רע"ב 3038/11 יוסף בל נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 51992-02-11, כבוד השופט א' טל ) לפיו נדחתה עתירת המבקש לשלבו במסגרת מאסרו בטיפול יעודי לעברייני מין ולאפשר לו לצאת לחופשות.

המבקש נידון בתאריך 10.2.2001 ל-20 שנות מאסר בגין עברות של אונס, מעשה מגונה בכוח, תקיפה וסחיטה שביצע בבתה הקטינה של בת זוגתו. בהליך דנא הוא הגיש עתירה נגד החלטת משיב 1

(להלן: המשיב ) שלא לשלבו, לעת הזו, בהליך של טיפול בעברייני מין. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו שקיימת חשיבות להקדמת ההליך הטיפולי באסירים עברייני מין – לטובתם ולטובת הציבור. ברם, בשל אילוצים תקציביים ושיקולים של סדרי עדיפויות לא ניתן כעת לשלב את המבקש בהליך טיפולי. נכתב בהחלטה שחזקה על המשיב שיעשה הכול כדי להקדים את מועד השתתפותו של המבקש בקבוצה טיפולית, כאשר המועד ייקבע לא לפני המועד בו אמור המבקש להתייצב לפניי ועדת השחרורים - שנת 2015. זאת על מנת שהמבקש יוכל להתייצב לפני ועדת השחרורים, במצב בו הוא סיים חלק משמעותי מהטיפול. בכפוף לאמור נדחתה העתירה. מכאן הבקשה שלפניי.

2.

במישור הדיוני טען המבקש כי קיימת לו זכות ערעור על פסק הדין, הואיל ומדובר בפסק דין של ערכאה ראשונה שדנה בעתירתו. לגישת המבקש הוא מעלה שאלה עקרונית שטרם הוכרעה על ידי בית המשפט, והיא המועד הראוי לתחילתו של ההליך הטיפולי. לטענתו, נכון שהטיפול בעברייני מין יוקדם על מנת שניתן יהא לסיימו לקראת מועד שחרורם המוקדם. הנימוק שלפיו קיימים שיקולים תקציביים שאינם מאפשרים זאת אינו ראוי, וזאת במיוחד כאשר קבלת הטיפול רק תביא לכך שאסירים רבים יותר יימצאו ראויים יותר לשחרור מוקדם. בכך אף יושג חיסכון תקציבי ניכר למדינה, בשל העלויות הנמוכות של הוצאות הטיפול בהשוואה להחזקת אסיר בכלא. לטענתו, החזקת אסיר בכלא עולה למדינה בין 120,000 ₪ לבין 150,000 ₪ לשנה (זאת בהתבסס על מצגת של הרשות לשיקום האסיר שהוצגה בכנסת) והעלות של טיפול באסיר משוחרר בקהילה עולה 5,076 ₪ לשנה. המבקש ציין כי ההחלטה פוגעת בזכויות רבות שלו ובכללן הזכות לחירות, שכן בהעדר טיפול תישלל ממנו הזכות לשחרור מוקדם. בנוסף, נפגעה זכותו לבריאות שהינה חלק מכבודו כאדם. על פי קו זה, פדופיליה היא הפרעה נפשית מוכרת בספרות, ועל כן יש לאפשר טיפול שיקטין את ההפרעות בדחף המיני. עוד נטען, כי למבקש קיימת זכות לשיקום כחלק מכבוד האדם וזאת על מנת להגשים את עצמו כאדם בעל ערך. לטענת המבקש נשללת ממנו הזכות להליך הוגן לפני ועדת השחרורים. הוועדה כלל לא תוכל לשקול את המקרה שלו באופן פרטני רק בשל העובדה שמשיקולים תקציביים, שלא הוכחו, נשללה ממנו הזכות לקבלת טיפול. ביחס למבקש, נטען כי הוא אובחן כסובל מפדופיליה, שהיא מחלה הדורשת טיפול מוקדם ככל הניתן. לטענתו, דו"ח וג"ע ומב"ן מעלה כי הוא זקוק לטיפול יעודי באופן ברור. בנוסף, המבקש עבר תהליך ארוך של התקדמות בהליך טיפולי, לרבות טיפול פסיכו-חינוכי שהסתיים במאי 2010, ומכאן שכדי לשמור על רצף טיפולי יש מקום להקדים את הטיפול ככל הניתן.

