רע"ב 1278/12 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא השופט א' טל) מיום 25.1.2012 ומיום 1.2.2012 בשלוש עתירות מינהליות שהגיש המבקש, בהן עתר להחזרתו לאגף התורני בכלא מעשיהו, לשינוי הגדרתו כעבריין מין, לאישור יציאה לחופשה מיוחדת ולקבלת מגבונים לחים.

1.

המבקש הינו אסיר המרצה חמש שנות מאסר בגין עבירות של מעשה מגונה בקטין והתעללות בקטין. בסוף שנת 2011 הועבר המבקש מהאגף התורני בכלא מעשיהו, בו ריצה את מאסרו עד אותה עת, על סמך מידע חסוי לפיו העביר מידע לתקשורת באמצעות אחר. על רקע זה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז, בה טען כי המידע שהוצג בעניינו הינו שגוי ועל כן יש להחזירו לאגף התורני (להלן: העתירה הראשונה ). עוד עתר המבקש לשינוי הגדרתו כ"עבריין מין" על פי סעיף 2 לחוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, תשס"ו-2006, כפי שתוקן בשנת 2011 (להלן: חוק הגנה מפני עבירות מין ), שכן לטענתו נסיבות ביצוע העבירה בה הורשע אינן מצדיקות הגדרה זו (להלן: העתירה השניה ); ובעתירה נוספת ביקש לקבל מגבונים לחים, מוצר שאינו נמכר בקנטינה של בית הסוהר, משום שהשימוש בנייר טואלט לאחר שהוא עושה את צרכיו גורם לו לטענתו לפריחה ופצעים, וכן לאשר לו חופשה מיוחדת לצורך סידור עניינים משפטיים שלטענתו אינו יכול לבצע באמצעות אדם אחר (להלן: העתירה השלישית ).

2.

