רע"ב 7966/17 מחמוד מגאדבה נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 17.9.2017 (כבוד השופט א' יקואל , עת"א 50539-05-16) (להלן: הבקשה ו- פסק הדין , בהתאמה). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירת אסיר שעניינה תנאי האוורור בתאים שבהם הוחזק המבקש והטמפרטורה השוררת בהם.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 21 שנים וחמישה חודשים, בגין ביצוע עבירות אונס; חבלה חמורה; שוד בנסיבות מחמירות; קשירת קשר לפשע; ושהייה בלתי חוקית בישראל. זהו מאסרו השלישי של המבקש, שהחל ביום 12.8.1996 ועתיד להסתיים ביום 11.1.2018 – קרי, בעוד יומיים.

ההליך בבית המשפט המחוזי ופסק הדין

2.

ביום 24.5.2016

הגיש המבקש, בעצמו, עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שבמסגרתה נתבקש בית המשפט להורות למשיב ליתן מענה הולם לסוגית אוורור ומיזוג התאים והאגפים בכלל המרחבים והמתקנים של בתי הסוהר, ובפרט בתאים ובאגפים שבהם מוחזק המבקש – בהם אין כלל מזגנים. בתוך כך, טען המבקש להיעדר אוורור ראוי בקיץ ולהיעדר חימום הולם בחורף. עם העברתו של המבקש לבית סוהר איילון ובהמשך לבית סוהר מעשיהו, הועבר ההליך לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד והותר למבקש לתקן את עתירתו. עתירה מתוקנת אמנם הוגשה, ובה יוצג גם על ידי הקליניקות לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים (להלן: הקליניקות ). יצוין כי עוד טרם שניתן פסק הדין הועבר המבקש, לבקשתו, לבית סוהר אלה.

3.

פסק הדין הורה על דחיית העתירה, תוך שנקבע כי במכלול הנסיבות התנהלות המשיב מצויה בגדרי מתחם הסבירות. בית המשפט הטעים כי על אף המצוקה שתיאר המבקש בעתירתו, תנאי האוורור בתאים שבהם הוחזק אינם חורגים מהוראות הדין; אינם פוגעים בזכויות חוקתיות המוקנות לו; ואינם מונעים ממנו קיום בתנאים אנושיים סבירים. בהקשר זה צוין כי המבקש אינו נמצא בתאו במרבית שעות היום, וכי מכל מקום בקיץ מסופקים לאסירים מאווררים ובחורף רדיאטורים לצורך ויסות הטמפרטורה בתאים. עוד ציין בית המשפט כי המשיב ער "לתנאי האוורור הנוכחיים שבבתי הסוהר ואף לאלו שבהם מדובר בתנאים קיצוניים העלולים לחרוג מגדר הסבירות"; וכי הוא פועל לפתרון הסוגיה באופן הדרגתי, בהתאם למשאבים העומדים לרשותו. לפיכך קבע בית המשפט, כי לא נפל פגם בשיקול הדעת המנהלי של המשיב, המשקף איזון ראוי בין מכלול האילוצים הכרוכים בניהול בתי סוהר ובין האינטרס שהמבקש טען לו בעתירה. עוד נקבע כי המשיב אינו נדרש להתקין מיזוג או מצנן בכל תא שבו מוחזק המבקש; ואולם חזקה על המשיב כי יפעל ככל שבאפשרותו להאצת קצב הטמעת פתרונות האוורור בבתי הסוהר.

4.

הבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 17.10.2017 והועברה לטיפולי ביום 15.11.2017 – לאחר ששולמה אגרת בית המשפט – נסובה על פסק הדין. עם קבלת הבקשה הוריתי למשיבים להגיש תגובה מטעמם; וזו אכן נתקבלה ביום 2.1.2018.

הבקשה לרשות ערעור

5.

לטענת המבקש, שמיוצג אף בהליך זה על ידי הקליניקות, בקשתו נוגעת לנושא בעל חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות. לשיטתו, תנאי האוורור והטמפרטורה שבהם הוא מוחזק, יחד עם יתר התנאים הירודים ששוררים בבתי הסוהר, גורמים לו לקושי פיזי, תחושת השפלה ומתח נפשי. במובן זה, טוען המבקש כי תנאי האוורור הלקויים והיעדר כלים לקירור או חימום תאי המאסר בהתאם לצורך, מהווים הפרה של זכותו לתנאי מחיה הולמים כפי שעוגנה בסעיף 11ב(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ו–1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר ) .

עוד נטען כי תנאי האוורור במתקני המשיב פוגעים בזכויות חוקתיות של אסירים, לקיום אנושי מינימלי בכבוד ולשלמות הגוף; מהווים ענישה אכזרית ובלתי אנושית; והופכים את הפגיעה בזכות לחירות אישית, הכרוכה ממילא במאסרו של אדם, לפגיעה העולה על הנדרש. מאחר שהפגיעות האמורות אינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נטען כי התנהלותו של המשיב בלתי חוקתית. עוד ציין המבקש כי יש להורות על קבלת הבקשה אף לנוכח משך הזמן שבו לא חל כל שינוי בתנאי האוורור בבתי הסוהר וזאת חרף התבטאויות מפורשות של המשיב כי בכוונתו לפעול לשיפור המצב. כן נטען, כי יש להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי מאחר שהן אינן מבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מהתנאים השוררים בתאו של המבקש או על התייחסות של מומחה לסוגיה.