מנגד טוענים המשיבים כי סוגיית שילובו של המבקש בטיפול ייעודי הינה סוגיה מקצועית הנתונה לסמכותם של הגורמים המקצועיים האמונים על כך במרכז בריאות הנפש ובשב"ס. ההחלטה מתקבלת בהתאם לקריטריונים מקצועיים ובכפוף לכמות קבוצות הטיפול לעברייני מין. בהתאם לקריטריונים ולסדרי העדיפויות הוחלט על מועד שילובו של המבקש בטיפול ייעודי לעברייני מין. זוהי החלטה מקצועית שאינה מגלה כל טעות משפטית. לטענת המשיבים, הקדמת מועד שילובו של המבקש בקבוצת טיפול תפגע בעקרון השוויון, שכן אסירים אחרים שמועד שחרורם מתקרב ונמצאו מתאימים להשתלב בקבוצה טיפולית ייפגעו מהקדמת עניינו של המבקש. בנוסף צוין כי נערכים מאמצים לקבל את המבקש לטיפול ייעודי אף במועד מוקדם יותר משנת 2015. כשלון טיפולי יכול לעתים אף להביא להעלאת המסוכנות של האסיר שטיפולו נכשל, ועל כן קיימת חשיבות שגוף מקצועי יתעדף את המועדים בהם משתלב כל אסיר. בהתאם ניתן משקל גם למועד הצפוי לשחרור. הטיפול אינו נועד להעניק פריבילגיות של חופשות או שחרור מוקדם, אלא להגן על האינטרס הציבורי לאחר שחרורו של האסיר. אין זו זכות מוקנית, כפי שטען המבקש. באופן פרטני נטען, כי המועד בו יסיים המבקש לרצות שני שליש הוא ביוני 2014, ומשכך אין כל מקום להידרש לבקשה בעת הזו. התערבות בנפסק פירושה התערבות שיפוטית בסדרי עדיפויות מקצועיים, שאינה ראויה. בנוסף נטען כי הסעד המבוקש הוא כוללני ויש לו השלכות מרחיקות לכת. בכל רגע נתון ישנם 90 אסירים עברייני מין הממתינים לטיפול ייעודי. כל הקדמה תבוא על חשבונו של אסיר אחר.

3.

טענת המבקש לפיה עומדת לו זכות ערעור נדחתה מכבר על ידי בית משפט זה על בסיס הוראות הדין הרלוונטי והפסיקה (רע"ב 5453/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר (25.6.08)). לגופו של עניין, הבקשה מעלה סוגיות עקרוניות. ברם, המבקש לא הצביע על בסיס שבדין לפיו יש לו זכות לקבל טיפול לעברייני מין במועד מוקדם או שונה מהמקובל. ייתכן שטיפול מוקדם יותר היה מסייע למבקש ולאחרים, אך סוגיית העיתוי במתן הטיפול מעוררת שאלות תקציביות. במסגרת בקשה זו די לומר שאין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע את סדרי העדיפויות בנדון. ודוק: המבקש יזכה לטיפול באופן שיתאים למועד הדיון שיתקיים בעניין שחרורו המוקדם. אף אין אנו עוסקים, למשל, בניתוח להצלת חיים, ששם האיזונים היו משתנים. טיפול בתופעה של פדופיליה הינו אינטרס של העבריין ואף של הציבור. לצד זאת, בעולם של משאבים מוגבלים אין לדרוש מבית המשפט לפתוח את השער במועד מוקדם מהמקובל, כאשר התנהלות כזו עלולה להשפיע על מתן שירותים אחרים לאסירים. לשון אחרת, המדינה חייבת לספק צרכים מסוימים לאסיר – כגון אוכל או בגדים – או כפי שנפסק (עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נ(4) 136):

