רע"ב 3918/22אביב אוקנינה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט דרור ארד-איילון ) בעת"א 66193-05-22 מיום 8.6.2022, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס ) שלא לאשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונת אחיו שתתקיים ביום 13.6.2022.

1.

המבקש הוא אסיר, המרצה החל מחודש פברואר 2021 עונש מאסר של 23 חודשים בגין עבירות סמים בבית הסוהר "איילון". המבקש אמור להשתחרר ממאסר ביום 17.1.2023. יצוין כי זהו מאסרו החמישי של המבקש, ולחובתו עומדות 11 הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות. כמו כן, לפי המפורט בתשובת המשיבה לבקשה, המבקש ביצע 8 עבירות משמעת במהלך מאסרו הנוכחי, כששתיים מתוכן בוצעו מאז חודש ינואר האחרון. עוד יצוין כי בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 " חופשות אסירים ", המשיב מסווג לקטגוריה ב'1 –" אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים [...]". למען תצא התמונה שלמה, יוזכר כי בתקופת מעצרו, בטרם החל המבקש לרצות את עונשו, ביום 5.10.2021 אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע למבקש שחרור זמני לשם השתתפות בברית המילה של בנו.

2.

ביום 21.4.2022 הגיש המבקש בקשת יציאה לחופשה בת מספר שעות, לצורך השתתפות בחתונת אחיו, אשר תיערך ביום 13.6.2022. בהמשך לכך, ביום 24.5.2022 נדחתה בקשתו על ידי השב"ס, אשר קבע כי החופשה אינה מאושרת לנוכח התנגדות רחבה, הן מצד שב"ס והן מצד משטרת ישראל. זאת בין היתר לאור מידע אשר מצוי בידי גורמי המודיעין בשב"ס, בדבר מעורבות שלילית של המבקש, ודיווחים בגין איומים על אנשי סגל. לצד זאת, גם הגורמים הטיפוליים בשב"ס התנגדו לאישור הבקשה, בין היתר, כיוון שהמבקש שולל את רוב העבירות המיוחסות לו, ונוטה למזער את חומרתן, ולאור סירובו להשתלב במסגרות גמילה מהתמכרות להימורים שממנה הוא סובל.

3.

אשר על כן, ביום 26.5.2022 הגיש המבקש עתירה נגד החלטת השב"ס. לאחר שבית המשפט קמא עיין בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש, ולאחר דיון שהתקיים בעתירה ביום 8.6.2022, נדחתה עתירתו של המבקש. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי חופשה חריגה ממאסר היא החלטה מנהלית, אשר מתחם ההתערבות בה מצומצם, וכן כי מדובר בזכות יתר, אשר בעת בחינה אם להעניק אותה, רשות המנהל רשאית לשקול שיקולים אשר אינם קשורים לשאלת מסוכנותו של המשיב.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה מלין המבקש על דחיית בקשתו. לטענתו ישנה הצדקה למתן רשות ערעור במקרה דנן, מכיוון שהוא מעורר שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינו הפרטי, שעניינה בסירוב של המשיבה להתיר חופשה בשל הימנעות המבקש להשתלב בטיפול בהתמכרותו להימורים. בהקשר זה מדגיש המבקש כי יתרת מאסרו קצרה, וכלל אינה מאפשרת מעבר הליך טיפולי בסוגיית ההתמכרות. כמו כן, מזכיר המשיב כי הוא שוחרר בעבר לחופשה לרגל ברית המילה של בנו, ועמד בכל התנאים אשר הושתו עליו לצורך כך.

5.

המשיבה, מנגד, עומדת על כך שדין הבקשה להידחות על הסף, כיוון שהיא אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי אשר חורגת מעניינו של המבקש, אלא עוסקת ביישום הוראות הדין בעניינו הפרטני. כמו כן, המשיבה טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף לגופה, שכן החלטות בעניין יציאה לחופשה, הן החלטות אשר קשורות קשר הדוק לניהול בית הסוהר, ועל כן הן מסוג ההחלטות שבית המשפט ייטה למשוך את ידיו מעיסוק בהן. בהקשר זה, הדגישה המבקשת כי חופשה אינה זכות הנתונה לאסיר, אלא זכות-יתר (פריווילגיה), אשר מוענקת לו בהתאם להחלטת הגורמים המוסמכים בדין, לפי השיקולים השונים הקשורים לעניינו של כל אסיר. על כן, לדברי המשיבה, משבחנו הגורמים הרלוונטיים את הבקשה, ומצאו שיש לדחותה, אין הצדקה להתערבות בהחלטתם. לבסוף מציינת המשיבה כי יש לאבחן בין החופשה שניתנה למבקש בעת היותו עציר, שחזקת החפות עומדת לו, לבין בקשתו בהיותו אסיר, לאחר הרשעתו. בהקשר זה, מציינת המשיבה כי סירובו של המבקש להשתלב בתוכנית הטיפולית, כמו גם מרבית האירועים בגינם נשפט בדין משמעתי, מאוחרים ליציאתו לברית המילה של בנו.

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים, אשר מעוררים שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי , פסקה 3 (24.6.2020); רע"ב 3120/20 קורליאונה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (30.6.2020); והשוו לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). כך בוודאי ביחס לבקשות רשות ערעור הנסובות סביב דחייה של בקשות אסירים ליציאה לחופשה (רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012); רע"ב 8315/13 מרוואן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 11 (19.2.2014)). העניין שלפנינו נופל במובהק בגדרו של הכלל, באשר הוא נסוב כל כולו סביב עניינו ונתוניו הפרטניים של המבקש. בוודאי שאין לומר כי העניין שלפניי נופל לגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים התערבותנו, שכן הוא אינו מעורר כל שאלה עקרונית או בעלת חשיבות כללית. בכך די על מנת להצדיק את דחיית בקשת רשות הערעור דנן.

7.

למעלה מהדרוש אבהיר כי בענייננו נראה שהמשיבה הפעילה את סמכותה כנדרש, באשר היא בחנה את הבקשה לגופה תוך התייחסות לחוות הדעת המודיעיניות אשר היו מצויות בידיה, לפיהן יש חשש מפני כוונות שליליות מצד המבקש, וכן דיווח בדבר איום על סגל בשב"ס. לכלל השיקולים הללו צירפה את סירובו של המבקש להשתלב במסגרת טיפולית ואת עבירות המשמעת הלא מעטות שעבר במהלך מאסרו, ובעקבות זאת השיבה את פניו ריקם. בית המשפט קמא נדרש אף הוא לסוגיה, וקבע שהיא אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. לאור זאת, ובשים לב לכך שחופשה אינה מהווה זכות קנויה של אסיר, אלא זכות-יתר, אשר נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים (ראו למשל: רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (6.9.2010); רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 20 (4.12.2014)), לא מצאתי טעם מבורר להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

9.

טרם חתימה אציין שהמשיבה הבהירה בתשובתה כי " ככל שהמבקש יבקש זאת, המשיבה נכונה לאפשר לו לקחת חלק באירוע באמצעות היוועדות חזותית ". אם המבקש מעוניין לממש הצעה זו, יודיע על כך לרשויות הכלא מבעוד מועד.