רע"ב 2635/13אסי אבוטבול נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) מיום 25.2.2013, אשר הורה על המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד.

1.

המבקש הינו אסיר מאז 26.3.2007 המרצה שמונה עשרה שנות מאסר בגין עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה ) ובגין עבירות אלימות, סחיטה באיומים והלבנת הון. מאסרו המלא מסתיים ביום 25.3.2025. מאז מאסרו ועד היום הוחזק המבקש במהלך מרבית התקופה בהפרדת יחיד, ובחלק מן התקופה בהפרדה זוגית. זאת על רקע החשש לביצוע עבירות מצדו, ולשם הגנה על שלומו ועל שלום אסירים אחרים. בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ) הוארכה ההפרדה מדי פעם לתקופה של שישה חודשים בהוראת בית המשפט המחוזי. ביום 22.11.2012, ולקראת תום תקופת ההפרדה שבה היה המבקש נתון באותה עת, נערך דיון בעניינו בוועדה המחוזית לניהול אסירים (להלן: הוועדה או ועדת ההפרדות ), שתפקידה לייעץ למפקד המחוז בנוגע להמשך החזקת אסירים בהפרדה. הוועדה המליצה להגיש בקשה להארכת החזקתו בהפרדה, בציינה כי שקלה אפשרויות אחרות ובהן שיבוץ באגף אחר או הפרדה זוגית ומצאה - על סמך החומר המודיעיני הרלוונטי - כי אין פתרון אחר מלבד הפרדת יחיד בעניינו. ביום 10.1.2013 אישר מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר (להלן: מפקד המחוז ), לאחר שעיין אף הוא בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש, את המלצת הוועדה. בעקבות כך הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 21.1.2013 בקשה להמשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים בהתאם להוראות סעיף 19ה לפקודה שלוותה בין היתר בתצהירו של קצין המודיעין למחוז דרום של שירות בתי הסוהר. בבקשתה ציינה המשיבה כי נבחנת האפשרות לשלב את המבקש בהפרדה זוגית עם אסירים ספציפיים שבשמם נקב. לבקשה זו קדמה הודעה לבית המשפט קמא מיום 13.1.2013 מטעם המשיבה, לפיה היא שוקלת להגיש בקשה להמשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד אך טרם נתקבלה החלטה סופית בעניין זה. המבקש הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ובצדה הסכמה להמשך החזקתו בהפרדת יחיד עד למועד הדיון, שנקבע ליום 19.2.2013.

לקראת הדיון בבית המשפט קמא התקיים ביום 12.2.2013 דיון נוסף בפני מפקד המחוז להצגת תמונת המצב העדכנית בעניינו של המבקש. בדיון לא נכח נציג מטעם המשטרה, ומפקד המחוז קבע כי בהיעדר מידע מטעמו אין ביכולתו לקבל החלטה בעניין המשך החזקת המבקש בהפרדה. בעקבות זאת הגיש המבקש ביום 18.2.2013 בקשה להוצאתו מהפרדה, בטענה כי החלטת מפקד המחוז משמעה שהמשך החזקתו בהפרדת יחיד הוא בלתי חוקי. בהחלטתו מיום 19.2.2013 הורה בית המשפט קמא למשיבה להוציא את המבקש באופן מיידי מההפרדה בה הוחזק ככל שהיא חזרה בה מבקשתה להמשך החזקתו בהפרדה. בד בבד התקיים באותו היום דיון נוסף של הוועדה, בנוכחות מפקד המחוז, שבו הוצג חומר מודיעיני עדכני בעניינו של המבקש. בעקבות כך שב מפקד המחוז והמליץ על המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד. יחד עם זאת ועל מנת שלא להפר את החלטת בית המשפט קמא מאותו היום, הוצא המבקש מההפרדה לתא מעבר, ולמחרת היום הגישה המשיבה בקשה נוספת להחזרתו להפרדה עד להכרעה בעניינו. המבקש מצדו הגיש באותו היום בקשה להישאר בהפרדת יחיד - ולא לשהות באגף המעברים שהתנאים בו לטענתו קשים יותר - עד למועד הדיון בעניינו בבית המשפט קמא, וכך הורה בית המשפט באותו היום.

2.

