רע"ב 6965/11 אבי לב נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' השופטת ו' מרוז ) שדחה את עתירת המבקש לשילובו בסבב חופשות.

1.

המבקש נושא במאסרו השני, בן 20 השנים, בגין הרשעתו באונס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם חבלה או עבירות מין, תקיפה לשם ביצוע פשע, כליאת שווא והדחה בחקירה. ביום 4.11.1993 נגזרו עליו בגין העבירות האמורות 14 שנות מאסר בפועל, 36 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לילדה בת ה-9 שבה פגע בסכום של 15,000 ש"ח. כמו כן הופעל נגדו עונש מאסר על תנאי בן שנה אחת שהיה תלוי ועומד, כך שנגזרו עליו בסך הכל 15 שנות מאסר בפועל. ביום 4.8.2004 דחה בית משפט זה את ערעורו של המבקש על הרשעתו, קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והעמידו על 20 שנות מאסר בפועל, תוך שעמד על חומרת מעשיו ואכזריותם. המבקש החל לשאת במאסרו ביום 28.1.2002. מועד שחרורו המלא עתיד לחול ביום 27.1.2022 ומועד תום שני-שליש ממאסרו עתיד לחול ביום 27.5.2015. יש לציין כי קודם למאסרו הנוכחי, נשא המבקש במאסר בן 12 חודשים בגין ביצוע מעשה מגונה בקטינה בשנת 1998, וכי ביצע את העבירות שבגינן הוא נושא במאסרו הנוכחי במהלך תקופת התנאי בגין העבירה הקודמת שבה הורשע. עם כניסתו לכלא סווג המבקש בקטגוריה א' – קטגוריה שמי שנמנה עליה אין להוציאו לחופשה מטעמים של הגנה על שלום הציבור או בטחון המדינה. המבקש עבר בדיקות של המרכז לבריאות הנפש (מב"ן) שהעריכו כי רמת מסוכנותו גבוהה, גם לטווח הקצר, ולפיכך לא ניתן להמליץ על שינוי קטגוריה או יציאה לחופשות. אשר על כן החליטו הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו לצאת לחופשות.

2.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין יציאתו לחופשות. התנגדות המשיב לעתירה נסמכה בין היתר על חוות דעת מטעם קרימינולוגית מב"ן (מיום 17.8.2011), שהעריכה את מסוכנותו המינית של המבקש כגבוהה והמליצה שלא לאפשר את יציאתו לחופשות.

3.

ביום 14.9.2011 התקיים דיון בעתירה, ולאחר ששמע הצדדים, החליט בית המשפט לדחותה. בית המשפט עמד על התרשמותם של הקרימינולוגים מהמבקש כ"אדם בעל קווי אופי אישיות נרקסיסטיים... בעל ליקוי רגשי ואמפתי הבולט כאשר מפרט את השלכות מעשיו על הקורבנות באופן קוגניטיבי ורציונאלי, ללא לווי רגשי אפקטיבי לתובנותיו". בית המשפט ציין כי יציאה לחופשה היא טובת הנאה המותנית בתנאים, וכי המבקש זכאי להחזיק בעמדתו שלפיה הוא לא ביצע את המעשים שבהם הורשע. אולם בנסיבות העניין ממילא אין הוא עומד בתנאים הנדרשים למתן חופשה. בית המשפט דחה את טענת המבקש שלפיה מסקנת גורמי מב"ן נבעה מדעה מוקדמת בעניינו, והחליט כאמור על דחיית העתירה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען, בתמצית, כי שגה בית המשפט קמא בכך שקיבל את עמדת מב"ן מבלי לדרוש נימוקים מקצועיים לאמיתותם; כי בית המשפט לא התייחס להשוואה שהוצגה לו לאסירים אחרים הנושאים עונש בגין מעשים דומים ואף עולים בחומרתם על אלה שבהם הורשע המערער ובכל זאת יוצאים לחופשות; כי לא נתן משקל מספיק לבדיקת פוליגרף שהמערער עבר ושמוכיחה במידה מספקת כי התנגדותו להודות באונס שבו הורשע מבוססת ואמינה ולכן אינה יכולה לעמוד לו לרועץ; כי לא ייחס משקל מספק לחוות דעת אחרת של מב"ן שממנה עולה כי הוא הביע צער על מעשיו. כמו כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט כשלא שקל את בקשתו לצאת לחופשה בתנאים מגבילים ובפיקוח הולם.