"... ועוד זכאי הוא אסיר בבית-כלא ל'תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים'... (כלשונו של מ"מ הנשיא השופט ח' כהן בפרשת דרויש [6], בעמ' 539): אוכל לאכול, מים לשתות, בגד ללבוש, מיטה לישון בה, אוויר חופשי לנשום ושמים להביט בהם...".

אולם, אין המדינה חייבת לספק כל טיפול שעשוי לסייע לאסיר, ובוודאי שאין היא חייבת לספק זאת דווקא בעיתוי מסוים. גם בהענקת זכויות לאסירים יש מקום להתחשב בשיקולי תקציב. יפים לעניין זה דברי השופטת ע' ארבל בפסק הדין שעסק בהפרטת בתי הסוהר (בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם ואח' נ' שר האוצר ואח' (19.1.09)):

"מעבר לדאגה לתנאי הקיום המינימליים של אסירים המוחזקים במשמורת, אותם חייבת המדינה לספק גם במגבלות התקציב, קיימים רבדים נוספים של תנאי רווחה לאסיר, המצויים מעבר "לגרעין הקשה" של תנאי המינימום. בכלל רבדים אלה, מצויים עניינים הקשורים להקטנת הצפיפות בכלא, להרחבת מרחב המחיה הפיסי של האסיר בבית הסוהר מעבר לתנאי המינימום הקבועים בנוהלים, לשיפור תכניות הטיפול והשיקום של האסירים, להוספת תוכניות תרבות, העשרה והפעלה, להטבת רמת המזון והטיפול הרפואי, ועניינים נוספים. סיפוק תנאים אלה, המצויים מעבר לאמצעי המינימום שיש חובה לספקם, הוא אופציונאלי בטיבו, ותלוי בסדרי עדיפויות לאומיים המשתקפים בתקציבי מוסדות המדינה. תנאי רווחה אלה לאסיר, החורגים מתנאי המינימום, ראוי שמדינה-רווחה תחתור ללא לאות לספקם לאסיריה. עם זאת, יכולתה לעשות כן תלויה במורכבות כלל הצרכים הלאומיים, ובמיקומו של נושא תנאי המאסר בבתי הסוהר בסולם הנושאים החברתיים שהמדינה נושאת באחריות להסדרתם, על פי חשיבותם היחסית בין כלל הצרכים הלאומיים. במציאות המורכבת של חיי החברה בישראל, על צרכיה החיוניים המגוונים, מתן עדיפות תקציבית להגדלת רווחת האסיר, מעבר לתנאי המינימום המתחייבים מכח הדין, איננו מובטח".

באשר למבקש, יש לזכור שהוא נידון בשנת 2001 לעונש מאסר לתקופה של 20 שנה. בית המשפט המחוזי קבע כי ראוי לעשות מאמץ להקדים את מועד השתלבותו של המבקש בהליך טיפולי לעברייני מין לפני המועד בו הוא אמור להתייצב לפני ועדת השחרורים, באופן שיסיים עד אז "חלק משמעותי מהטיפול". בתגובה שלפניי ציינו המשיבים כי נעשים מאמצים להקדים את מועד הטיפול. הנה כי כן, עתירת המבקש התקבלה באופן חלקי. כמובן, אין בהחלטה זו למנוע מהמבקש להגיש בקשה נוספת היה והמשיב לא יוציא לפועל את כוונתו. באשר לטענות הכלליות יותר של המבקש, למשל בדבר החיסכון התקציבי שייגרם מקבלת טיפול, מקומן הדיוני במסגרת אחרת ולא בעתירה פרטנית של המבקש.

4

בהתאם לאמור הבקשה נדחית.