רע"ב/רעב"ס 705-23 רע"ב/רעב"ס 705-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' קרשן), מיום 22.1.2023, בעת"א 9682-01-23, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב 1 (להלן: שב"ס) שלא לאשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפותו בחתונת אחיו.

1.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 21 חודשים בבית הסוהר רימונים (להלן: בית הסוהר), בגין הרשעתו בעבירות רבות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים קשים. המועד לסיום ריצוי מלוא תקופת מאסרו של המבקש הינו 18.11.2023 (או לחלופין, ככל שיחול ניכוי מינהלי, ביום 12.8.2023). יצוין כי זהו מאסרו השלישי של המבקש. המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה ב'1 לפי פקודת הנציבות 04.40.00 שעניינה "חופשות אסירים", קרי: "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים [...]", והוא אינו יוצא לחופשות סדירות.

2.ביום 15.11.2022 הגיש המבקש לקצינת האסירים בבית הסוהר "בקשת[ה] להתיר חופשה רגילה או לחלופין חריגה ביום 01.02.22 לצורך השתתפות בחתונת האח" – בקשתו סורבה על ידי שב"ס.

נגד החלטת שב"ס הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בתגובתו לעתירה השיב שב"ס כי, ככלל, אין מקום להתערבות בשיקול הדעת המינהלי של שב"ס בעניינים מהסוג דנן. באשר לעניינו הקונקרטי של המבקש, סמך שב"ס את הטעמים להחלטתו הן על התנגדות גורמי מודיעין ליציאת המבקש לחופשה (המתבססת על חומר מודיעיני חסוי הקיים בעניינו), והן על התנהגותו השלילית של המבקש בבית הכלא (כאשר אירוע המשמעת האחרון המיוחס למבקש נדון לפני כ-6 חודשים, ובמסגרתו קילל המבקש סוהר וירק עליו).

בעקבות כך, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. יצוין כי בפני בית המשפט הוצג במעמד הדיון החומר המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש, וכן מסמך מטעם גורמי טיפול מוסמכים שלפיו העותר נעדר מוטיבציה להשתלב בהליך טיפולי בתחום הסמים, והוא אינו משולב במסגרות חינוך ותעסוקה.

לבסוף קבע בית המשפט כי: "הנימוקים שהציג שב"ס לדחיית בקשת העותר, נכונים וראויים. המידע המודיעיני שבו עיינתי שלילי ביותר. העותר אינו מתנהג כשורה בבית הכלא, והוא אינו משולב בטיפול". משכך, בהיעדר כל בסיס להתערבות, דחה בית המשפט כאמור את העתירה.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה הלין המבקש על דחיית בקשתו. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משהעניק משקל יתר לידיעות המודיעיניות ולאירועי המשמעת אשר נזקפו לחובת המבקש, אף שאלה אינם מן העת האחרונה, אלא מלפני מספר חודשים.

עוד נטען כי המבקש שולב במסגרות טיפוליות בחודשים האחרונים, כי הדבר הוביל להתנהגות חיובית מצדו, וכי מכל מקום שילובו של אסיר בהליך טיפולי אינו צריך להוות שיקול בעל חשיבות רבה בבקשה לחופשה חריגה (להבדיל מאשר בבקשה לשילובו של אסיר בסבב חופשות רגיל).

לבסוף, טען המבקש כי בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור משהיא "מעלה סוגיות משפטיות שונות ומגוונות", והן: מרחב ההתערבות הראוי של בית משפט אשר דן בעתירות מהסוג דנן; תוקפו של מידע מודיעיני, המשקל הראוי שיש ליתן לו ואופן בחינתו; ו- "בחינת החלטת שב"ס המנוגדת להור[א]ות הדין בכל הקשור לחובה לבחון חופשות בכל חודשיים חרף דוחות המשמעת".

4.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת שב"ס.

הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (ראו: רע"ב 8575/22 רוזנפלד נ' שירות בתי הסוהר כלא איילון, פסקה 4 (13.12.2022)). זאת, בפרט ביחס לבקשות רשות ערעור שעניינן בדחייה של בקשות אסירים ליציאה לחופשה (ראו: רע"ב 3918/22 אוקנינה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (12.6.2022) וההפניות שם).

הסוגיות המשפטיות שאותן ציין המבקש בסוף הבקשה (מבלי שפורטו ומבלי שהובהר הקשר הישיר בינן לבין עניינו של המבקש) – אינן סוגיות חדשות אשר טרם נידונו והוכרעו על ידי בית משפט זה בעבר.

כך, בנוגע למידת התערבות בית המשפט בהחלטות שב"ס במסגרת עתירות אסירים, נקבע כי כלל הוא כי בית המשפט לא יתערב באופן הפעלת שיקול דעת שב"ס בעניינים מהסוג דנן, אלא במחקרים חריגים, וכי אין זה ראוי שבית המשפט יחליף את שיקול הדעת המינהלי השמור לשב"ס בשיקול דעתו שלו (ראו, מיני רבים: רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2012) (להלן: עניין פלוני).

כמו כן, גם סוגיית משקלו ואופן הבחינה הראוי של מידע מודיעיני בעניין אסירים נידונה והוכרעה בהקשרים שונים. למשל, נקבע כי העובדה כי ידיעות מודיעיניות שליליות קיימות מזה זמן (מספר חודשים), אין בה, בהכרח, כדי לשלול את תוקפן, וכן כי משך הזמן לתקפותן של הידיעות תלוי בנסיבות הקונקרטיות של כל אסיר (רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל, פסקה 9 (18.4.2012) (להלן: עניין אמסלם)).

באשר לסוגיה האחרונה שמעלה המבקש, שעניינה בקיומה של חובה (לפי הנטען) לבחון חופשות בתדירות של אחת לחודשיים חרף דו"חות משמעת – הטענה אינה מובנת ואינה מבוססת כלל, ועל כן לא מצאתי להידרש לה.

למעלה מן הצורך, ולגופו של עניין, יוזכר כי לאסיר אין זכות מוקנית לצאת לחופשה, אלא מדובר בפריבילגיה, אשר הענקתה תלויה בשיקול הדעת המקצועי של שב"ס (עניין אמסלם, פסקה 9). משאמות המידה שנקבעו בפסיקה להתערבות בשיקול דעת זה הן מצמצמות עד מאוד (כאמור לעיל), ומשהחלטת בית המשפט המחוזי התבססה, בין היתר, על התרשמותו מן המידע המודיעיני ה-"שלילי ביותר" הקיים בעניינו של המשיב, לא נראה כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.

משכך, הבקשה נדחית בהיעדר כל עילה להתערבות.