רע"ב 3600/17 אדוארד שימנוב נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (השופט א' יקואל ) בעת"א 3179-01-17 מיום 15.3.2017.

רקע וטענות הצדדים

1.

המבקש הוא אסיר המרצה מאסר פלילי בן 14 שנים, החל מיום 11.4.2013, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין בקטינה בת 9. העבירות בגינן הורשע בוצעו בשנים 1999-1998, אולם משפטו הפלילי החל להתנהל שנים לאחר מכן, בשנת 2009, והוא הורשע בשנת 2013. מועד שחרורו המלא של המבקש עתיד לחול ביום 7.4.2027.

2.

בחודש מאי 2016 שולב המבקש בקבוצה פסיכו-חינוכית, שהטיפול בה הסתיים בחודש אוקטובר 2016. בסמוך לכך הגיש המבקש בקשה לשילובו בסבב חופשות. לטענת המבקש, למרות שמרכז בריאות הנפש בשירות בתי הסוהר (להלן: מב"ן )

העריך את מסוכנותו המינית של המבקש כנמוכה עד בינונית והמליץ על יציאתו לחופשה בת 12 שעות, סירב המשיב לבקשת המבקש להשתלב בסבב חופשות. משכך, פנה המבקש בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים ציין כי אין בנמצא מידעים שליליים בעניינו של המבקש ולא מובאת טענה לעניין התנהלות שלילית מטעמו בין כתלי בית המאסר. בכך צלח המבקש בהשגת "שניים מבין שלושת התנאים הנדרשים לשם שילובו בסבב חופשות", כך לפי בית המשפט קמא. התנאי השלישי, בדמות היתרמות ממשית מהליך טיפולי – אינו מתקיים, לפי עמדת גורמי הטיפול המקצועיים בבית הסוהר (להלן: גורמי הטיפול ) , אשר סברו כי המבקש זקוק להעמקה בדפוסיו האלימים ונוכח השלב הראשוני של הטיפול בו הוא מצוי. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט לעניינים מנהליים, הסתמכות המשיב על עמדת גורמי הטיפול (והעדפתה על פני המלצת מב"ן) אינה נמצאת מחוץ למתחם הסבירות. בית המשפט קמא המליץ למבקש לקבל את הצעת המשיב כי ישולב בהליך טיפולי מתקדם. יוער, כי בבית המשפט קמא עלתה השאלה האם המבקש מסווג בקטגוריה "א" (אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה), כטענת המשיב, או בקטגוריה "ב1" ("אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים"), אולם לצורך הדיון יצא בית המשפט קמא מהנחה שהמבקש נמצא בקטגוריה "ב1".

4.

בבקשת רשות הערעור שלפני מעלה המבקש מספר טענות עקרוניות לדעתו, אשר מצדיקות מתן רשות ערעור והתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי:

(א) ראשית, טוען המבקש כי מכיוון שהחלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה שיפוטית ראשונה בעניינו, הרי שיש לקבוע כי הוא רשאי להגיש ערעור בזכות, זאת נוכח מעמדה החוקתי של זכות הערעור;

(ב) שנית, המבקש טוען כי גם אם עניינו ייבחן לפי אמות המידה של מתן רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר, הרי שיש מקום להיעתר לה, נוכח קיומן של שאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינו הפרטי של המבקש, והן: (1) מה המשקל שיש ליתן להערכת המסוכנות מטעם מב"ן כאשר זה ממליץ על הוצאת האסיר לחופשות, ומנגד עומדת התנגדות גורמי הטיפול. לטענת המבקש, בהיות מב"ן הגורם היחיד אשר נותן הערכת מסוכנות מבוססת הקשורה לסוג העבירות שביצע האסיר, יש ליתן משקל מרכזי לחוות דעתו על פני חוות דעתם של גורמי הטיפול; (2) מה הנפקות שיש ליתן למושגים "נטילת חלק משמעותי" ו"נתרם מההליך הטיפולי", המופיעים בסעיף י"ח(א) לפקודת הנציבות (חופשות אסירים) 04.40.00 (להלן: פקודת החופשות ) , שהם מושגי שסתום ערטילאיים. בד בבד, מדגיש המבקש את החשיבות היתרה בהוצאת אסירים לחופשות.

5.

לגופו של עניין, מטעים המבקש את העובדות הבאות: מסוכנותו המינית לטווח הקצר ובתנאים מגבילים הוערכה כנמוכה עד בינונית; העבירות בוצעו לפני שנים רבות ומאז לא היה מעורב המבקש בכל עבירה פלילית; הוא ניהל את משפטו כשהוא משוחרר ללא תנאים מגבלים; המבקש החל טיפול והביע נכונות להמשיך טיפול בכל מתקן כליאה שהוא, נוכח העובדה שהליך טיפולי נוסף צפוי להיפתח במתקן הכליאה בו הוא מצוי רק בעוד כשנה. נוכח כל אלה, סבור המבקש כי החלטתו של המשיב שלא לאפשר יציאתו לחופשה אינה סבירה ואינה מידתית, והיה על בית המשפט קמא להתערב בהחלטתו.

6.

בתגובת המשיב נטען, כי המבקש מעלה בבקשת רשות הערעור טענות כלליות אשר נטענות לראשונה, ודינן להימחק אך מטעם זה (הכוונה לטענות לגבי אופן פרשנות המושגים המופיעים בפקודת החופשות). אשר לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, טוען המשיב כי אין הבקשה מציגה סוגיה משפטית חדשה או עקרונית שטרם נקבעה בה הלכה, המצדיקה מתן רשות ערעור, שכן כל עניינה ביישום החקיקה וההלכה הפסוקה ובהחלטה שלא להתיר למבקש, בשלב זה, לצאת לחופשות. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי מדובר בהחלטה מקצועית המצויה בליבת שיקול הדעת המוקנה לגורמי שירות בתי הסוהר, אשר התקבלה על בסיס עמדתם המקצועית של גורמי הטיפול, ולאחר שמכלול הנתונים בעניין המבקש נלקחו בחשבון. בהקשר זה, טוען המשיב כי נקודת המוצא היא כי לאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות, קל וחומר שעה שהמבקש מסווג בקטגוריה "א", והענקת פריבילגיה זו כפופה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים.

עוד טוען המשיב, כי זכות הערעור מותנית בעיגון בחקיקה ראשית, ואילו בכל הנוגע לעתירות אסיר נקבע בחוק כי הן נתונות לערעור ברשות בלבד, וכן כי טענות באשר להיקף זכות הערעור על "עתירת אסירים" כבר הועלו ונדחו בעבר .

המשיב מציין, כי גורמי הטיפול ציינו כי המבקש נמצא במקום ראשוני בלבד של הכרה בדפוסיו וזקוק להעמקה בדפוסיו האלימים. נוכח יחסו של המבקש לעבירה והעובדה שעד כה המבקש השתלב בתהליך טיפולי ראשוני בלבד וטרם החל טיפול ייעודי, החליטו גורמי הטיפול שלא ניתן להמליץ מבחינה סוציאלית על יציאתו לחופשה. לכן, על אף עמדת גורמי מב"ן לפיה אין התנגדות מצדם ליציאה לחופשות סדירות של המבקש בכפוף לתנאים, בהתחשב ביתר נתוניו של המבקש, החליט הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר כי אין להיענות לבקשת המבקש לצאת לחופשות בשלב זה. נטען, כי חוות דעת מב"ן היא רק אחד מהנתונים המהווים בסיס להחלטת המשיב בנוגע לשילוב אסיר בסבב חופשות. לעמדת גורמי הטיפול בבית הסוהר בו שוהה המבקש יש משקל רב בפני עצמו. ברי כי החלטת המשיב המתבססת על עמדת גורמי הטיפול היא החלטה סבירה שניתנה במסגרת שיקול הדעת המקצועי הנתון לו ואינה מצדיקה התערבות.

דיון והכרעה

7.

טענתו של המבקש בעניין זכות הערעור החוקתית, והטענה כי סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה גובר על סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, כבר נדונה ונדחתה על ידי בית משפט זה [רע"ב 5453/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (25.6.2008); רע"ב 3038/11 בל נ' שירות בתי הסוהר (17.1.2012); רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 19 (4.12.2014) ועוד]. אין מקום, בגדרה של בקשה זו, לשוב ולהרהר בעניין זה, וכל שינוי בעניין זכות הערעור נתון למחוקק עצמו.

8.

מכאן, שעניינו של המבקש ייבחן לפי הקריטריונים שנקבעו לבחינתן של בקשות רשות ערעור על החלטות בעניין עתירות אסירים, לפיהם בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט הדוחה עתירת אסיר רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית או עקרונית אחרת [ רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, איני סבור כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות שטרם הוכרעו בפסיקה.

9.

פקודת החופשות קובעת תנאים שונים לאישור יציאתו של אסיר לחופשה [כגון: היעדר מידע הקושר את האסיר למעורבות שלילית בתוך כותלי בית הסוהר; השתתפות במסגרת טיפולית – במידה והאסיר הוגדר כמתאים לטיפול והוצעה לו מסגרת טיפולית; וכן – לצורך יציאה לחופשה ראשונה – קבלת חוות דעת ביחס למידת המסוכנות הנשקפת מהאסיר לציבור בעת חופשות ולסיכויים שהאסיר לא יתייצב לריצוי יתרת מאסרו בתום החופשה (סעיפים י"ח-י"ט לפקודת החופשות)]. על אסיר שהורשע בעבירות מין חלים תנאים נוספים, הקבועים בסעיף כ"ז לפקודת החופשות: כך, נדרשת קבלת חוות דעת ממעריך מסוכנות או ממב"ן, המתייחסת להערכת מסוכנות עדכנית בנוגע לאסיר. סעיף כ"ז.3. קובע כי במידה וניתנה חוות דעת ממעריך מסוכנות או ממב"ן, המתייחסת למידת הסיכון לשלום הציבור, ואינה שוללת את הוצאת האסיר לחופשה, ומנגד, ישנה עמדה של גורמי המודיעין השוללת הוצאת האסיר לחופשה מטעמים של סיכון לשלום הציבור, "יכריע הגורם המוסמך בשאלה במי מבין חוות הדעת המונחות בפניו יש ליתן יותר משקל, בכל הקשור לבקשתו לצאת לחופשה".

10.

זהו בדיוק המקרה נשוא ענייננו – מצד אחד, עמדת מב"ן בעניינו של המבקש לא שללה את יציאתו של המבקש לחופשות בכפוף לתנאים, ואילו עמדת גורמי הטיפול בבית הכלא בו שוהה המבקש הייתה שנוכח אי הפנמתו את חומרת מעשיו והיותו של ההליך הטיפולי בחיתוליו, אין מקום להוצאת המבקש לחופשות. בנסיבות אלה, הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר החליט להעדיף את חוות דעת של גורמי הטיפול על פני חוות דעת מב"ן. מדובר בהחלטה אשר בהתאם ללשון פקודת החופשות עצמה נתונה לשיקול דעתו של "הגורם המוסמך" (כהגדרתו שם בסעיף 4). כבר נפסק, כי משקלה של חוות דעת מב"ן בכל הנוגע להחלטה בבקשת האסיר לחופשה אינו בלעדי, ו"על-אף כובד משקלה, אינה קונקלוסיבית ואינה פוטרת את הגורם המוסמך לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים להוצאה לחופשה" [עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678, 710-709 (2003)]. הנה, שאלת משקלה של חוות דעת מב"ן כבר הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה, ועניינה של הבקשה דנן היא אך ורק באופן הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיב.

11.

עוד נפסק, כי שיקול הדעת בקבלת ההחלטה בעניין יציאת האסיר לחופשה הוא של שירות בתי הסוהר. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בשיקול דעתו שלו, אלא הוא בוחן האם שיקול הדעת הופעל באופן סביר ועל יסוד שיקולים ענייניים בנסיבות המקרה [רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, 747 (1998); רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.4.2012); רע"ב 6862/16 פוקס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (7.12.2016)] .

12.

בית המשפט קמא קבע כי החלטתו של המשיב היא סבירה בנסיבות העניין, נוכח הסתמכותו על היעדר המלצה מצד גורמי הטיפול שסברו כי העותר זקוק לטיפול מעמיק יותר מזה שהשתתף בו. איני סבור כי העדפת המלצת גורמי הטיפול על חוות דעת מב"ן, בנסיבות העניין, היא בלתי סבירה או שלא התקבלה על סמך שיקולים ענייניים. יצוין, כי מידת ההכרה של אסיר באשמתו והודאתו בביצוע העבירה הוא שיקול משמעותי הנבחן על ידי גורמי הטיפול במסגרת בחינת המסוכנות של אסיר ביציאה לחופשה. נוכח כל האמור, גם הטענות בעניין אופן הפרשנות של המונחים המופיעים בפקודת החופשות אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בנסיבות העניין, קל וחומר שעה שטענות אלה לא הועלו כלל בפני בית המשפט קמא וגם בבקשת רשות הערעור נטענו בחצי פה.

13.

לסיום, אחזק את המלצתו של בית המשפט קמא לשלב את המבקש בהליך טיפולי בהקדם האפשרי, זאת נוכח הבעת נכונות מצדו להשתתף בהליך שכזה בכל מתקן כליאה בו יוצע לו הטיפול ובהתחשב בעיתוי הנטען בו אמור להיפתח טיפול נוסף במתקן הכליאה בו מצוי המבקש.

14.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.