רע"ב 5111/14 מועתז עמאש נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כבוד השופט א' טל) מיום 23.4.2014 בעת"א 19008-03-14 בה נדחתה עתירת המבקש לחשוף בפניו מידע מודיעיני בעניינו.

1.

המבקש הוא אסיר המרצה החל מיום 15.5.2005 עונש מאסר של 13 שנים וחמישה חודשים בגין הריגה, נשיאת נשק ותקיפה וזהו מאסרו הראשון. מועד שחרורו צפוי ביום 14.10.2018. המבקש הגיש במהלך שנת 2014 עתירה כנגד הוצאתו מסבב חופשות (עת"א 10103-03-14), ועתירה זו נדחתה ביום 6.3.2014 על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כבוד השופט א' טל) בהסתמך על "מידעים חסויים" שהוצגו בפניו (להלן: העתירה הראשונה ). בית המשפט הבהיר אמנם כי "מרבית המידעים אינם מהזמן האחרון יחסית ולא שימשו בסיס להתנגדות המשיב ליציאת העותר לחופשות, אליהן יצא עד לאחרונה", אך הוסיף כי דווקא המידע שהביא אותו למסקנה אליה הגיע הוא "מהזמן האחרון יחסית [ו]מעלה חשש לפגיעה בעותר באם ייצא לחופשה". מן הטעם הזה דחה בית המשפט את עתירת המבקש לצאת לחופשה, בכפוף לסייגים הנזכרים בהחלטתו. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. מספר ימים לאחר מתן ההחלטה בעתירה הראשונה, ביום 10.3.2014, עתר המבקש פעם נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה שיורה למשיב לחשוף בפניו את המידע המודיעיני שהוגש לבית המשפט במסגרת העתירה הראשונה.

2.

בהחלטתו מיום 23.4.2014 דחה בית המשפט קמא את העתירה בהיותה תיאורטית ונקבע שהמידע אינו דרוש למבקש לשם הליך תלוי ועומד ולכל היותר ייתכן ויידרש לו להליך הצפוי בוועדת השחרורים. בית המשפט קמא הוסיף כי ככל שיתנהל בעניינו של המבקש הליך שבו יתבקש המותב הדן בו להתייחס למידע חסוי בעניינו, יוכל המבקש להעלות בפני אותו מותב טענות הקשורות למידע, והוא ידון בבקשה כחלק מההליך הנדון בפניו.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשתו עותר המבקש, שאינו מיוצג, לחשיפת תוכן המידע שהוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת העתירה הראשונה, וזאת על מנת שיוכל להתגונן מפניו במידה ויעשה בו שימוש בעתיד באופן שיפגע בהוצאתו לחופשות או בסיכוייו לקיצור תקופת מאסרו על ידי ועדת השחרורים, אשר דנה בעניינו ביום 8.5.2014. יצוין, כי המבקש הגיש לראשונה את בקשתו ביום 25.5.2014 (בשג"ץ 3681/14) ולאחר שביום 17.7.2014 החליט כבוד הרשם ג' שני להיעתר לבקשתו להארכת מועד, הוגשה הבקשה דנן ובה חוזר המבקש על אותן הטענות. עוד יצוין, כי שתי הבקשות הוגשו לאחר שכבר התקיים הדיון בפני ועדת השחרורים, ביום 8.5.2014.

4.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף משום שהיא אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור, שכן היא עוסקת באופן מובהק בעניינו הפרטני של המבקש. עוד מוסיף המשיב, כי היה על המבקש לעתור לחשיפת המידע החסוי בעניינו במסגרת העתירה הראשונה ולא בהליך נפרד. המשיב טוען בנוסף כי עתירתו של המבקש, וכן הבקשה דנן, הינן תיאורטיות שכן אין הליך תלוי ועומד שבו נדרש המידע החסוי בעניינו. המשיב מציין, כי בדיון שהתקיים בעניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים ביום 8.5.2014, לא אישרה הוועדה את שחרורו המוקדם אולם מהחלטתה לא עולה כי היא התבססה על מידע חסוי בעניינו ובנוסף נקבע למבקש דיון נוסף בוועדת השחרורים ליום 8.12.2014.

5.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן, ככלל, מקום בו עולה מן הבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או עניין לציבור החורגים מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פס' 6 (17.1.1999); רע"ב 6965/11 לב נ' שירות בתי הסוהר , פס' 6 (1.12.2011)). טענות המבקש אינן מעוררות שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור על פי כללים אלה. גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בעניינו של המבקש לא מתקיים כל הליך שבו ביקש המשיב לעשות שימוש במידע חסוי הנוגע לו, ובעתירה הראשונה שבה נעשה שימוש במידע חסוי כאמור, לא העלה המבקש כל טענה בהקשר זה. בנסיבות אלו, אין מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא ולפיה עתירת המבקש הינה תיאורטית, וכי ככל שהמשיב יבקש לעשות שימוש במסגרת הליך עתידי בחומר חסוי הנוגע למבקש, שמורות למבקש כל טענותיו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.