רע"ב 5554/14 ישראל רוזן נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד מיום 8.7.2014 בעת"א 32063-06-14 (כבוד השופטת מ' ברנט) בה נדחתה עתירת המבקש לשלבו בסבב החופשות.

1.

המבקש נדון ביום 19.1.2014 בת"פ 14314-08-12 (כבוד השופטת י' אמסטרדם) ל-6 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו, ל-18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת רכוש מסוג פשע ולהתחייבות בסך 50,000 ש"ח להימנע מביצוע כל עבירת רכוש תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. זאת בגין ריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק, זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק, שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק ורישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק (להלן: גזר הדין ). זהו מאסרו השני של המבקש בעבירות מרמה

ובגזר הדין נקבע כי מעשיו של המבקש בוצעו "על רקע התמכרותו להימורים".

המבקש מרצה עונשו בכלא רימונים, התנהגותו חיובית והוא ממתין מאז תחילת מאסרו ביום 19.1.2014 להשתלב בפעילות טיפולית להתמכרויות בהימורים. שילובו בפעילות זו יתאפשר רק בנובמבר 2014, ומן הטעם שטרם שולב בה לא התירה המשיבה את הוצאתו לחופשות. המבקש עתר לשילובו בסבב החופשות כבר עתה הגם שטרם שולב בפעילות טיפולית ובית המשפט קמא דחה את העתירה, אך הוסיף וקבע כי אם לא תיפתח קבוצה לטיפול ו/או שהמבקש לא ישולב בקבוצה כזו עד ליום 15.12.2014, יוצא המבקש לחופשה במחצית השנייה של חודש דצמבר 2014, בהעדר מניעה אחרת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

2.

המבקש סבור כי החלטת בית המשפט קמא להימנע משילובו בסבב החופשות משום שלא שולב עדיין בפעילות טיפולית הינה בלתי סבירה, וזאת בהינתן העובדה שהוא ממתין לשילובו במסגרת טיפולית מיום מתן גזר דינו. עוד מוסיף המבקש כי המשיבה אינה יודעת בוודאות כי בנובמבר 2014 תיפתח פעילות טיפולית אליה יוכל להצטרף ומדובר בהערכה בלבד. המבקש מוסיף כי על רקע התנהגותו החיובית בין כתלי בית הכלא, יש להורות על שילובו בסבב החופשות כבר עתה וכי על בית משפט זה להורות למשיבה כי באם לא תפתח קבוצה טיפולית בכלא רימונים בחמשת החודשים הקרובים, עליה להעבירו לכלא חרמון או לכלא מעשיהו שם קיימת מסגרת טיפולית זמינה עבורו. המשיבה סבורה לעומת זאת כי דין העתירה להידחות על הסף משום שהיא אינה מעלה שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. עוד טוענת המשיבה כי אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות, כי ההחלטה לשילוב אסיר בסבב החופשות היא החלטה מנהלית התלויה בשיקולים רבים, וכי הטיפול בו משתתפים אסירים - אשר גם הוא כשלעצמו אינו זכות מוקנית - לא נועד להקנות להם זכויות יתר אלא להגן על האינטרס הציבורי לאחר שחרורם. המשיבה מוסיפה כי שיקולים תקציביים מנחים אותה באופן מתן הטיפול לאסירים וכי אין בכך כל פסול. לגופו של עניין מבהירה המשיבה כי בחודש נובמבר 2014 צפויה להיפתח קבוצת טיפול בה יוכל המבקש להשתלב, וכי על כן לא נפל כל פגם בהחלטת הגורמים המוסמכים לדחות את שילובו בסבב החופשות.

3.

דין העתירה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק כאשר עולה מן הבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או עניין לציבור החורגים מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל , פס' 3 (6.9.2010) (להלן: עניין לוי )). טענות המבקש אינן מעוררות שאלה מסוג זה. הלכה היא כי "לא עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר" (עניין לוי , פס' 4) וכי בהחלטה אם להעניק חופשה לאסיר, מאזן שירות בתי הסוהר שיקולים שונים שהחשוב בהם הוא שלום הציבור ( שם ). כמו כן וככל שהאסיר הוגדר כמתאים לטיפול וקיימת יכולת של שירות בתי הסוהר לטפל בו, נדרש כי הוא ישתתף במסגרת טיפולית לצורך שקילת שילובו בסבב החופשות (סעיף 1א, פרק ד' לפקנ"צ 04.40.00 "חופשות אסירים"). אולם, כבר נקבע כי מבלי להקל ראש בחשיבות הטיפול שניתן לאסירים בין כתלי בית הסוהר "אין המדינה חייבת לספק כל טיפול שעשוי לסייע לאסיר, ובוודאי שאין היא חייבת לספק זאת דווקא בעיתוי מסוים" (רע"ב 3038/11 בל נ' שירות בתי הסוהר , פס' 3 (17.1.2012)). יש אמנם צדק מסוים בטענת המבקש כי משהטיפול שעליו לעבור אינו זמין, הצבתו כתנאי לשילובו בסבב החופשות מעורר קושי. יחד עם זאת, אין לצפות כי שב"ס יתאים את לוח הזמנים הנוגע לפתיחת קבוצות הטיפול השונות לכל אסיר בנפרד בהתעלם מן האילוצים המערכתיים הקיימים בהקשר זה. בית המשפט קמא הבהיר כי הוא ער למצוקה הקיימת בשב"ס בכל הנוגע לפתיחת קבוצות טיפול כגון זו שבה על המבקש להשתלב, אך הדגיש כי המבקש מרצה מאסר שני, לתקופת זמן ארוכה, וכי על כן יש לנסות לצרפו למסגרת טיפולית בטרם ישולב בסבב החופשות. בית המשפט קמא אף ערך איזון ראוי בין רצון המבקש לצאת לחופשה לבין האינטרס הציבורי, בקובעו כי אם עד ליום 15.12.2014 לא תיפתח קבוצת טיפול ו/או אם לא ישולב המבקש בקבוצה שתיפתח, יהיה על המשיבה להוציאו לחופשה במחצית השנייה של חודש דצמבר 2014. באשר לבקשה כי המבקש יועבר לכלא חרמון או לכלא מעשיהו באם לא תיפתח קבוצת טיפול בכלא רימונים בחמשת החודשים הקרובים, מדובר בבקשה תיאורטית, ואם אכן לא ישולב המבקש בקבוצת טיפול כמתוכנן - שמורות לו כל טענותיו.

4.

מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.