6.

בתגובה לבקשה, נטען כי יש לדחות את העתירה מאחר שהמשיב אינו מחויב להתקין מיזוג בתאי האסירים, אלא אך לספק תנאי אוורור וטמפרטורה סבירים; וכי התנאים ששוררים בתאו של המבקש עומדים בדרישות הדין. עוד הדגיש המשיב כי הוא מאפשר הכנסת מאווררים לתאים, ביחס של מאוורר אחד לשני אסירים וכי בחורף מסופקים לאסירים רדיאטורים. בנוסף ציין המשיב כי בשני בתי הסוהר – הן בית סוהר מעשיהו והן בית סוהר אלה – המבקש מוחזק באגפים פתוחים שבהם במרבית היום תאי המאסר פתוחים, וכי ממילא ברוב שעות היום המבקש משולב בתעסוקה ולכן לא נמצא בתאו. בצד האמור, ציין המשיב כי נושא האוורור בתאים והטמפרטורה ששוררת בהם, מוכר לו וכי עסקינן בסוגיה שנמצאת על סדר יומו. עוד ציין המשיב כי אף לשיטתו הדרך האופטימאלית לפתרון הסוגיה, בטווח הרחוק, היא מיזוג האגפים; וזאת בשים לב לעלויות הגבוהות הכרוכות במהלך כזה ולסדרי העדיפויות בהקצאת משאביו.

בשולי תגובתו, ציין המשיב כי המבקש מצוי עתה ימים ספורים לפני שחרורו. עוד הדגיש המשיב כי המבקש הגיש לאורך תקופת מאסרו מספר רב של עתירות, למעלה מ-300 במספר, שחלקן הגדול חרגו מעניינו הפרטני של המבקש.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, לרבות הנספחים שצורפו להן, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור. ואפרט.

8.

על אף הנופך העקרוני והחוקתי שהקליניקות מבקשות לשוות לבקשה – ויש מקום לתהות אם זוהי האכסניה המתאימה לבירור טענות אלה (ראו בהקשר זה רע"ב 5898/10 מג'אדבה נ' שירות בתי הסוהר (23.11.2010)) – מאחר שמאסרו של המבקש צפוי להסתיים בהמשך השבוע, הטענות שעומדות ביסוד הבקשה נמצאות תיאורטיות בכל הקשור לעניינים הנוגעים ל" מאסרו או מעצרו " של המבקש וכבר משום כך אין להידרש להן (סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר; רע"ב 9975/17 מכתבי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (27.12.2017); רע"ב 2156/16 בירהנו נ' שירות בתי הסוהר (30.5.2016)).

ויוער, כי אמנם עתירת אסיר עשויה לעורר שאלות עקרוניות שיש להן השלכה פוטנציאלית על עניינם של אסירים נוספים (בג"ץ 4283/14 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שירות בתי הסוהר (17.6.2014)); ואף הלכה היא כי רשות ערעור על עתירת אסיר יכול שתינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או כזו שהיא בעלת חשיבות כללית (רע"ב 6868/17 ישייב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 12 (7.11.2017); רע"ב 6499/17 סיבוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (25.10.2017)). אולם אין בכך כדי לשנות או "לדלג" על הכלל הבסיסי שלפיו טענו ת משפטיות צריך שיישענו על מצע עובדתי מסוים וקונקרטי – נסיבות שמפסיקות להתקיים בבקשה דנן עם שחרורו של המבקש ממאסר (וזאת בדומה לכלל בעניין עתירה תיאורטית, ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד' – משפט מינהלי דיוני 390 (2017); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג' – הביקורת השיפוטית: כללי הסף 1823–1825 (2014)).

9.

משאלה פני הדברים, לא מצאתי במסגרת בקשה זו להידרש לסוגיה הרחבה שהיא מעלה: האם התנהלותו של המשיב בכל הנוגע לתנאי האוורור והטמפרטורה שבהם מוחזקים אסירים חורגת ממתחם הסבירות. אעיר בהקשר זה, ובלא לטעת מסמרות, כי דומה שהן המשיב הן המבקש רואים בהתקנת מזגנים במתקני הכליאה את האמצעי המשמעותי ביותר להקלה על תחושת מחנק, חום או קור שמהם עשויים לסבול אסירים ועצורים. יתר על כן, לדברי המשיב הוא פועל לבינוי ושיפוץ שורה של אגפים בבתי הסוהר, עבודות שיכללו בין היתר התקנת מזגנים במתקנים שבהם ניתן לעשות כן. יש יסוד לקוות אפוא כי יחול שיפור בתנאים שתוארו בבקשה וכי יימצא בהקדם פתרון הולם ומיטבי ( ראו בהקשר זה, רע"ב 3804/14 בן משה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (30.5.2014) ).

10.

סופו של דבר, התוצאה היא שהבקשה נדחית.