5.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות, הן משום היא תחומה בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מכך, הן משום שגם לגופם של דברים אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ש נסמך על חוות דעת של גורם מקצועי שהעריכה כי מידת מסוכנותו של המבקש גבוהה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירות אסיר תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 6490/10 לוי נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 6.9.2010)). הבקשה דנן נוגעת אך לנסיבותיו הפרטניות של המבקש וככזו היא אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה, המצדיקה מתן רשות ערעור. ואולם אפילו אניח כי ראוי להפעיל מבחן מרחיב לגבי בקשות רשות ערעור מסוג זה (ראו עמדת השופט א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה

(לא פורסם, 11.03.2009)), מסקנתי הייתה נותרת בעינה. כידוע, אין עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בטובת הנאה שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (ראו סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; סעיף 1(ב) לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00 בעניין חופשת אסירים). הפעלת הסמכות בנושא זה נדרשת לאזן בין ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנות האסיר, כמו גם ההגנה על שלום האסיר עצמו, לבין חשיבות יציאתו של אסיר לחופשה מבחינת שיקומו ורווחתו. בין השיקולים הללו, לשיקול בדבר שלום הציבור נתונה הבכורה (רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 22.6.2004); רע"ב 5661/09 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 30.7.2009); רע"ב 6212/09 עזרא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.8.2009)). באשר לאסירים שהורשעו בעבירות מין, בשל הזהירות המתחייבת בכל הנוגע ליציאתם לחופשות, חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 מחייב שהחלטה בנושא זה תתקבל רק לאחר קבלת הערכת מסוכנות עדכנית (סעיף 6(א)(5) לחוק); ראו גם סעיף 5(א) לפרק ו' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר המעגן חובה זו). הגוף המקצועי האמון על הערכת מסוכנות אסירי מין הוא מב"ן, ובהקשר זה נקבע בפסיקתנו כי מעמדו מעוגן הן מבחינה מהותית הן מבחינת פורמאלית בהתמחותו המקצועית והאקדמית ובניסיונו המעשי שאין דומה לו בישראל. לפיכך נדרשים טעמים כבדי משקל כדי לסטות מהמלצת מב"ן (ראו עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678, 709 (2003); רע"ב 4554/07 כהן נ' ועדת השחרורים המיוחדת , פסקה 6 (לא פורסם, 25.2.2008)).

7.

בענייננו קבעו גורמי מב"ן כי רמת מסוכנותו של המבקש אינה מאפשרת להתיר לו להשתלב בסבב חופשות. בין היתר נקבע בחוות הדעת כי דפוס עבירותיו מעלה חשש יותר מסביר לקיומה של סטייה מינית פדופילית, וכי בולטת התנהגות אלימה מאד במהלך ביצוע העבירות וקושי בשליטה בדחפים. צוין כי המבקש מכחיש את סטייתו וטוען כי הכל "נחלת העבר"; וכי הוא לא מתכוון לבצע עברות דומות. המבקש טען טענות אלו גם בתקופת מאסרו הקודם. כמו כן צוין כי המבקש נוקט גישה תוקפנית כלפי אחרים שנתפסים על ידו ככאלה שאינם מסכימים עם רצונו, התנהגותו ותפיסותיו; הוא אינו רואה בעייתיות באישיותו ובהתנהגותו; שולל כל אפשרות כי יחזור על עבירות דומות; ולכן אינו רואה סיבה להשתתפותו בטיפול כלשהו לעברייני מין. משמצאו הגורמים המקצועיים על יסוד החומר שהונח לפניהם כי מסוכנותו של המבקש היא ברמה כזו שאינה מאפשרת את יציאתו לחופשות, אין מקום להתערב בהערכה זו ולשנותה בהעדר שיקולים כבדי משקל שאינם מתקיימים בענייננו (השוו: רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (לא פורסם, 2.9.2004)).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.