בדיון נוסף שהתקיים בעניינו של המבקש ביום 21.2.2013, הוצג בפני בית המשפט קמא במעמד צד אחד החומר המודיעיני החסוי הנוגע למבקש ובעקבות כך הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 25.2.2013 על המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים. בית המשפט קבע על סמך החומר החסוי שהובא לעיונו כי מתקיימות העילות שטענה להן המדינה לעניין החזקת המבקש בהפרדת יחיד: הגנה על שלום המבקש, הגנה על שלום אסירים אחרים, מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין בבית הסוהר ומניעת עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקש נבדק מבחינה רפואית וסוציאלית ונמצא כשיר להחזקה בהפרדה. כמו כן דחה בית המשפט את טענותיו של המבקש לעניין פגמים שנפלו, לדבריו, בהחלטות המשיבה להמליץ על המשך החזקתו בהפרדת יחיד. בהקשר זה קבע בית המשפט כי החלטת מפקד המחוז מיום 12.2.2013 אכן גרמה לאי בהירות באשר לעמדת המדינה ביחס להחזקת המבקש, ולפיכך ומחמת הזהירות פעלה המשיבה להוציאו מההפרדה שבה הוחזק. מכל מקום, כך קבע בית המשפט, אפילו נפל פגם מסוים בהתנהלות המשיבה בהקשר זה, הרי שבמועד המהותי, הוא יום הדיון בפני בית המשפט קמא, נפרשה התשתית העובדתית והמודיעינית בעניינו של המבקש במלואה, באופן שהיה בו כדי לרפא את הפגם, ככל שנפל. בית המשפט הוסיף וציין כי לא עלה בידו לקבוע אם בפועל המבקש שהה מחוץ להפרדה, וכי התרשם שלכל היותר שהה מחוץ להפרדה מספר שעות, באופן שאין בו כדי לשנות מן המסקנה שיש להמשיך להחזיקו בהפרדת יחיד. לפיכך הורה בית המשפט קמא על המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד עד ליום 26.7.2013.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו על המשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד, ולטענתו בקביעה זו התעלם בית המשפט מכך שבחינת העברתו להפרדה זוגית טרם נסתיימה באותו המועד, נמנע מבחינת חלופות נוספות ולא נתן את המשקל הראוי לכך שהוא שוהה בהפרדת יחיד כשש שנים בהדגישו את הקושי הרב הכרוך בכך מבחינתו. בהקשר זה טוען המבקש גם כי הוא מקבל טיפול תרופתי, שהמינון בו עולה עם השנים שבהן הוא מוחזק בהפרדה ועוד הוא טוען כי בהליך שהתקיים בעניינו בוועדה נפלו פגמים חמורים, המחייבים את ביטול ההחלטה בעניינו. טענה מרכזית של המבקש בהקשר זה היא כי החלטת מפקד המחוז מיום 12.2.2013 משמעה כי לא היה באותה עת מידע מודיעיני המצדיק את המשך החזקתו בהפרדת יחיד, ומכאן שהחזקה זו הייתה שלא כדין. עוד טוען המבקש כי בדיון הראשון בוועדה בעניינו, שהתקיים ביום 22.11.2012, לא נכח מפקד המחוז ולטענתו הדבר מטיל צל כבד על כשרות הבחינה שערכה הוועדה בעניינו ועל תוקף החלטתה. פגמים נוספים שנפלו לטענתו בהליך שהתקיים בעניינו נוגעים לאי-דיוקים בעובדות שפורטו בתצהירו של סגן מפקד המחוז אשר צורף לבקשת המשיבה לבית המשפט קמא להמשך החזקתו בהפרדת יחיד ולכך שסגן מפקד המחוז, שאינו קצין מודיעין, כלל אינו הגורם המתאים לבחינת החומר המודיעיני בעניינו. אשר לעצם הדיון בבקשה טוען המבקש כי נוכח הפגיעה הקשה שנגרמת לו בהחזקתו בהפרדת יחיד, ובהתחשב בכך שבית משפט זה מהווה ערכאת ערעור ראשונה ויחידה על ההחלטה בעניינו, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי, הדיון בבקשה מוצדק והוא מבקש להורות על ביטול החלטת בית המשפט קמא ולבחון את המשך החזקתו בתנאים חלופיים, שאינם הפרדת יחיד.

4.

