רע"ב 3497/12 חיים ארלסקי נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע מיום 20.3.2012 (עת"א 31577-01-12, השופט ש' פרידלנדר ) שדחה את עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשה ממאסרו.

2.

על המבקש נגזר עונש מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים (בנוסף לעונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת) לאחר שהורשע בביצוע מעשים מגונים בכוח או בהפעלת אמצעי לחץ אחרים או באיומים, ובניסיון לבצע מעשה סדום בנסיבות מחמירות.

3.

המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 3.10.2010, וביום 15.9.2011 פנה לשירות בתי הסוהר בבקשה לצאת לחופשה לאחר שריצה רבע מתקופת מאסרו. מאחר שבאותה עת טעה המשיב לחשוב שהמבקש ריצה יותר משני מאסרים פליליים, נדחתה בקשתו על הסף (בשים לב לכללים המאפשרים לאסיר כאמור לצאת לחופשה רק לאחר שריצה חצי מתקופת מאסרו). על רקע זה, ביום 9.1.2012 עתר המבקש לבית המשפט קמא.

4.

לצורך הדיון בעתירה נבחן עניינו של המבקש פעם נוספת. בשלב זה, התברר כי זהו מאסרו הפלילי השני בלבד (מאחר שאין להביא בחשבון לעניין זה מאסר במסגרת הליכי הוצאה לפועל). עם זאת, גם לאחר שהבקשה נבחנה לגופה החליט המשיב שלא להיענות לבקשה. חוות הדעת של המרכז לבריאות הנפש (מב"ן) מיום 4.3.2012 בעניינו של המבקש לא התנגדה לכך שיתאפשר לו לצאת לחופשות. אולם, בדיקת עניינו בבית הכלא שבו הוחזק באותה עת – "דקל" – הובילה להחלטה שלא לאפשר לו "בשלב זה" לצאת לחופשה בשל כך שלא שולב בכל הליך טיפולי בתקופת מאסרו. עמדה זו פורטה בתגובה שהוגשה לבית המשפט קמא ביום 19.3.2012.

5.

ביום 20.3.2012 דחה בית המשפט קמא את עתירתו של המבקש. בית המשפט קמא קבע כי אי-שילובו של המבקש בסבב חופשות בשל אי-השתלבותו בטיפול היא סבירה, ואף המליץ למבקש להיענות להשתלבות בטיפול מאחר ש"אולי הטיפול יטיב גם איתו וגם עם תנאי מאסרו".

6.

הבקשה לרשות הערעור שלפני נסבה על החלטתו של בית משפט קמא. המבקש העלה כמה טענות. ראשית, הוא טען כי לגופו של עניין ראוי היה לתת משקל רב לחוות דעת מב"ן ממנה עולה כי אינו מסוכן. שנית, הוא הצביע על כך שמלכתחילה נדחתה בקשתו לצאת לחופשה בטעות – מטעם פורמאלי הנוגע למאסרים קודמים. רק לקראת מועד הדיון התברר, כך טען, כי הוא נמנה עם קבוצת האסירים הזכאים לכאורה לצאת לחופשה, ואז הועלה כנגדו הטיעון בנושא אי-השתלבות בטיפול, למרות שלטענתו לא הוצע לו בעבר לקבל טיפול עד השיחה שהתקיימה איתו כמה ימים לפני מועד הדיון בבית המשפט קמא.

7.

המשיב טען כי דין הבקשה להידחות הן על הסף – הן משום שהיא אינה מעלה עניין משפטי מהותי החורג מעניינם של הצדדים והן לגופה, משום שההחלטה היא סבירה. לעניין זה, נטען בתגובה שהוגשה לבקשה כי המבקש לא השתלב בטיפול גם בחודשים שחלפו מאז ניתנה בעניינו החלטתו של בית המשפט קמא. מן הדיווח שנמסר במיום 22.11.2012 מבית הכלא שבו הוא מוחזק כעת – "מעשיהו" – עולה כי המבקש "הביע מוטיבציה להשתלב בקבוצה פסיכו חינוכית במסגרת המחלקה הטיפולית לעברייני מין" אך הוא "לא שולב בטיפול כיוון שזה מיועד לאסירים המודים ולו במעט במיוחס להם".

8.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור תתקבל רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או עניין בעל חשיבות כללית החורג מעניינם של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 6965/11 לב נ' שירות בית הסוהר (לא פורסם, 1.12.2011); רע"ב 8303/12 מישייב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 19.11.2012)). הבקשה דנן אינה מעוררת סוגיה עקרונית מסוג זה. זאת ועוד, כפי שציין בית המשפט קמא, אף לגופו של עניין החלטתו של המשיב אינה חורגת לכאורה ממתחם הסבירות.

9.

לא התעלמתי מכך שאכן מלכתחילה נפלה טעות מצערת בטיפול בעניינו של המבקש, בכל הנוגע לבדיקת מאסריו הקודמים (מבחינת השפעתם על זכאותו לצאת לחופשות). יש לקוות כי הלקחים מכך הופקו וכי ברגיל נעשית ההבחנה הנדרשת בין מאסרים פליליים לאחרים לצורך החלטה על חופשות של אסירים. עם זאת, בינתיים עניינו של המבקש נבחן לגופו. למען הסר ספק, איני נדרשת למסמכים הנוספים בעניינו של המבקש, שהתקבלו לאחר המועד שבו ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, ושלא נבחנו על-ידיו.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יכול, כמובן, לחזור ולבחון את האפשרויות העומדות בפניו, באופן שעשוי לסלול את דרכו לחופשה.