רע"ב 2380/11 דיב סלח נ. מדינת ישראל שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר), אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו יציאה לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונת אחיו.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בן ארבע שנים, אחד-עשר חודשים וארבעה ימים החל משנת 2007, וזאת בגין עבירות של גניבה ושימוש ברכב ללא רשות, תקיפה והכשלת שוטר, איומים וגרימת נזק לרכוש בזדון. המבקש מציין כי ביום 3.3.2011 הוא פנה למשיב בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחיו, ומשלא ניתן לו כל מענה עתר הוא בעניין זה לבית משפט קמא. בפסק-דינו מיום 24.3.2011 דחה בית המשפט את העתירה, לאחר שהוצג בפניו מידע מודיעיני ממנו עלה חשש למסוכנות מצד המבקש. בית המשפט ציין כי אילו מדובר היה בהתנהגות שאינה חמורה, שלא מן התקופה האחרונה עשוי היה לגבור השיקול ההומניטארי שבהוצאת המבקש לחופשה. אולם לגישתו אין להקל ראש במידע רחב ההיקף שהוצג בפניו, במיוחד נוכח המידע בדבר כוונה מצד המבקש לפגוע בסגל בית הסוהר. בית המשפט הוסיף וציין כי תמוה בעיניו מדוע בנסיבות אלו לא התנגדה המשטרה להוצאת המבקש לחופשה, אך להתרשמותו יותר משהדבר מצביע על עמדה פוזיטיבית מצידה, הוא מצביע על כך שהמשטרה לא בדקה באופן עצמאי את המידע.

2.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי המידע שהוצג בבית משפט קמא הוא מידע ישן אשר כבר נבחן בעבר על-ידי בית המשפט בעתירות קודמות. כמו כן מלין המבקש על כך שמשטרת ישראל כלל לא בדקה האם נשקפת ממנו מסוכנות לציבור ועמדתה נסמכה על עמדת שירות בתי הסוהר בלבד. המבקש מוסיף וטוען כי הוא סווג על-ידי המשיב כשייך לקטגוריה ב1, דהיינו קטגוריה המאפשרת יציאה לחופשות ומשכך, על המשטרה להביע עמדתה לעניין חופשותיו ואין לאפשר לה להימנע מחובתה זו. כמו כן מפנה המבקש להחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 24.11.2010, אשר ניתנה במסגרת עתירה שהגיש בעניין יציאתו הסדירה לחופשות. לטענתו, באותו דיון הוצג על-ידי המשיב מידע הזהה לזה שהוצג לבית משפט קמא, ובית המשפט הורה למשיב לבטל את סיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה) וכן לבחון את הוצאתו לחופשות בתוך שישים ימים בציינו כי המידע שהוצג בפניו אינו מלמד על אירוע אלימות חמור ביותר. עוד טוען המבקש כי החופשה המבוקשת כעת היא חופשה חריגה בשל אירוע חד-פעמי בעל חשיבות רבה עבורו ועבור ומשפחתו, והשיקולים לגבי חופשה כזו אינם זהים לאלו הנשקלים בעת בחינת בקשה ליציאה לחופשות סדירות. לטענת המבקש, בנסיבות העניין גובר משקלו של ההיבט האנושי על משקלו של המידע שהוצג בעניינו, בשים לב לכך שהמידע הינו משנת 2010, לא כל המידע מוצלב והוא ממילא כבר נבחן בעבר, וכל זאת בלא שהוצגה עמדתה של משטרת ישראל לעניין מסוכנותו של המבקש כלפי הציבור.

3.

עמדת המשיב היא כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן ההחלטה שלא להתיר את יציאת המבקש לחופשות נסמכת על התנהגותו השלילית בכלא - נגד המבקש נוהלו עשרה הליכים משמעתיים במהלך המאסר, בין היתר בשל תקיפת אסיר - וכן על מידע מודיעיני רב הקיים בעניינו והמלמד על מסוכנותו ועל התנהגותו הבעייתית. מתגובת המשיב עולה כי בניגוד למה שנמסר לבית משפט קמא מסווג המבקש בקטגוריה א', קרי הוא אינו יוצא לחופשות אלא באישור נציב שירות בתי הסוהר, ועוד מצוין בה כי ביום 14.3.2011 התכנסה ועדת מסוכנות בעניינו של המבקש וזו לא באה בהמלצה לשחררו בשל מידע מודיעיני, מוצלב בחלקו ועדכני, אודות התנהגות שלילית של המבקש. חלק ממידע זה, כך מציין המשיב, התקבל לאחר שניתנה החלטתה של כב' השופטת מרוז. כמו כן מציין המשיב כי גם העובדת הסוציאלית בבית הסוהר אף היא לא לשחרר את המבקש לחופשות שכן הוא נמצא בראשיתו של הליך טיפולי ומתקשה לשתף בו פעולה. עמדת המשיב היא אפוא כי אין לאשר למבקש יציאה לחופשות, לרבות חופשה מיוחדת.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמידע המודיעיני שהציג המשיב בהסכמת באת-כוח המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. שיקול הדעת האם ליתן לאסיר חופשה, ובכלל זה חופשה מיוחדת, ואם כן באילו תנאים, מסור לשירות בתי הסוהר. בעשותו כן רשאי שירות בתי הסוהר להביא במניין שיקוליו, בין היתר, את נתוניו האישיים של האסיר, את התנהגותו בעת המאסר ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. על בית המשפט לבחון האם הפעיל המשיב את שיקול הדעת באופן סביר ועל-פי כללי המשפט המינהלי, מבלי שבית המשפט שם את שיקול דעתו תחת שיקול הדעת המקצועי של המשיב (ראו: רע"ב 3705/08 פינטו נ' שר המשטרה , פיסקה 4 (טרם פורסם, 29.4.2008); רע"ב 5453/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 4 (טרם פורסם, 25.6.2008)). במקרה שלפנינו, מן המידע המודיעיני העדכני, שחלקו מוצלב, עולה כי המבקש התבטא כמי שמתכוון לפגוע בסגל בית הסוהר, וכן כי נתגלע סכסוך בין המבקש לאסיר אחר וקיים חשש שהדבר יוביל להתנהגות אלימה. כמו כן מצביע המידע על גילויי אלימות שונים מצד המבקש. החלטת המשיב מבוססת אפוא על מידע זה וכן על התנהגותו השלילית של המבקש בין כתלי בית הסוהר, המלמדת על סיכון מצידו לשלום הציבור ולבטחונו. גם אם המידע המודיעיני לא נבחן על-ידי המשטרה, ובעניין זה מקובלים עלי דבריו של בית משפט קמא, די בנתונים הקיימים על-מנת לבסס המסקנה אליה הגיע בית המשפט כי החלטת המשיב הינה סבירה ומאוזנת ואין עילה להתערב בה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.