רע"ב 3853/15 עבדאלעזים חסן נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 29.4.2015 בעת"א 48189-03-15, אשר הורה, לבקשת שירות בתי הסוהר, על המשך החזקתו של המבקש בתנאי הפרדה בבית הסוהר לפי סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ), למשך שישה חודשים נוספים החל מיום 5.4.2015.

2.

המבקש הוא אסיר ביטחוני המרצה עונש מאסר של 33 שנים, החל מיום 15.11.2000, בגין עבירות ביטחון שונות.

3.

ביום 24.4.2014 הועבר המבקש להפרדת יחיד, וביום 17.7.2014 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו יחד עם אחרים תכנון, מתוך כותלי בית הסוהר, של חטיפת ישראלי לצורך מיקוח על שחרור אסירים מהכלא. נעשו ניסיונות להשמתו של המבקש בהפרדה זוגית, אולם הם כשלו. ביום 18.11.2014 אישר בית המשפט המחוזי את המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים.

ביום 29.4.2015 אישר בית המשפט המחוזי את המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים נוספים. בהחלטה נקבע כי חרף היותו של המבקש אסיר בטחוני מזה שנים רבות, אשר במהלכן ועד לעת האחרונה לא שהה בהפרדה, פתיחת החקירה והגשת כתב האישום נגד המבקש מצדיקים בחינה מחודשת של תנאי מאסרו. לאחר עיון בחומר המודיעיני ובסקירה החסויה הגיע בית המשפט למסקנה כי הפרדתו של המשיב נדרשת לשם שמירה על בטחון הציבור ובטחון המדינה, וכי לא ניתן לנקוט באמצעי אחר אשר יאיין את המסוכנות הנשקפת מן המבקש ואשר מידת הפגיעה שתיגרם ממנו למבקש תהא פחותה. החלטה זו היא מושא בקשת הרשות לערער.

4.

בבקשה נטען כי בית המשפט לא נימק בהחלטתו מדוע בחר להתייחס אל כלל החומר שהוגש כחומר חסוי, והיעדר הנמקה זו פוגע בביקורת השיפוטית הנדרשת בהליך זה. כן נטען כי בבואו של בית המשפט להחליט בענין הפרדת אסיר עליו להתחשב במכלול תנאי המאסר בהם נתון האסיר. במקרה דנן, הפגיעה במבקש היא חמורה במיוחד מאחר שהוא מנותק לחלוטין מהעולם החיצוני, שעה שנאסר עליו השימוש בטלפון משום שהוא אסיר בטחוני, ושעה שנאסר עליו לקבל ביקורים. בנוסף נטען כי על בית המשפט לבחון מהי מידת הזמן המינימלית הנדרשת לשם השגת התכלית שבהפרדה, מתוך ששת החודשים המותרים בחוק, ועליו לנמק החלטתו בענין זה.

עוד נטען, כי אין להסתפק בהחלת מבחן מרחיב למתן רשות ערעור אלא יש לקבוע כי קיימת זכות ערעור חוקתית על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע להפרדת אסירים, הואיל ומדובר בערעור על פסק דין של ערכאה ראשונה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה. כן נטען כי על בית משפט זה לקבוע את סדרי הדין והמבחנים המהותיים שעל בית המשפט לערוך בבואו לבחון את בקשת המדינה להגיש ראיות במעמד צד אחד לפי סעיף 19ח לפקודה, וכי יש לנהוג בסעיף 19ח כחריג בעוד שהכלל הוא גילוי הראיות.

5.

בתשובת המדינה נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שאינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. כן נטען כי המדובר הוא בבקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות כטענת המבקש, זאת לאור הוראתו המפורשת של סעיף 19ז לפקודה, ולאור עמדת הפסיקה. כמו כן נטען כי אומנם קיימת בפסיקה גם גישה מרחיבה לענין מתן רשות ערעור, אולם אף אם ננקוט בגישה המרחיבה אין הבקשה דנן עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. באשר לעיון בחומר החסוי נטען כי נוכח הוראת סעיף 19ה לפקודה רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות ולשמוע ראיות במעמד צד אחד אם שוכנע כי הדבר נחוץ מהטעמים המפורטים בפקודה, ביניהם שמירה על ביטחון המדינה, ולפיכך לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא לעיין בחומר החסוי.

לגופו של ענין נטען כי ההחלטה על הפרדתו של המבקש התקבלה על מנת למנוע פגיעה בביטחון המדינה וזאת על סמך מידע מודיעיני חסוי. בנוסף למידע המודיעיני, ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש גם מכתב האישום שהוגש נגדו, לפיו פעל מתוך הכלא לביצוע פיגוע חטיפה לצרכי מיקוח.

6.

לאחר עיון לא מצאתי עילה ראויה למתן רשות ערעור.

7.

הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן במקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). הלכה זו נכונה גם למקרים שעניינם החלטה בדבר החזקת אסיר בהפרדה ( רע"ב 10/06

אטיאס נ' שירות בתי הסוהר (9.5.2006) (להלן: ענייו אטיאס ) ; רע"ב 2635/13 אבוטבול נ' מדינת ישראל (5.6.2013) (להלן: ענין אבוטבול ) ). בצד הלכה זו ישנה בפסיקה גם גישה מרחיבה באשר למתן רשות ערעור, בשים לב לכך שעתירות אלה הן למעשה בבחינת "גלגול שני" בלבד (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)).

8.

הבקשה דנן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור גם לפי גישה מרחיבה למתן רשות ערעור. במוקד הבקשה עומד עניינו הפרטני של המבקש והבקשה איננה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות עקרונית-כללית.

הטענה בדבר זכות הערעור החוקתית לפי סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה כבר זכתה לבחינתו של בית משפט זה, ונדחתה.

סעיף 19ז לפקודה קובע מפורשות כי ערעור על החלטה לפי סעיף 19ה מותנה ברשות בית המשפט המחוזי או בית משפט זה. כבר נפסק כי הדרישה לרשות כאמור אינה עומדת בסתירה לזכות החוקתית לערעור (רע"ב 5453/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (25.6.2008) ; רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל,

פסקה 8 (8.11.2011) (להלן: ענין מוסלי ). גם הסוגיה של עיון בית המשפט בחומר חסוי נדונה באופן מפורט בענין מוסלי הנזכר לעיל, לרבות באשר לשיקולים והאיזונים שעל בית המשפט לערוך. באותו ענין קבע בית משפט זה, בין היתר, כי:

"חייב בית המשפט לבחון את החומר המודיעיני בחינה מעמיקה; להחליט ביחס לכל חלק ממנו אם קיימת הצדקה להגישו במעמד צד אחד; ולבחון טענות אפשריות שעשוי היה האסיר להעלות, ביחס לחומרים שהחליט לקבל במעמד צד אחד. "

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.