המשיבה מצדה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה, ולטענתה אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. כך לטענת המשיבה הגם שהחזקת אסיר בהפרדה היא בגדר חריג, הרי שבנסיבות העניין לא היה מנוס מלהורות עליה בעניינו של המבקש. המשיבה מציינת כי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר בחנו את עניינו של המבקש מתוך הכרה בחובה לצמצם את הפגיעה בו ככל הניתן, אך על סמך החומר המודיעיני שנאסף בעניינו הגיעו למסקנה כי החזקתו בהפרדת יחיד מתחייבת על מנת למנוע ביצוע עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה ולשם שמירה על שלומו וביטחונו כמו גם על שלומם וביטחונם של אסירים אחרים, בהתאם לעילות הקבועות לעניין זה בסעיף 19ב לפקודה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לא התעלמה מהצורך לבחון את האפשרות להורות על החזקתו בהפרדה זוגית, אך כפי העולה במפורש מהמלצת ועדת ההפרדות מיום 19.2.2013 הפרדה זוגית לא תממש את מטרות ההפרדה, ולפיכך צדק בית המשפט קמא בדחותו את טענת המבקש בעניין זה. אשר לפגמים הנטענים בהליך שהתקיים בעניינו של המבקש טוענת המשיבה כי בשום שלב לא ניתנה החלטה להורות על ביטול החזקתו בהפרדה, סמכות הנתונה לבית המשפט ולנציב בתי הסוהר בלבד, וכי הוא הוצא מהפרדה באופן זמני בלבד ולמען הזהירות, שכן המשיבה כלל לא חזרה בה מבקשתה. מכל מקום טוענת המשיבה כי אפילו נפלו פגמים בשלב מוקדם של ההליך בעניינו הרי שלא ניתן לטעון כי המבקש הוחזק בהפרדה בניגוד לדין משהורה בית המשפט קמא על הארכת החזקתו בהפרדה, וכי בית המשפט התייחס לאפשרות שפגמים כאלה נפלו וקבע כי אין בהם כדי לשנות מן המסקנה הסופית שאליה הגיע.

5.

דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: רע"ב 7204/97 דרויש נ' מדינת ישראל (13.1.1998); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999)). כך הדבר גם בבקשות שעניינן החזקת אסיר בהפרדה (ראו רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (9.5.2006) (להלן: עניין אטיאס )). אכן, ההחזקה בהפרדת יחיד מבודדת את האסיר ומקשה עליו נוכח פגיעתה בצורך החיוני בסביבה אנושית. מכאן הוראות המחוקק בסעיפים 19א-19יא לפקודה המחייבות החלטה של בית המשפט לשם הארכת תקופת ההפרדה העולה על שישה חודשים (או על שנים-עשר חודשים במקרה של הפרדה זוגית). מכאן גם הצורך לצמצם את הפגיעה למידה ההכרחית בלבד בנסיבותיו של כל מקרה וכן החובה לבחון תדיר את קיומן חלופות אחרות, בייחוד ככל שתקופת ההפרדה הולכת ומתארכת (ראו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (21.9.2010); רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל , פסקה 24 (8.11.2011); עניין אטיאס , פסקה 7). עם זאת, הפרדה כזו היא לעתים הכרחית, נוכח הצורך להגן על האסיר עצמו, על אסירים אחרים ועל התנהלותו התקינה של בית הסוהר.

לבקשתי הובא לעיוני החומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש עליו נסמכה החלטתו של בית המשפט קמא. מן החומר שהוצג ניתן ללמוד על מעורבותו הנמשכת של המבקש בפלילים גם מתוך כתלי בית הסוהר, באופן המסכן אנשים מחוצה לו וכן אסירים אחרים. כמו כן עולה מן החומר שהוצג כי החזקתו של המבקש בהפרדה נדרשת לשם שמירה על ביטחונו שלו. לפיכך שוכנעתי כי במקרה דנן, ולעת הנוכחית, אין מנוס מהמשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד, כפי שקבע בצדק בית המשפט קמא. עוד שוכנעתי כי החלופות האחרות, לרבות החלופה של הפרדה זוגית, נבחנו כנדרש על ידי הגורמים הרלוונטיים ונפסלו מטעמים של ממש. אשר להוצאתו הזמנית של המבקש מהחזקה בהפרדת יחיד כמתואר לעיל. בעניין זה מקובלת עליי עמדת המשיבה כי הדבר נעשה למען הזהירות ובשל החלטת בית-המשפט בשלב הביניים, וכי לא היה בכך כדי להעיד כי היא שינתה מעמדתה ביחס להפרדת המבקש ואף לא ביחס לעוצמת הסיכון הנשקף לו וממנו. אשר להחלטת מפקד המחוז מיום 12.2.2013. באותו השלב ובשל תקלה שיש להצטער עליה וראוי כי לא תישנה, לא הוצג בפניו החומר המודיעיני העדכני ומכך נבעה החלטתו. אך כעבור ימים ספורים בלבד בא הדבר על תיקונו והחומר הוצג בפניו כנדרש והיווה בסיס להחלטתו לפיה יש להמשיך לעת הזו בהפרדת יחיד של המבקש. בשולי הדברים אציין עם זאת כי פרק הזמן שבו מצוי המבקש בהפרדת יחיד הוא ארוך ביותר וככל שתקופה זו תלך ותתארך גובר המשקל שיש לייחס לנתון זה במסגרת מכלול השיקולים הצריכים לעניין המשך החזקתו בהפרדת יחיד.

מן הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.