בית המשפט המחוזי דחה את שלוש העתירות שהגיש המבקש. אשר לעתירה הראשונה קבע בית המשפט כי המידע החסוי, שהינו עדכני יחסית, מצביע על התנהגות שלילית של המבקש בכל הקשור להעברת מידע לתקשורת, ומאחר שהמידע קשור לשהותו של המבקש באגף התורני, מצדיקה התנהגות זו את העברתו לאגף אחר. עם זאת הוסיף בית המשפט וקבע כי "לא מדובר בהתנהגות שלילית ברמה גבוהה", ועל כן על המשיב לבחון את החזרתו של המבקש לאגף התורני במהלך חודש מרס 2012. אשר לעתירה השניה קבע בית המשפט כי על פי סעיף 2 לחוק הגנה מפני עבירות מין עבריין מין הינו, בין השאר, מי שהורשע בעבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין; ומאחר שהמבקש הורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטין הנכללת בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מוצדקת הגדרתו כעבריין מין. אשר לעתירה השלישית. בדיון שהתקיים ביום 1.2.2012 הציג המשיב בפני בית המשפט את מכתבו של ד"ר פקנייב, אשר בדק את המבקש, בו ציין כי לא יתייחס לבקשתו לקבלת מגבונים כיון שמדובר במוצר לא רפואי שמכירתו נאסרה משיקולי מפקדת בית הסוהר (המשיב הבהיר כי מדובר בחשש מסתימת ביוב). עוד טען המשיב כי ממכתבו של ד"ר פקנייב עולה שהמבקש מעוניין במגבונים לחים לצורך היגייני ולא לצורך רפואי, וכי שימוש במגבונים הותר לאסירים רק במקרים בהם היה צורך רפואי. נוכח טענות אלו קבע בית המשפט כי המשיב יביא את עניינו של המבקש בפני קרפ"ר שב"ס בתוך שבעה ימים, על מנת שהיא או מי שתמנה מטעמה יקבעו האם שימוש במגבונים לחים הוא צורך רפואי, היגייני או אחר מבחינתו של המבקש, וככל שייקבע כי המדובר בצורך רפואי על המשיב לספק למבקש מגבונים לחים. בנוגע לחופשה החריגה לה עתר המבקש קבע בית המשפט כי המבקש לא הציג מסמך כלשהו שיעיד על כך שעליו להתייצב אישית בפני גורמים משפטיים או בנקאיים על מנת לבצע את הסידורים נשוא העתירה וכי מאחר ואביו ובת זוגו באים לבקרו, יש באפשרותו לתת להם או לעורך דין יפויי כוח לצורך ביצוע הפעולות הנדרשות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטותיו האמורות. בנוגע לעתירה הראשונה טוען המבקש כי המידע שעל בסיסו הועבר מהאגף התורני הוא מידע לא מהימן שמקורו באסירים אחרים, כי גם לאחר העברתו מהאגף התורני המשיכו לזרום לתקשורת ידיעות מהסוג אותו נטען כי העביר ומכאן שהוא אינו המקור לידיעות אלו, וכי הוא אדם חרדי שאורח חייו אינו מתאים לשהות באגף שאינו תורני. אשר לעתירה השניה טוען המבקש כי העבירה בה הורשע בוצעה בשנת 2005 ועל כן אין מקום להחיל עליו, רטרואקטיבית, את הגדרת "עבריין מין" בסעיף 2 לחוק הגנה מפני עבירות מין משנת 2006, כפי שתוקן בשנת 2011. עוד טוען המבקש כי אין להגדירו כעבריין מין שכן מכתב האישום בעניינו עולה שהוא עצמו היה המתלונן שחשף את המעשים בהם הורשע וכי שיתף פעולה עם המשטרה, וכן נוכח תסקיר שירות המבחן ודו"ח הערכת מסוכנות שהוגשו בעניינו ומהם עולה לטענתו כי הוא דמות חלשה ואין לייחס לו מסוכנות. אשר לעתירה השלישית טוען המבקש כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא הציג מסמכים שכן על פי תקנה 37 לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978 קיימת מגבלה על מספר המסמכים שהוא יכול להחזיק ברשותו; וכן כי יש לו חובות הנגבים בהוצאה לפועל וכי כינוס נכסים מאיים על דירתו. על כן, אי הוצאתו לחופשה מיוחדת גורמת לו נזק משפטי וכלכלי רב. עוד טוען המבקש כי אביו מבוגר ואינו יודע קרוא וכתוב ועל כן אינו יכול לטפל בענייניו ואף אין לו עורך דין שיבצע את הסידורים הנדרשים. אשר לבקשתו לקבל מגבונים לחים טוען המבקש כי לאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא הוא נבדק על ידי רופא שאמר לו כי הוא אינו יכול לאשר כלל שימוש במגבונים עקב חששו של המשיב מסתימת הביוב, וזאת אף על פי שאבחן אצל המבקש בעיה רפואית וסיפק לו משחה. המבקש מוסיף וטוען כי הוא מופלה לרעה לעומת אסירים אחרים להם מתיר המשיב שימוש במגבונים וכי הכמות אותה הוא מבקש, שני מגבונים לחודש בלבד, לא תגרום לסתימת הביוב.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה אלא רק במקרים בהם מתעוררת שאלה או סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986);

רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 6 (לא פורסם, 17.1.1999); רע"ב 8916/03 סיבוני נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 2 (לא פורסם, 11.1.2004); רע"ב 6965/11 לב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (לא פורסם, 1.12.2011)). במקרה דנן לא מצאתי כי הבקשה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש וכי היא מעלה טעם להתערבות בהחלטותיו של בית משפט קמא.

למעלה מן הצורך אציין שבכל הנוגע לעתירה הראשונה הורה בית משפט קמא כי המשיב ישוב ויבחן את החזרתו של המבקש לאגף התורני במהלך חודש מרס 2012. תקופה זו טרם הסתיימה ועל כן הבקשה בעניין זה הינה מוקדמת. אשר לטענת המבקש בעתירה השניה לפיה אין מקום להחיל את חוק הגנה מפני עבירות מין באופן רטרואקטיבי. סעיף 34(ב)(4) לחוק האמור קובע כי עד יום 1.10.2011 יחולו הוראותיו על כלל עברייני המין ועל פי סעיף 34(ג)(3) החוק יחול על כל מי ש"נידון לעונש מאסר בפועל ובמועד תחילתו של חוק זה טרם שוחרר ממאסר". הנה כי כן, תחולתו של החוק אינה תלויה במועד ביצוע העבירה (השוו: בש"פ 2686/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 2 (לא פורסם, 13.6.2007)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.