהוא עומד על כך כי עיון במידע החסוי של שירות בתי הסוהר ושל המשטרה "מעלה חשש לשלום אחרים באם העותר ייצור קשר עם אחרים במישרין או באמצעות בני משפחתו בשיחות טלפון או בביקורים".
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
לשלמות התמונה, יצוין כי הגבלת השימוש בטלפון הוארכה עד ליום 6.8.2016, וכי מגבלות הביקורים וההתייחדות שצוינו לעיל נותרו בעינן.
3.לטענת המבקש, בתמצית, החלטת שירות בתי הסוהר להגביל את זכותו לביקורים ולמנוע מפגשי התייחדות עם אשתו מובילה לפגיעה קשה בזכויותיו ואינה סבירה. נטען כי בקשת רשות הערעור חריגה במהותה ומעלה סוגיות משפטיות המצדיקות מתן רשות ערעור.
לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שאינה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש. עוד נטען כי יש לדחות הבקשה לגופה, מכיוון שההגבלות שהוטלו על המבקש, שמקורן במידע מודיעיני קונקרטי, סבירות ויוצרות איזון הולם בין הפגיעה במבקש לבין השמירה על שלום הציבור. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ההגבלות על המבקש אף עברו ביקורת שיפוטית הדוקה על-ידי בית המשפט במספר הזדמנויות.
4.לאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא, בבקשה ובתגובה לה ובמידע החסוי בעניינו של המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הלכה פסוקה היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להעתר לבקשות רשות ערעור על עתירת אסיר, אלא במקום שבו הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו, בין היתר, רע"ב 3992/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר
והאסמכתאות שם (10.7.2014)). הסוגיות שאותן מנסה המבקש להציג כעקרוניות הוסדרו בחקיקה ובתקנות ונדונו לא אחת בפסיקה. ככלל, אין לאסיר זכות קנויה לביקורים בהיותו בכלא. מדובר בהטבה הנתונה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, בהתאם לשיקולים ולתנאים שנקבעו לכך (ראו סעיף 47(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; סעיפים 19 ו-30(ב) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; סעיף 23 לפקודת הנציבות 04.42.00 "סדרי ביקור אצל אסירים"; וכן ראו רע"ב 8802/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר והאסמכתאות שם (23.3.2015) (להלן:
עניין
פלוני )). כך גם באשר לביקורי התייחדות (ראו סעיף 5 לפקודת הנציבות 04.47.00 "התייחדות וסיוע לפיריון אסירים ועצורים"; עניין פלוני ). בדומה, אף השימוש בטלפון לאסיר הוא בגדר "טובת הנאה", הטעונה אישורו של מפקד בית הסוהר (ראו סעיפים 1(ב), 3 ו-6 לפקודת הנציבות 04.36.00 "קשר טלפוני של אסירים"; רע"ב 5711/11 בר מוחה נ' שירות בתי הסוהר (6.9.2011)). מהאמור עולה כי במוקד הבקשה שלפנינו עומד עניינו הפרטני של המבקש, והיא אינה מעוררת סוגיה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית. לכן, הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.
למעלה מן הצורך, אף בחינת הדברים לגופם אינה מעלה עילה ראויה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. כידוע, "תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המחליטה, אלא לבחון אם רשות זו שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם כראוי" (רע"ב 4601/97 אנטלקי נ' שירות בתי הסוהר (17.9.1997)). מעיון במידע החסוי עולה כי הטעמים שהובילו את שירות בתי הסוהר להמשיך ולהחיל את ההגבלות על המבקש הם סבירים ומידתיים. המידע החסוי אכן מבסס חשש לשלום הציבור, המצדיק את ההגבלות שהוטלו על המבקש. לכך יש להוסיף, כי שירות בתי הסוהר אינו מגביל באופן גורף את הביקורים אצל המבקש, ומאפשר את ביקורי בנו דרך קבע, וכמו כן מתיר ביקורים אחרים בבחינה פרטנית. אשר על כן, בדין דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש.
5.בשל הטעמים המפורטים לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, ולפיכך הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ב בסיון
התשע"ו (28.6.2016).
ש
ו פ ט