רע"ב 4463/18 אליהו פחימה נ. שירות בתי הסוהר

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים שניתנה ביום 6.6.2018 (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ), בעת"א 39319-05-18 בגדרה נדחתה עתירת המבקש להאריך את פרק הזמן שאושר לו לצאת לחופשה חריגה לרגל חתונת בנו, הצפויה להתקיים ביום 10.6.2018, יום ראשון הקרוב.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של 29 חודשים בבית הסוהר "מעשיהו" החל מיום 5.11.2017 בגין עבירות של מעשה מגונה. ביום 2.5.2018, עת נודע למבקש, לטענתו, על המועד שנקבע לחתונת בנו, הגיש בקשה להוציאו לחופשה חריגה לצורך השתתפותו בחתונה. בד בבד עם בקשה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון שהתקיים בעתירה ביום 30.5.2018 הובהר כי לא התקבלה עדיין החלטת המשיב בבקשה, והדיון נדחה ליום 6.6.2018. ביום 5.6.2018 ניתנה הסכמת המשיב לאישור החופשה החריגה למשך 6 שעות. למחרת, ביום 6.6.2018, התקיים הדיון בעתירה וניתנה החלטת בית המשפט לפיה פרק הזמן שאושר ליציאה לחופשה הינו סביר בהתחשב בעובדה שהאירוע מתקיים בעיר בני-ברק. המערער משיג על פסק הדין ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

2.

בעיקר ובתמצית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי בנסיבות העניין פרק זמן של 6 שעות הינו זמן סביר, ממנו יישארו לו רק 3 שעות "נטו" בקרבת משפחתו. זאת, במיוחד כאשר דו"ח מטעם המרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי באר-יעקב קבע כי אין מניעה מצד גורמי מב"ן לאפשר יציאתו לחופשה חריגה למשך 12 שעות.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי מתן רשות ערעור תינתן במקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). מקרה זה אינו בא בגדרם של המקרים האמורים, וזאת אף לפי הגישה לפיה יש להחיל בעתירות אסיר מסוג זה אמת-מידה מקלה יותר (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)). מכל מקום, ההחלטה אם להוציא אסיר לחופשה נתונה לשיקול דעתו של המשיב, אשר בידיו נמצאים מכלול הנתונים הרלוונטיים לעניין. במקרים מסוג זה בית המשפט בוחן את השאלה האם הפעיל המשיב את שיקול דעתו באופן סביר, ואין הוא שם את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של המשיב (ראו למשל: רע"ב 5453/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר (25.6.2008)). בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את עניינו של המשיב, מצא כי פרק הזמן שנקבע – 6 שעות – הינו סביר, בהתחשב בכך שהמבקש מרצה את עונשו כאמור בבית הכלא "מעשיהו", והחתונה מתקיימת באולם אירועים בעיר בני-ברק. טענת העותר כי "לא היה נגרם מאומה" אם בית המשפט המחוזי "היה מוסיף לעותר שעה וחצי-שעתיים" אינה מצדיקה התערבות בית משפט זה. אין המדובר בהחלטה בלתי סבירה או כזו המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.