רע"ב 509/15 יוסף נחושתן נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 18.1.2015 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל ) , אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא לשלבו בסבב חופשות (עת"א 26608-12-14).

2.

המבקש מרצה עונש של 10 שנות מאסר בגין הרשעה בעבירות של אינוס, ביצוע מעשי סדום וביצוע מעשים מגונים בקטינה בעלת פיגור קל, אשר המבקש שימש כנהג ההסעה בה נסעה אל בית הספר וחזרה ממנו. לאחר דחיית ערעורו, החל המבקש ביום 31.5.2012 את ריצוי מאסרו.

3.

סיווגו הראשוני של המבקש היה בקטגוריה א' כמשמעה בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 לענין "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ) . נפקות הסיווג היא שהאסיר המסווג לא משולב בסבב החופשות כלל, אך הוא רשאי להגיש בקשה לחופשה מטעמים מיוחדים. בהמשך, סווג המערער בקטגוריה ב-1 לפיה יציאתו לחופשה נתונה לשיקול דעת משטרת ישראל בהתאם לתנאים הנקבעים על ידה. בנוסף, משמדובר בעבירות מין, הרי בהתאם להוראות סעיף 5 בפרק ו' לפקודת החופשות, מותנה אישור יציאתו לחופשה בקבלת חוות דעת של מעריך מסוכנות לפי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006.

1.

המבקש יצא במהלך מאסרו לשלוש חופשות מטעמים מיוחדים שהתאפשרו לאחר הליכים משפטיים שנקט, לאור החלטות המשיב שלא להיעתר לבקשותיו. ביום 10.11.2014, לאחר שריצה רבע מעונש המאסר שהושת עליו, פנה המבקש לשלבו בסבב חופשות. בטרם ניתנה ההחלטה בעניינו עתר המבקש לבית המשפט שהלה יורה למשיב לשלבו בסבב חופשות, בשילוב עם תקיפת החלטת המשיב שלא לאפשר יציאתו לחופשה מיוחדת להשתתף בברית המילה של נכדו.

2.

בית המשפט קמא דחה את עתירת המבקש בענין החופשה המיוחדת, וקבע מועד נוסף לדיון בסעד הנוגע לשילובו בסבב החופשות, לאחר שתתקבל החלטת המשיב בענין. לפני המשיב הונחה חוות דעת מטעם מב"ן, לפיה מסוכנות המבקש לטווח ארוך מוערכת כבינונית-נמוכה, ומסוכנותו המינית לטווח הקצר, בהינתן קיומם של תנאים מגבילים, מוערכת כנמוכה, ולפיכך אין התנגדות לשילובו בסבב החופשות. לעומת זאת, עמדת גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר (להלן: גורמי הטיפול ) הייתה שלא ניתן להמליץ בשלב זה על יציאה לחופשה מיוחדת או אחרת כל עוד לא עבר כל הליך טיפולי. ביום 31.12.2014 החליט המשיב שלא להתיר, לעת הזו, את שילובו של המבקש בסבב חופשות.

3.

בדיון ביום 18.1.2015 הוצגה עמדה זו לבית המשפט קמא, תוך הבהרה כי ככל שהמבקש יביע נכונות להשתתף בטיפול תיבחן התאמתו לקבוצה פסיכו-חינוכית לעברייני מין שצפויה להיפתח בחודש פברואר או בקבוצה מתאימה אחרת. לאחר דיון החליט בית המשפט קמא לדחות את עתירת המבקש בנמקו, כי אין הוא מקל ראש בנתוניו החיוביים של העותר, בהמלצת מב"ן להוציאו לחופשות ובהתנהגותו בחופשות מיוחדות אליהן יצא, אולם "מוצדקת עמדת גורמי הטיפול שכל עוד העותר לא עבר הליך טיפולי בעבירות המין נושא מאסרו, לא ניתן יהיה להפיג את מסוכנותו ביציאתו לחופשות". בית המשפט קמא הוסיף, כי רשם לפניו הסכמת המבקש להשתלב בהליך טיפולי, וככל שלא ישולב בהליך כזה עד חודש מרץ 2015 מסיבות שאינן קשורות בו, יהא רשאי להגיש עתירה חדשה לשילובו בסבב חופשות.

4.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש טוען כי אין לראות בהשתתפות בקבוצת טיפול תנאי הכרחי לשילוב בסבב חופשות. השתתפות בטיפול היא כלי עזר בהערכת מסוכנות, אולם אי השתתפות בטיפול מסיבה שאינה נעוצה באסיר אינה יכולה להיות שיקול מכריע בהערכת מסוכנות האסיר. למשיב מגוון כלים נוספים להערכת המסוכנות ובכלל זה חוות דעת מב"ן, התנהגות האסיר בשגרת בית הסוהר והתנהגותו במהלך חופשות מיוחדות.

עוד טוען המבקש, כי אי שילובו בקבוצת טיפול מקורו בסיבה שאינה תלויה בו. הוא ער אמנם לאפשרות שהציב לפניו בית המשפט קמא להגיש עתירה חדשה, אולם לדבריו אין בה פתרון מספק נוכח האפשרות שהמשיב יטען לדחיית מועד פתיחת קבוצת הטיפול מחוסר משתתפים או טעם אחר. כן נטען, כי המשיב אינו משלב אסירים בקבוצת טיפול כדרך למנוע שילובם בסבב חופשות, ונוקט אפליה אף בשלבו אסירים בסבב חופשות הגם שלא השתתפו בקבוצת טיפול.

