רע"ב/רעב"ס 6260-23 רע"ב/רעב"ס 6260-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט העמית י' בן-חמו), מיום 18.7.2023, ב-עת"א 38001-05-23.

2.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של כ-4.5 שנים בגין הרשעתו, על פי הודאתו, בעבירות רבות, ובהן: 14 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ועבירה נוספת של קבלת דבר במרמה; 12 עבירות של מידע כוזב או פלט כוזב; עבירה של גניבה בידי מורשה; ריבוי עבירות של הונאה בכרטיס חיוב; 4 עבירות של התחזות לאחר בכוונה להונות; עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר; עבירה של שימוש במסמך מזויף ועבירות נוספות (ת"פ 12198-01-21; ת"פ 45869-08-18). זהו מאסרו השישי של המבקש, והוא החל בריצויו ביום 4.6.2021.

3.בחודש אפריל 2023, בחלוף כשנתיים ממועד תחילת ריצוי העונש כאמור, החליט שב"ס כי לשיחות הטלפון אותן מבצע המבקש תתווסף הודעה מוקלטת, המכונה בבקשת רשות הערעור: "הודעה מתפרצת". מדובר בהודעה מוקלטת של כ-3-2 שניות, אשר נשמעת במהלך שיחת הטלפון בכל 45 שניות. ההודעה מתריעה כי: "השיחה מתבצעת ממערכת שחף של שירות בתי הסוהר" (להלן: ההודעה המוקלטת). בית משפט זה עמד על תכלית המנגנון האמור: "כך מבקש שב"ס ליידע את כל משתתפי השיחה כי מי שמשוחח עמם הוא אסיר, ובדרך זו למנוע מאותם אסירים את האפשרות להתחזות ולהונות אדם אחר באמצעות הטלפון." (רע"ב 3120/20 קורליאונה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (30.6.2020) (להלן: עניין קורליאונה)).

שב"ס החליט להוסיף את ההודעה המוקלטת לשיחותיו של המבקש בהתאם לעמדת גורמי המודיעין בעניינו, ממנה עלה כי המבקש ביצע עבירות שונות באמצעות הטלפון הציבורי בכלא. יצוין כי החומר המודיעיני הוצג לעיונו של בית המשפט המחוזי בדיון שנערך בעתירה אשר במסגרתה ניתן פסק הדין נושא בקשת הרשות לערער דנן.

4.ביום 16.5.2023 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בגדרה ביקש לבטל את הפעלת ההודעה המוקלטת בעניינו.

ביום 18.7.2023 ניתן, לאחר שנערך דיון, נשמעו טענות הצדדים, והוצג לבית המשפט החומר המודיעיני בעניינו של המבקש (כאמור לעיל), פסק דין הדוחה את העתירה.

במישור העקרוני, נקבע בעתירה כי על פי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, הנחיות שב"ס, ופסיקת בית משפט זה בעניין קורליאונה, אין מניעה להשתמש בהודעה המוקלטת ככלי מידתי למניעת ביצוע עבירות באמצעות הטלפון בבית הסוהר. ביישום לנסיבותיו של המקרה דנן, קבע בית המשפט המחוזי כי: "המידע המודיעיני מצביע על כך שהעותר [המבקש] ממשיך בפעילות של מרמה גם מתוך הכלא, הרושם הוא [שעסקינן ב-] עבריין מרמה מניפולטיבי, בעל יכולת לתכנן ולבצע עבירות שונות באמצעות הטלפון הציבורי, והחמ"ן מחזק את הצורך בהפעלת הודעה מתפרצת על שיחותיו." אשר לעובדה כי הפעלת ההודעה המוקלטת נעשתה רק כשנתיים לאחר שהחל המבקש לרצות את מאסרו, צוין בפסק הדין כי בחומר המודיעיני נמצא הסבר לכך ולפיו שב"ס המתין עם הפעלת ההודעה המוקלטת עד לאחר שהצטבר חומר מודיעיני רב בעניינו של המבקש. אשר על כן – נדחתה עתירת המבקש.

5.מכאן בקשת רשות הערעור דנן, המופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

המבקש, המייצג את עצמו, טוען כי ההודעה המוקלטת אינה מאפשרת לו לנהל שיחות טלפון כראוי עם משפחתו ועם בא-כוחו. כמו כן נטען כי אין בסיס לקביעה כי הוא מבצע עבירות הונאה באמצעות הטלפון בבית הסוהר, וכי לא נפתחה חקירה משטרתית או ננקטו נגדו הליכים בעניין זה.

6.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת שב"ס.

הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (ראו: רע"ב 705/23 גאבר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 וההפניות שם (21.7.2023)).

המבקש ממקד טיעוניו בבקשת רשות הערעור בקשיים הפרטניים אותם הוא חווה עקב ההודעה המוקלטת. מטבע הדברים, אין בכך כדי לעורר שאלה עקרונית כלשהי החורגת מעניינו הפרטני של המבקש.

7.יוער כי השאלה האם עצם השימוש בהודעה מוקלטת על-ידי שב"ס מצדיקה מתן רשות ערעור נידונה זה מכבר בבית משפט זה, בהחלטת השופט ע' גרוסקופף בעניין קורליאונה; והתשובה לכך הייתה שלילית (פסקה 10 להחלטה). מצטרף אני לדברים האמורים שם ומסכים כי גדרי האפשרות המוקנית לאסיר ליצור קשר טלפוני מתוך בית הסוהר, כמו גם גדרי שיקול דעתו של שב"ס לשלול או להגביל קשר טלפוני כאמור, נידונה והוכרעה זה מכבר בשלל החלטות ופסקי דין בבית משפט זה (וראו, מיני רבים: רע"ב 6390/19 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 17 (6.10.2019); רע"ב 3235/16 חייא נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (28.6.2016); רע"ב 5711/11 בר מוחה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (6.9.2011)). אשר על כן, אינני סבור כי הבקשה דנן מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.

8.אף לגופם של דברים, אינני מוצא כל פגם בהחלטת שב"ס. בנסיבות העניין, שיקול הדעת הנתון לשב"ס מאפשר אף שלילה מוחלטת של השימוש בטלפון בבית הסוהר. חלף זאת, שב"ס נקט בדרך מידתית יותר, על ידי הפעלת ההודעה המוקלטת בשיחות הטלפון אותן מבצע המבקש. כפי שנקבע בעניין קורליאונה: "בהחלטת שב"ס לעשות שימוש בכלי של הודעה מוקלטת יש כדי למלא את הצורך להגן על שלום הציבור ולמנוע מן המבקש לחולל פשיעה מתוך בית הסוהר באמצעות הטלפון, תוך פגיעה מינימלית ביותר במבקש וברווחתו." (פסקה 13). והדברים יפים גם לענייננו.

9.משכך, על יסוד כל הטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות.