רע"ב 5453/08 אילן דרי נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשה רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר), אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר את יציאתו לחופשה בת 48 שעות לרגל חתונת אחיו.

1.

המבקש הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ונהיגה בזמן פסילה. בגין עבירות אלו, נגזרו על המבקש שנתיים וחצי מאסר בפועל (ת"פ 3057/07). מאז, מרצה המבקש את עונשו בכלא איילון באגף פתוח. המבקש פנה אל המשיב בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה בת 48 שעות לרגל חתונת אחיו. בקשתו של המבקש סורבה והוא עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה שזה יתערב בהחלטה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי הוצג בפניו מידע עשיר ומוצלב המצביע על מסוכנות ממשית של המבקש. בית המשפט עמד על כך שחתונה הינה אירוע רב משתתפים מטבעו ועל כן אין די בערבויות כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש. עוד קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב המצדיק התערבות בהחלטה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את עתירתו ומבקש כי בית משפט זה יתערב בהחלטה ויורה על שחרורו לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחיו. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית, היא השאלה האם ניתן לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בדרך של ערעור בזכות. לשיטתו, סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה ) הינו בלתי-חוקתי, מאחר והוא סותר את סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה (להלן: חוק היסוד ), אשר לדבריו מקנה מעמד חוקתי על חוקי לזכות הערעור. בהקשר זה טוען המבקש, בין היתר, כי כיום קיימת אי-בהירות בשאלה האם יש לברר ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי במקרה כגון דא כערעור בזכות או ברשות. לגופם של דברים טוען המבקש, כי בית המשפט שגה כאשר ביסס את החלטתו על המסוכנות הנשקפת מהמבקש. זאת, בין היתר בשל העובדה כי כתב האישום בגינו הורשע המבקש אינו מייחס לו מעורבות בארגון פשיעה, כנטען על ידי המשיב. עוד טוען המבקש בהקשר זה כי העובדה שהוא מרצה עונשו במאסר באגף פתוח אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי נשקפת ממנו מסוכנות ממשית. לפיכך, טוען הוא כי ההחלטה בעניינו התקבלה ללא תשתית עובדתית מתאימה. מעבר לכך טוען המבקש כי ככל שנשקפת ממנו מסוכנות ניתן לאיין אותה באמצעות קביעת ערובות מתאימות. לעניין זה, מציין המבקש כי בעת שהיה עצור עד תום ההליכים ניתנה לו אפשרות להשתתף בחתונת אחותו, תוך הפקדת ערבויות, ומבקש כי תתאפשר יציאתו אף לחתונת אחיו. המבקש מדגיש כי גדל ללא אב ואחיו שימש לו כאב למעשה, ועל כן ישנה חשיבות יתרה מבחינתו ומבחינת משפחתו להשתתפותו באירוע. לאור כל האמור, טוען המבקש כי החלטת המשיב ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אינם סבירים ויש להתערב בהם.

3.

המשיב טוען, מנגד, כי אין כל הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הבקשה דנן אינה מגלה כל טענה עקרונית או משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. ביחס לטענות המבקש בדבר השגה על החלטת בית המשפט המחוזי בדרך של ערעור בזכות, טוען המשיב כי סוגיה זו הוכרעה באופן מפורש על ידי המחוקק ובפסיקת בית משפט זה. לגופם של דברים טוען המשיב כי לחובתו של המבקש עבר פלילי מכביד, וכי מאסר זה אינו המאסר הראשון אותו הוא מרצה. כן טוען המשיב כי גם בעת ריצוי המאסר הנוכחי הורשע המבקש, על פי הסדר טיעון בביצוע עבירה נוספת. עוד מציין המשיב כי המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה א', אשר משמעותה היא כי אין הוא זכאי לצאת לחופשות בשל הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור לאור מעמדו והשתייכותו לארגון פשיעה. לאור האמור, ובהתחשב בכך שהחופשה הינה פריבילגיה הניתנת לאסיר, טוען המשיב כי החלטתו הינה סבירה ואינה מגלה כל עילה להתערבות בה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט הדוחה עתירת אסיר רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית או עקרונית אחרת (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.1986); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים בית הסוהר מעשיהו, פ"ד נח(2) 326, 330 (2004); רע"ב 1443/04 ברגותי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נח(5) 289 (2004)). המבקש אמנם מנסה לשוות לבקשתו פן משפטי-עקרוני, אך איני סבורה כי שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור אכן מתעוררת במקרה דנן. המבקש טוען, כזכור, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר ניתן לערעור בזכות, וזאת לאור הוראת סעיף 17 לחוק היסוד. בטענה זו לא מצאתי ממש. אכן, אין חולק כי זכות הערעור הינה זכות מהותית אשר זכתה לעיגון חוקתי. עם זאת, בפסיקת בית משפט זה נקבע לא פעם כי זכות הערעור אינה דומה לזכויות היסוד החוקתיות האחרות, במובן זה שקיומה תלוי בחוק החרות המעניק אותה (ראו למשל: בג"ץ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון , פ"ד מב(1) 353, 363-360 (1988); בש"פ 3049/95 אבו עדרה נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 146 (1995) רע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל , סע' 15-8 וההפניות שם (טרם פורסמה, 30.1.2006) להלן: עניין אמרי ). בענייננו, קבע המחוקק בסעיף 62ג לפקודה באופן מפורש כי על החלטת בית משפט הדן בעתירת אסיר תינתן רשות ערעור בלבד. כך גם נוהג בית משפט זה, אשר חזר ועמד על כך שעל האסיר המבקש להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו להגיש בקשת רשות ערעור (ראו למשל: בג"ץ 9377/06 חנוכייב נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (טרם פורסם, 13.11.2006); בג"ץ 2370/01 רפאעי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 25.3.2001); בג"ץ 3654/00 אבו סייף נ' הממונה על עבודות השירות (לא פורסם, 5.6.2000); רע"ב 4503/96 בן שלום נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 31.7.1996)). מכאן, כי הדרך להשגה על החלטת בית המשפט המחוזי במקרים כגון דא הוכרעה זה מכבר ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית. מעבר לדרוש אוסיף כי בניגוד לטענת המבקש, ניתן להעניק לזכות הערעור המעוגנת בחוק היסוד פרשנות העולה בקנה אחד עם קיומו של סעיף 62ג לפקודה, היא הפרשנות לפיה זכות הערעור המעוגנת בחוק היסוד אינה מחייבת הגשמתה על דרך של ערעור בזכות דווקא (לעניין זה ראו עניין אמרי , בסע' 12-11 וההפניות שם).

יתר הטענות אותן מעלה המבקש במסגרת הבקשה תחומות כל כולן בנסיבות עניינו ואינן מגלות עילה למתן רשות ערעור. מעבר לכך, כידוע, ההחלטה האם להעניק לאסיר את הפריבילגיה לצאת לחופשה מיוחדת, בת פחות מ-96 שעות, נתונה לשיקול-דעתו של המשיב לפי סעיף 36(א) לפקודה. אכן, בידיו של המשיב נמצאים מכלול הנתונים הצריכים לעניין, וביניהם מידע על התנהגותו של האסיר בבית הסוהר, המסוכנות הנשקפת ממנו ונסיבותיו האישיות. על כן, במקרים מסוג זה בוחן בית המשפט את השאלה האם הפעיל המשיב את שיקול-דעתו באופן סביר לאור הנתונים שהיו בפניו, ואין הוא שם את שיקול-דעתו במקום שיקול-הדעת של המשיב (ראו למשל: ע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802, 803 (1993); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, 746 (1998); רע"ב 229/04 פדידה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 17.3.2004)). במקרה דנן, כפי שפורט בתגובת המשיב, לחובתו של המבקש עבר פלילי מכביד המלמד על חברותו בארגון פשיעה (ראו לעניין זה את פסק הדין בעניין פלוני , הדן בעניינו של המבקש). לאור זאת, ובהתחשב במידע מודיעיני, קבע המשיב כי המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור אינה מאפשרת את יציאתו לחופשה. בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בחומר, מצא כי המידע שהוצג לו מבסס באופן ברור את המסוכנות הממשית הנשקפת מהמשיב, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות ערבויות. משבחן בית המשפט את הנתונים שעמדו בפני המשיב בעת קבלת ההחלטה ומצא כי לא נפל בהם פגם, איני רואה להתערב בהחלטה זו. אמנם, ערה אני לחשיבות שמייחס המבקש להשתתפות בחתונת אחיו ולצער שייגרם לו אם לא יוכל להשתתף בשמחתו, אך בשיקול זה בלבד אין כדי להצדיק התערבות בהחלטת המשיב.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.