5.

מנגד טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שאינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטניות של המבקש.

לגופו של ענין נטען, כי המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. חופשה איננה זכות הנתונה לאסיר, אלא היא פריבילגיה המוענקת בהתאם לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בדין ובית המשפט לא יתערב בנקל בנושאים מקצועיים מעין אלו. החלטת המשיב, שהתבססה על עמדת גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר, איננה סוטה ממתחם הסבירות ולכן אינה מקימה עילה להתערבות. המבקש, נמצא בלתי מתאים להשתלבות בקבוצת טיפול רגילה, כיוון שהוא מכחיש את העבירות המיוחסות לו. עם זאת, בכוונת המשיב לפתוח קבוצת טיפול לעברייני מין המכחישים את ביצוע העבירה בסוף שנת 2015, ושילובו בה ייבחן לקראת פתיחתה. בהקשר זה מדגיש המשיב כי המדובר בהחלטה חדשה אשר התקבלה לאחר החלטת בית המשפט קמא, ולפיכך על המבקש לנקוט הליך מתאים להשגה עליה ולא לתקוף אותה לראשונה בערכאת הערעור.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר תינתן במקרים בהם פסק הדין מעורר סוגיה - משפטית או אחרת - בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , (26.6.1986)). בצד ההלכה האמורה ישנה בפסיקה גם גישה מרחיבה יותר, בשים לב לכך שעתירות אלה הן למעשה בבחינת "גלגול שני" (רע"ב 425/09 שרון פריניאן נ' פרקליטות המדינה , (11.3.2009) ).

7.

הבקשה דנן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, אף לא לפי הגישה המרחיבה. ההליך דנן ממוקד בבחינת עניינו הפרטני של המבקש, והבקשה איננה מעוררת סוגיה משפטית או אחרת בעלת חשיבות עקרונית-כללית.

8.

אף בחינת ההחלטה לגופה אינה מעלה עילה להתערב בה.

כאמור, לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בהטבה הנתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"א-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; סעיף 1.ב. לפקודת החופשות; רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר (21.9.2010)). לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעת הגורמים המקצועיים המופקדים על שירות בתי הסוהר, אלא במקרים חריגים בהם קמה עילה לפי כללי המשפט המינהלי (רע"ב 2416/05 פלוני ז"ל נ' שרות בתי הסוהר , פ"ד סב(3) 13, פסקה 10 (2007)).

בהתאם לפקודת החופשות, שילוב אסיר בסבב חופשות מותנה, בין היתר, ב"השתתפות במסגרת טיפולית, במידה והאסיר הוגדר כמתאים לטיפול וקיימת יכולת של שב"ס לטפל בו" (סעיף 1.א. לפרק ד' לפקודת החופשות). ככלל, העמידה על שילובו של אסיר בקבוצת טיפול מתאימה על מנת להפיג ולצמצם מסוכנותו, נטועה היטב בגדרי מתחם שיקול הדעת המסור למשיב. כך הוא גם ובפרט כשמדובר בעבריין מין המכחיש את העבירות המיוחסות לו, שכן הכחשה ואי-נטילת אחריות על ידי עבריין מורשע הם מרכיב משמעותי בהערכת מסוכנותו (רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל (4.11.2009)). אמנם התניית שילוב האסיר בסבב חופשות בהליך טיפולי עלולה לעורר קושי בהעדר הליך טיפול זמין, אולם הדבר תלוי בנסיבות המקרה ומסוכנות האסיר הספציפי, בשילוב עם אילוצים מערכתיים של המשיב בהעמדת מסגרות הטיפול (השוו: רע"ב 5554/14 רוזן נ' מדינת ישראל (18.9.2014); רע"ב 1017/13 יבגני גבריאלוב נ' שירות בתי הסוהר (26.6.2013)). באשר לטענת המבקש בדבר הפליה, הרי שאין להרחיב בה מאחר והטענה איננה מבוססת כנדרש.

9.

במקרה דנן, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא אשר קיבלה את עמדת גורמי הטיפול לפיה על המבקש לעבור תחילה הליך טיפולי בעבירות המין נושא מאסרו טרם שילובו בסבב חופשות, תוך הבהרה כי אם לא ישולב בהליך כזה עד חודש מרץ 2015 מסיבות שאינן קשורות בו יוכל להגיש עתירה חדשה. מתגובת המשיב עולה, כי לאחר החלטת בית המשפט קמא נמצא כי המבקש אינו מתאים לקבוצה הטיפולית שעל הפרק כעת כיוון שהוא מכחיש את ביצוע העבירה, ולפיכך בכוונת המשיב לבחון שילובו בקבוצה לאסירים המכחישים את ביצוע העבירה, הצפויה להיפתח בסוף שנת 2015. זוהי החלטה חדשה, אשר התקבלה לאחר שניתנה החלטת בית המשפט קמא מושא בקשת רשות הערעור, ומקומה להיבחן - ככל המבקש יחפוץ בכך - במסגרת עתירה מתאימה ולא לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית.